הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
השיחה עם ה'ראש', שהעתיק את פעילותו לכאן מאז התקרית המסתורית, לא הייתה קלה.
היו בה אמוציות קשות ותחושות כבדות של אחריות מעיקה.
יוסי שמר את רוב הדברים אצלו, אך אף מה שכן נאמר לא היה קל.
בסיום השיחה קיבל על עצמו את המשימה, על כל מורכבויותיה, מודע היטב להשלכות הסכמתו.
הוא לא התפלא כשבמהלך היום התקשר ביקש ראש הממשלה בעצמו לדבר אתו.
המשימה אינה פשוטה, וראשי המדינה כולם תולים בו את ציפיותיהם.
בתקופה הקרובה בילה במרכז המודיעין בדרום, שם התכונן למשימתו.
הוא התוודע לחשיבות הסודיות, הקיימת בכל משימה, ובזו פי כמה.
רק לכן יצא בגפו, ללא חוליה שתלווה את צעדיו ותפעל לפיו.
השיחה באותו ערב עם גילי אשתו, הייתה קשה לא פחות.
בכאב הוא נפרד ממנה, מילדיו. ממשפחתו.
המבט הממיס שתלה בו בנימין הקטן, ערער אותו מבפנים ואיים לשבור את רוחו, אך הוא התגבר.
בתחושת שליחות עמוקה, מצויד בברכת רבו, יצא לדרך.
נחוש מאי פעם.
בימים הקרובים החליף זהות ועלה על טיסה לצרפת, משם יטוס לקליפורניה, מדינת המפתח.
הצרפתי המחויך שישב בנינוחות ועיין בתפריט, לא דמה בשום צורה לדמותו האמתית.
הצרפתיות שלו הייתה רהוטה כמי שנולד דור שמיני בצרפת.
המלצר האדיב שנטל את התפריט מידיו חייך במתיקות זוועתית, ניגש למלא אחר מבוקשו.
הצרפתי המדושן פיזם לעצמו שיר של שארל טרנה, זמר צרפתי מוכר מהדור הקודם והתרווח עמוקות בכיסאו.
הוא ינצל היטב את זמנו עד שיגיע האדם עמו אמור להיפגש.
הוא הביט בשעונו. הם קבעו מלכתחילה בשעת בוקר מוקדמת. הוא עצמו הקדים להגיע.
לאחר מספר דקות נחו על השולחן שתי מנות מהבילות, עתירות שומן כיאה לתזונה הצרפתית, בתוספת שתי כוסות של 'פאסטיס', הליקר המקובל במדינה, ספוגת האלכוהול.
הדמות, העונה כעת לשם מרטין לואיז, סרקה את השטח, מגלה בתוך רגעים נקודות תורפה ודרכי מילוט על כל צרה שוודאי תבוא. הדברים האלו נקלטים במוחו בשניות, תוצאה של עשרות שנות אימונים.
גבר תמיר נכנס בצעדים בוטחים למסעדה, ניגש מעדנות לשולחנו. הוא עשה רושם של ג'נטלמן מכובד, לא כזה שיעמוד בקשר עם גורמים אפלים מתחתית החברה.
אבל אין לדעת. מרטין גיחך לעצמו.
הגבר עטה על עצמו חיוך מזויף, מושיט את ידו ללחיצה "בונז'ור".
מרטין חייך גם הוא "בוקר טוב גם לך, נדבר?"
"נדבר". אישר האיש.
הם התיישבו לאכול, מדברים על כל דבר בעולם מלבד הנושא בגינו התכנסו. מזג האויר נידון משך דקות ארוכות והמצב הפוליטי בצרפת קיבל אף הוא התייחסות מעמיקה מצדם.
לאחר כחצי שעה של זלילה הגונה נוטפת שומן ורוויית שמן התרווח מרטין בקולניות, מרצין באחת.
גופו נדרך והוא גחן קדימה, קולו יורד ללחישה.
"מיסטר טולזו", ארשת פלדה עלתה על פניו, מוחקת כל זכר לנעימות ששרה עליהם לפני רגע. "אגש ישר לעניין, החומרים אצלך?"
"כמובן" איש שיחו ניגב באצילות את פיו במטפחת הבד הקטיפתית שנחה על יד צלחתו, אחר הרצין אף הוא. "אבל קודם התשלום, בלעדיו, כידוע, אי אפשר להתקדם לאף מקום, לא כן?" גיחוך מתקתק ומבחיל ליווה את המילים.
מרטין הנהן והוציא מתחת השולחן תיק עסקים רגיל למראה "זה בשביל ההיכרות הנעימה בינינו, כעת אשמח לקבל את המגיע לי".
"הו! עכשיו אתה מדבר" תאוות בצע עלתה בעיניו שעה שעלעל במעמקי התיק ונבר בתכנו. הוא המהם בשביעות רצון והוציא מכיס חליפתו ניילונית עבה מלאת מסמכים, מגישהּ למרטין.
הלה חייך, החומר אצלו, הוא יכול להתחפף.
מול עיניו ההלומות של מר טולזו, נעלם האיש כרוח, כאילו התאדה.
בפליאה הרים את הכוס מעלה האדים שלפניו, מקריבה אל פיו...
כמה טוב שיש לו מישהו בפנים. המידע פרוס לפניו. אמנם לא הכול אבל מה שיש לו מספיק בהחלט.
צ'רלי חבש את המשקפיים, סימן מה שסימן על המסך ולחץ 'אנטר'.
מרטין סובב את ראשו לכיוון המקום שהיה שם לפני רגע.
אם נכונה השערתו, בעוד שניות ספורות זה יקרה, למרות שאינו יודע איך בדיוק.
הוא לא טעה.
לנגד עיניו התרחש פיצוץ עז, נוטל עמו את המסעדה ויושביה, מותיר ענן עשן עצום במקום.
מזל שיצא בזמן...
פרק תשיעי
2039. ממ"ד (מרכז-מודיעין-דרום). ישראל.
השיחה עם ה'ראש', שהעתיק את פעילותו לכאן מאז התקרית המסתורית, לא הייתה קלה.
היו בה אמוציות קשות ותחושות כבדות של אחריות מעיקה.
יוסי שמר את רוב הדברים אצלו, אך אף מה שכן נאמר לא היה קל.
בסיום השיחה קיבל על עצמו את המשימה, על כל מורכבויותיה, מודע היטב להשלכות הסכמתו.
הוא לא התפלא כשבמהלך היום התקשר ביקש ראש הממשלה בעצמו לדבר אתו.
המשימה אינה פשוטה, וראשי המדינה כולם תולים בו את ציפיותיהם.
בתקופה הקרובה בילה במרכז המודיעין בדרום, שם התכונן למשימתו.
הוא התוודע לחשיבות הסודיות, הקיימת בכל משימה, ובזו פי כמה.
רק לכן יצא בגפו, ללא חוליה שתלווה את צעדיו ותפעל לפיו.
השיחה באותו ערב עם גילי אשתו, הייתה קשה לא פחות.
בכאב הוא נפרד ממנה, מילדיו. ממשפחתו.
המבט הממיס שתלה בו בנימין הקטן, ערער אותו מבפנים ואיים לשבור את רוחו, אך הוא התגבר.
בתחושת שליחות עמוקה, מצויד בברכת רבו, יצא לדרך.
נחוש מאי פעם.
בימים הקרובים החליף זהות ועלה על טיסה לצרפת, משם יטוס לקליפורניה, מדינת המפתח.
- - - - -
2039. מסעדת לה קנטין. טולוז, צרפת.
הצרפתי המחויך שישב בנינוחות ועיין בתפריט, לא דמה בשום צורה לדמותו האמתית.
הצרפתיות שלו הייתה רהוטה כמי שנולד דור שמיני בצרפת.
המלצר האדיב שנטל את התפריט מידיו חייך במתיקות זוועתית, ניגש למלא אחר מבוקשו.
הצרפתי המדושן פיזם לעצמו שיר של שארל טרנה, זמר צרפתי מוכר מהדור הקודם והתרווח עמוקות בכיסאו.
הוא ינצל היטב את זמנו עד שיגיע האדם עמו אמור להיפגש.
הוא הביט בשעונו. הם קבעו מלכתחילה בשעת בוקר מוקדמת. הוא עצמו הקדים להגיע.
לאחר מספר דקות נחו על השולחן שתי מנות מהבילות, עתירות שומן כיאה לתזונה הצרפתית, בתוספת שתי כוסות של 'פאסטיס', הליקר המקובל במדינה, ספוגת האלכוהול.
הדמות, העונה כעת לשם מרטין לואיז, סרקה את השטח, מגלה בתוך רגעים נקודות תורפה ודרכי מילוט על כל צרה שוודאי תבוא. הדברים האלו נקלטים במוחו בשניות, תוצאה של עשרות שנות אימונים.
גבר תמיר נכנס בצעדים בוטחים למסעדה, ניגש מעדנות לשולחנו. הוא עשה רושם של ג'נטלמן מכובד, לא כזה שיעמוד בקשר עם גורמים אפלים מתחתית החברה.
אבל אין לדעת. מרטין גיחך לעצמו.
הגבר עטה על עצמו חיוך מזויף, מושיט את ידו ללחיצה "בונז'ור".
מרטין חייך גם הוא "בוקר טוב גם לך, נדבר?"
"נדבר". אישר האיש.
הם התיישבו לאכול, מדברים על כל דבר בעולם מלבד הנושא בגינו התכנסו. מזג האויר נידון משך דקות ארוכות והמצב הפוליטי בצרפת קיבל אף הוא התייחסות מעמיקה מצדם.
לאחר כחצי שעה של זלילה הגונה נוטפת שומן ורוויית שמן התרווח מרטין בקולניות, מרצין באחת.
גופו נדרך והוא גחן קדימה, קולו יורד ללחישה.
"מיסטר טולזו", ארשת פלדה עלתה על פניו, מוחקת כל זכר לנעימות ששרה עליהם לפני רגע. "אגש ישר לעניין, החומרים אצלך?"
"כמובן" איש שיחו ניגב באצילות את פיו במטפחת הבד הקטיפתית שנחה על יד צלחתו, אחר הרצין אף הוא. "אבל קודם התשלום, בלעדיו, כידוע, אי אפשר להתקדם לאף מקום, לא כן?" גיחוך מתקתק ומבחיל ליווה את המילים.
מרטין הנהן והוציא מתחת השולחן תיק עסקים רגיל למראה "זה בשביל ההיכרות הנעימה בינינו, כעת אשמח לקבל את המגיע לי".
"הו! עכשיו אתה מדבר" תאוות בצע עלתה בעיניו שעה שעלעל במעמקי התיק ונבר בתכנו. הוא המהם בשביעות רצון והוציא מכיס חליפתו ניילונית עבה מלאת מסמכים, מגישהּ למרטין.
הלה חייך, החומר אצלו, הוא יכול להתחפף.
מול עיניו ההלומות של מר טולזו, נעלם האיש כרוח, כאילו התאדה.
בפליאה הרים את הכוס מעלה האדים שלפניו, מקריבה אל פיו...
- - - - -
2039. שומקום.
כמה טוב שיש לו מישהו בפנים. המידע פרוס לפניו. אמנם לא הכול אבל מה שיש לו מספיק בהחלט.
צ'רלי חבש את המשקפיים, סימן מה שסימן על המסך ולחץ 'אנטר'.
- - - - -
2039. טולוז, צרפת.
מרטין סובב את ראשו לכיוון המקום שהיה שם לפני רגע.
אם נכונה השערתו, בעוד שניות ספורות זה יקרה, למרות שאינו יודע איך בדיוק.
הוא לא טעה.
לנגד עיניו התרחש פיצוץ עז, נוטל עמו את המסעדה ויושביה, מותיר ענן עשן עצום במקום.
מזל שיצא בזמן...
