הפרשן עמית סגל מתייחס בטורו השבועי ב’ידיעות אחרונות’, לדרמה שהתחוללה השבוע במשפט נתניהו, ותחילה לעובדה שהתקשורת לא מסקרת אותה.
לפי סגל, “כלי התקשורת נעלמו מהדיונים במשפט נתניהו. תומכי ראש הממשלה טוענים שהסיבה היא הישגי ההגנה. אפשר גם לחשוב על גרסאות חלופיות, מקלות: המלחמה, למשל, שגזלה את כל הסיקור. ועוד לפניה, הקושי לתרגם שעות של דיונים משפטיים בלי הקלטות לכותרת מהדהדת”.
עמית סגל מתאר כי “השבוע האחרון היה אחד הדרמטיים במשפט, כאשר ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה לשעבר, תת ניצב כורש ברנור, התייצב על דוכן העדים. יש רופאים אגדיים שהופכים למאושפזים מבוהלים, ויש חוקרים מטילי אימה כמו ברנור, שנמסים ומגמגמים אל מול חקירה נגדית כמו זו שערך עו”ד עמית חדד”.
“שלושת שופטי ההרכב איבדו את סבלנותם לברנור ככל שהתברר להפתעתם על מה באמת נשען כתב האישום המדוקדק – עד רמת השקל – של המתנות שקיבל נתניהו מאיש העסקים ארנון מילצ’ן (267,254 ₪ סיגרים ו־184,448 ₪ שמפניות).
“מילצ’ן מעולם לא אמר בחקירתו שהיו משלוחים תכופים”, הטיח בו חדד. “בפעמים היחידות הוא מדבר על 3-4 משלוחים בשנה, זה לא קו אספקה”. ברנור: “הוא אמר חד משמעית לגבי כמות. אני ראיתי בעיניים שלו”. רגע, אמר חדד. אתה שומע שזה רק 3-4 פעמים בשנה, אבל אתה מסתכל לו בעיניים ויודע את התשובה?.
“לא צריך מספרים”, השיב ברנור, “הסתכלתי לו בעיניים”.
השופט ברעם התרעם: “לא חשוב רגשי ולא פסיכולוגי”, הטיח בעד. “הדרך שבה אדם מביע רגשית לגבי מתנה בודדת לא מעיד על קו אספקה כמויות. היה משהו חיצוני כתמיכה על דברי הדס?”
“הכמויות היו לפי הדס”, הודה ברנור.
כן, לצד העיניים של מילצ’ן, הסתבר בחקירה שכתב האישום בתיק 1000 נשען כמעט אך ורק על עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של מילצ’ן. המשטרה אפשרה לה, לא בטעות כנראה, ללוות את מילצ’ן משדה התעופה ובמשך 24 שעות לתדרך אותו לפני שהעיד. באקט הזוי במיוחד, חקירת העד שנועד לאמת את גרסת קליין תואמה דרכה. לשם השוואה, את העד ארי הרו המשטרה לקחה אישית משדה התעופה כדי למנוע ממנו לדבר עם אחרים שיזהמו את גרסתו.
חדד: “החוקר שלה העיד פה שהדס אמרה לו מלא פעמים שמתעבת את הזוג נתניהו אבל אין לזה שום אזכור בהודעות ותמלילים. כל מה שרשמתם בכתב הוא שהיא רוצה להיות הגונה עם משפחת נתניהו”.
ברנור: “לגבי הדס, כמפקד יחידה זוכר כעס ואי נוחות שלה על דרישות מופרזות. מתועב, תיעוב? לא זוכר, אבל זה מפלס רגשי”.
חדד: “לא אמרת ליועץ (מנדלבליט) שיש בעיה עם הדס שהיא מוטה ושונאת הזוג?”
ברנור: “לא אמרתי. הערכנו שהיא זהירה שקולה ובסוף זו הייתה הערכה”.
כאשר ברנור התחמק שוב משאלה על ראיות סותרות לכאורה שלא נבדקו, השופט שחם התעצבן: “מר בר נור תענה האם הנתון חשוב. סגל לעצמך, רק היום, לענות”.
חדד המשיך: “נתניהו אמר שעישן שלושה סוגי סיגרים, אבל מילצ’ן רכש 33 סוגים. כלומר, מילצ’ן קונה גם לאחרים”.
ברנור: “מילצ’ן התעקש שנתן את רוב הסיגרים לנתניהו ואמר שהדס תיתן את הפירוט”.
השופט ברעם: “הכל הדס הדס הדס”.
האם בדקתם כמה סיגרים נתניהו מעשן ביום, שאל חדד. לפי כתב הכמויות הוא צריך לעשן שלושה ביום.
שאלנו אנשים, השיב ברנור. חלק אמרו 2-3. היה עשן כל הזמן, הוא מעשן הרבה כבר לא שם לב. נשרף לו סיגר בחליפה זה אומר שהוא מעשן הרבה (האירוע המדובר התרחש ב־2005).
אחרי שהביא את הקטע מהפרוטוקול, מוסיף עמית סגל ומתאר כי “השופטים הרימו גבה, ויותר מאחת, גם כאשר התברר שבניגוד להכחשותיו של ברנור (“אין לי חכה ואני גם לא חייט”) הוא דווקא כן פתח במסע דיג רחב היקף באקווריום של נתניהו. כך למשל עוד לפני שנגבתה עדות אחת מראש הסגל לשעבר ארי הרו, כבר הציע לו החוקר הראשי להיות עד מדינה: “אני צריך ללכת. יש לך משהו להגיד נגד אחרים? תגיד לי אתה. אני לא רוצה לשאול אותך שאלות. אתה יכול להגיד לי דברים פסולים נגד אחרים? מה הדברים הפסולים שהיו כדי לדעת איזה סחורה יש לך?”
זו עדות ניקיון, התגונן ברנור.
השופטת פרידמן־פלדמן נזפה בעד: “לא, עדות ניקיון זה אדם שמעיד על עצמו ונגד אחרים”.
בהמשך התברר שפרקטיקה דומה ננקטה גם נגד ראש סגל שני, גיל שפר, ועל ראש סגל שלישי, נתן אשל, הופעל פגסוס בלי אישור היועץ, כדי להאזין, בניגוד לחוק, לשיחותיו עם ראש הממשלה.
עמית סגל כותב לסיום: “בערב שבו הסתיימה עדות ברנור, התפרסמה שוב ידיעה על איומים על התובעת ליאת בן־ארי, כפי שנהוג בדרך כלל בימים קשים לתביעה במשפט. כעומק הבור, עומק האבטחה”.