הנושאים החמים
הנושאים החמים
האזור שבין כיכר השבת לרח' עזר ליולדת היה ריק, יחסית, ריח שריפה היה באוויר ומתח מרגש. צעדתי לכיוון שרי ישרי ישראל מאחורי כיכר השבת ומשמאלי במרחק כמה מטרים רחוב עזר ליולדת ובית האופה מה שלפני כן היה בנק המזרחי המאוחד.
הם כנראה עשו את זה בכוונה, אבל השקט הופר באחת, רעש של מגפי צבא שועטים וצרחות קרב הביאו לקבל החלטה, לרוץ מן הסתם אתה רץ פחות טוב מהם, ילד בן חמש עשרה סך הכל, אין ברירה, שחק אותה גבר ולא קשור.
אני ממשיך לצעוד בגבורה, מכריח את הלב שלי לפעום בשקט יחסי שלא יבינו שאני לחוץ, ואני צועד קדימה, לא רואה.
בלבוש מרדכי עמד מֵאיֶיר, חבר שראה אותי וניסה גם כן לתפוס אומץ. בבוקר קנינו יחד מצית ועשינו סיבוב על כמה פחים לבדוק איך זה מתפתח. אחר כך חזרנו לישיבה בתשע נגמר הסדר יצאנו שוב. אז השכונה היתה כבר סגורה והפלסטיק התיך את הזפת.
מֵאיֶיר ראה אותי צועד, והחליט לנקוט באסטרטגיה זהה. רגע אחר כך הוא כבר חטף את הרגליים הקרות ורץ, ברח לכיוון רחוב חגי, השוטר שראה אותו בורח אולי גם ראה אותו מתלבט קום הבין שהוא יכול להיות קרבן קל, ודלק אחריו.
מאייר ידע לרוץ וגם היה לו קצת אומץ ובסיבוב שמרחוב חגי ליחזקאל מול מרכז הספר בפינה עם אנג'ל השוטר כבר היה עייף, אבל הצליח לשים עליו יד, ומאייר משך אתה והידק לגופו, ידו של המגבניק נשמטה, מה שהביא לו כנראה אנרגיות מחודשות. הוא המשיך אחריו עד לבנק דיסקונט שם איפה שנעלי גלית ותפס אותו.
החיילים כבר עלו לשטראוס למעלה אנחנו חזרנו לכיכר וחזקי פוגש אותי, מאייר נעצר, שמעת, וואי אבא שלו יהרוג אותו אמרתי רגע אחר כך מנחם מגיע שמוליק גם הוכנס לניידת.
לא עברו חמש דקות והראששיבה בפיאסטה החבוטה עובר אותנו ובמושב לידו כמובן אבא של מאייר, ברחנו כל עוד רוחנו הביתה. לא סיפרנו כלום, כמובן מה חסר לנו בחיים.
בבוקר חטפנו, לא זה מה שמנע מאתנו למחרת לחסום שוב את הכביש ולהאמין בהן צדקנו שביבי (הוא עוד לא היה אז?) מסתכל עלינו מלמעלה אנחנו דופקים אותו ישירות, ובטוח הוא לא יחפור יותר קברים בגבעה הצרפתית או בממילא.
ולמה אני מספר לכם את זה היום
בימי בר אילן העליזים היו מפקדי מחוז שונים ומשונים, היו גם ילדי שאבאב חרדים יותר וחרדים פחות, טיטולים זרנוקי מים בצבעים שונים והרבה גז מדמיע.
היחיד שהצליח לעצור את הברדק היה ניצב יצחקי, כשהשר מעיו היה אביגדור קהלני. הם ישבו לשיחות אם האנשים הכי חזקים במקומות הכי קיצוניים. והגיעו להבנות. ובהפגנות מול הילדים, בהפגנות עצמם הם נכנסו בלי נשק, בלי מגאייקעס' ועם מינימום חיכוך, השיח לפתע השתנה, וההפגנות שככו.
יש לי הרגשה שכאן זה לא נעשה.
הם כנראה עשו את זה בכוונה, אבל השקט הופר באחת, רעש של מגפי צבא שועטים וצרחות קרב הביאו לקבל החלטה, לרוץ מן הסתם אתה רץ פחות טוב מהם, ילד בן חמש עשרה סך הכל, אין ברירה, שחק אותה גבר ולא קשור.
אני ממשיך לצעוד בגבורה, מכריח את הלב שלי לפעום בשקט יחסי שלא יבינו שאני לחוץ, ואני צועד קדימה, לא רואה.
בלבוש מרדכי עמד מֵאיֶיר, חבר שראה אותי וניסה גם כן לתפוס אומץ. בבוקר קנינו יחד מצית ועשינו סיבוב על כמה פחים לבדוק איך זה מתפתח. אחר כך חזרנו לישיבה בתשע נגמר הסדר יצאנו שוב. אז השכונה היתה כבר סגורה והפלסטיק התיך את הזפת.
מֵאיֶיר ראה אותי צועד, והחליט לנקוט באסטרטגיה זהה. רגע אחר כך הוא כבר חטף את הרגליים הקרות ורץ, ברח לכיוון רחוב חגי, השוטר שראה אותו בורח אולי גם ראה אותו מתלבט קום הבין שהוא יכול להיות קרבן קל, ודלק אחריו.
מאייר ידע לרוץ וגם היה לו קצת אומץ ובסיבוב שמרחוב חגי ליחזקאל מול מרכז הספר בפינה עם אנג'ל השוטר כבר היה עייף, אבל הצליח לשים עליו יד, ומאייר משך אתה והידק לגופו, ידו של המגבניק נשמטה, מה שהביא לו כנראה אנרגיות מחודשות. הוא המשיך אחריו עד לבנק דיסקונט שם איפה שנעלי גלית ותפס אותו.
החיילים כבר עלו לשטראוס למעלה אנחנו חזרנו לכיכר וחזקי פוגש אותי, מאייר נעצר, שמעת, וואי אבא שלו יהרוג אותו אמרתי רגע אחר כך מנחם מגיע שמוליק גם הוכנס לניידת.
לא עברו חמש דקות והראששיבה בפיאסטה החבוטה עובר אותנו ובמושב לידו כמובן אבא של מאייר, ברחנו כל עוד רוחנו הביתה. לא סיפרנו כלום, כמובן מה חסר לנו בחיים.
בבוקר חטפנו, לא זה מה שמנע מאתנו למחרת לחסום שוב את הכביש ולהאמין בהן צדקנו שביבי (הוא עוד לא היה אז?) מסתכל עלינו מלמעלה אנחנו דופקים אותו ישירות, ובטוח הוא לא יחפור יותר קברים בגבעה הצרפתית או בממילא.
ולמה אני מספר לכם את זה היום
בימי בר אילן העליזים היו מפקדי מחוז שונים ומשונים, היו גם ילדי שאבאב חרדים יותר וחרדים פחות, טיטולים זרנוקי מים בצבעים שונים והרבה גז מדמיע.
היחיד שהצליח לעצור את הברדק היה ניצב יצחקי, כשהשר מעיו היה אביגדור קהלני. הם ישבו לשיחות אם האנשים הכי חזקים במקומות הכי קיצוניים. והגיעו להבנות. ובהפגנות מול הילדים, בהפגנות עצמם הם נכנסו בלי נשק, בלי מגאייקעס' ועם מינימום חיכוך, השיח לפתע השתנה, וההפגנות שככו.
יש לי הרגשה שכאן זה לא נעשה.
