רוב המטפלות עושות דרך משולבת. תואר ראשון בחינוך\ חנ"מ, תואר שני טיפולי. מוסיפות לימודי תעודה של כלים- פסיכותרפיה, מכון חרוב -פגיעות, מכון ברקאי- טיפול זוגי... כל אלה דורשים תואר טיפולי כתנאי ללימודים הנוספים.
גם קל"ת ומרב"ע אחרי שנתיים בקופ"ח בשביל ההדרכה מתחילות לשלב. יש פרויקטים של שיתופי פעולה ממשלה- קרנות שמחפשים מנהלות דווקא עו"סיות או רב"ע. יש פרקטיקה פרטית. השכר הוא מכמה מקומות ולא ממקום אחד.
זו דרך מעניינת, עם הרבה סיפוק למי שאוהבת, מתאימה יותר לדור היום שלא נכנס לעבוד 40 שנים באותו מקום.
מי שהולכת לגני תקשורת בעמותות זה 1. מי שלא יודעת מה האפשרויות שלה 2. מי שמעדיפה את העבודה הנוחה, השעות, החופשים, ומצליחה לשלב הכנסה נוספת בדרך זו או אחרת.
מי שמנהלת טוב את התעסוקה שלה, מצליחה להגיע לשכר יפה, במקצוע שנותן לה סיפוק רב.
ומורה בתיכון עם שני ימי חופש שמקבלת 12- אפשר הסבר אחרי כמה שנים? איך בדיוק? ואם היה אפשר גם את הייחוס המשפחתי. זו פנטזיה, או מסע בן 20 שנים לפחות. זה לא ניתן להשוואה למקצועות אחרים...