ואיפה הם יעשו את ההכשרה הזאת?
בסמינרים זה לא הגיוני, כמובן כי הם לא בגיל וגם לא יקבלו אותם
במכללות - אז שוב חזרנו לענין של לימודים אקדמאיים,
ואם בבית המורה וכו', לא חזרנו בחזרה לאותן המקצועות הבנאליים שיש בסמינר?
(אף אחת לא נהיית בגיל 35 בטעות מפקחת, היא נהיית יותר באזור גיל 40, וגם כשהיא היתה בת 5 הגננת שלה אמרה היא עוד תהיה מפקחת, ובשביל להיות מפקחת בגנים היא תצטרךך בד"כ להיות קודם ממלאת מקום לסייעת וכן הלאה... או שהיא כלה של המפקחת הנוכחית...)
ולגבי התאמה, גם דברים שמתנסים בהם "כניסיון" לא באמת מוכיחים מה מתאים, ורבה נשים בגיל 30/40/50 עושות הסבה למקצוע חלומותיהם מה גם שהרבה מקצועות באמת פחות מתאים לעבודה וללמידה בגיל הזה. (והשנה האחת לא תעשה את ההבדל)
ודבר נוסף, יש לי חלום להיות חברת כנסת, יש התנסות גם בזה?
אפשר לבכות- אין לנו ברירה, אין איפה ללמוד, רק עם לימודי תואר אפשר להתקדם, רק עם יחוס, אין לנו מגוון מקצועות והכל סוגר עלינו.
להרים ידיים ולהאשים את כל העולם.
עם המחשבות האלה שורדים עד גיל 30 או 35 ואז הולכים ליועצת תעסוקתית ומגלים שאין קסמים, היא לא סידרה אותך בעבודה בכירה עם משכורת טובה. היא לא עשתה את העבודה במקומך.
תהליך תעסוקתי
זה לא הגשמת פנטזיות.
זה לא עשית קסמים
זה לא יצירת יש מאין
ובעיקר בעיקר, זה לא משלם במקומך את מחיר הבחירה
תהליך תעסוקתי טוב מאפשר- וזו אחת המטרות של שנת הסמינר בראשית דעת-
- להכיר היטב את העצמי ואת היכולות שלי
- למפות את הנתונים הקשיחים- ומה רק נראה קשיח וזה גבול של פסיביות או פחד
- מה הקווים האדומים שלי, מה הערכים ומה המטרות
- מה המחירים האישיים, המשפחתיים, הערכיים שמשלמים בכל בחירה
- מה ישאר ברמת הפנטזיה או התחביב (לא תהיה התנסות באילוף דולפינים או בטיסה לחלל)
- איזה חלום אפשר יהיה להגשים בשלב מאוחר יותר בחיים ואיך מתכוננים לזה בחכמה
עם הבנה שבעולם העבודה של היום לא עובדים באותו מקצוע לאורך עשרות שנים. צריך להתכונן לזה בלי היסטריה, לדעת שזה לגמרי נורמלי שממשיכים ללמוד ולהתפתח ולהשתנות.
כשעוברים תהליך כזה בגיל 19, מגיעים לחיים מתוך עוצמה, חוסן אישי וערכי, ומסלול בהיר שנבחר במודעות ורצון.