שבוע הספר < < < < מצעד הספרים הגדול > > > >

[הדוויג]

לרגל שבוע הספר אנו פוצחים בחגיגיות רבה ב'מצעד הספרים' הרשמי;
מהו ספר הקריאה החרדי הטוב ביותר בכל הזמנים?
(רעם תופים. הדריכות בשיא, הדרמה בעיצומה, המתח גואה)


ובכן, איך זה יתנהל?
או. טוב ששאלתם. בדיוק על זה רצינו לדבר עכשיו.
בשבוע הקרוב, פרשת קרח, יעלו חברי קהילת כתיבה באשכול זה שמות של ספרים למצעד. כל ניק רשאי להעלות עד 4 הצעות.
הקריטריונים הם: ספר, קריאה, חרדי.
זה יכול להיות מותחנים (אבל לא מתכונים)
יכול להיות ספרי רגש (אבל לא ספרי קודש)
אפשר גם ביוגרפיה (אבל לא גיאוגרפיה)
אפשר ספרי ילדים (אבל לא ספרים על חינוך ילדים).

בשביל להעלות ספר למצעד, לא מספיק לכתוב את שמו. צריכים גם לכתוב על הספר כמה מילים (או כמה משפטים, או כמה פסקאות וכל המרבה הרי זה מסובך). עליכם להסביר למה אתם חושבים שהספר ראוי לעלות למצעד ספר הספרים של כל הזמנים. מה טוב בו. במה הוא מיוחד. מה הבשורה שלו. מדוע הוא ספר שפרץ דרך או ספר שסלל דרך.

בשלב הבא שיתקיים בשבוע הבא, כל הספרים שיעלו באשכול זה, יעלו להצבעה כללית, שלא לומר בחירות חמישיות.
בסיום השבוע הבא, עם דמדומי שבוע הספר יוכרז ספר הספרים של כל הזמנים בספרות החרדית.



לצורך השראה, פתיחת כיווני מחשבה וריענון הזיכרון, מצורפת כאן רשימת מכובדת של ספרים מכובדים. כמובן שהרשימה אינה מחייבת. אפשר להציע ספרים מתוך הרשימה, ואפשר גם להציע ספרים שלא נכללו ברשימה.

ספוילר: הרשימה

אדמה פראית	מיה קינן
אל תסתר	ליבי קליין
אתהלך	משה גוטמן
בין קורי העכביש	חיים אליאב
בלתי הפיך	מ. ארבל
במותה נתנה לי את חיי	מנוחה בקרמן
גם כי אלך	ליבי קליין
הכל לאדון הכל	רוחמה שיין
המצולע	יונה ספיר
הנורמלי האחרון	רות קפלר
הרשת	נחמן סלצר
השליחות	חיים אליאב
ורוח אחד לכל	נעמי צוובנר
טעות אופטית	נחמן גרשונוביץ
טרם תשקע השמש	ציפורה אדלר
יש דברים נסתרים	חיים ולדר
כשהמוביילים שותקים	פנינה פקשר
לא מתה אנוכי	חסיה ברטלר
לחיות וחצי	רות קפלר
לילה ולא דומיה	חסיה ברטלר
למעלה מן השמש	דוד זריצקי
מוקאדם	דבורי רנד
מחלק התמונים	יעל רועי
מחנה הקיץ של אדון הוא	יעל רועי
מידע גורלי	א. פרידמן
ממתלעות הרשע	ציפורה אדלר
מסומן	קינן / קפלר / קוין
משהו לקחת הביתה	יהודית פריינד
נאמנות כפולה	מ. ארבל
נפש תהום	חסיה ברטלר
סדרת ממלכה במבחן	מיה קינן
סדרת מרגל להשכרה	יונה ספיר
סדרת פתח מילוט	נחמן גרשונוביץ
סלמנדרה	מ. מוזסון
סתרים	דבורה רוזן
עולם חרש	בתיה ענה
עין בעין	מ. ארבל
עשרים ושמונה שורות	חוה רוזנברג
עשרים ושתים נדרים	חוה רוזנברג
עת לקרוע ועת לתפור	רחל פומרנץ
פרח בר	רחל פומרנץ
צוואה	חיים גרינבוים
שימו לב אל הנשמה	חיים ולדר
קשר גורדי	מ. ארבל
שולינקה	מנוחה בקרמן
שומרת השערים	דבורי רנד
שטח סגור	דבורה רוזן
שימקה	דוד זריצקי
שריקות	חוה רוזנברג
תיק מקסיקו	חיים גרינבוים

יוצאים לדרך?

היכון
הכן
צא!

 

[מ. י. פרצמן]

אני מתכבדת להתחיל את המצעד ברגל ימין:

בעיניי, ספר טוב הוא ספר שגורם הנאה לקוראיו,
אבל כדי לזכות בתואר 'הספר הטוב של כל הזמנים',
נדרש מהסופר להשקיע בכמה קריטריונים נוספים.
אחד מאותם קריטריונים - ובעיניי הבסיסי והמרכזי להם - הוא הבקשה הצנועה אבל המאתגרת מאוד שהספר יעשה לי משהו. משהו חיובי.
אני רוצה שהספר ישנה אותי. רוצה לקום מהקריאה וללחוש לעצמי בהלם: וואו, אני לא אותו אדם שהייתי לפני שעתיים.

אי לכך ובהתאם לדרישה המאתגרת הזאת, ברצוני להמליץ על שני הספרים הבאים כראויים לתואר 'הספר הטוב של כל הזמנים':

הראשון הוא הספר קורמו של זכריה הופמן,
והשני הוא הספר עולם חירש של בתיה ענה.

קורמו:
הספר מתאר בצורה אותנטית ופרוטרוטית את גלות מצרים והגאולה ממנה. לא רק האותנטיות משחקת בספר הזה תפקיד ראשי, אלא גם הבהירות, הירידה לפרטים והעצמת הרגש בצורה שבעיניי ראויה למודל לחיקוי. חוויתי את הגלות, הייתי שם בגאולה.
בפסח שאחרי קריאת הספר הזה - הרגשתי שאני אדם אחר משהייתי לפניו.

עולם חירש:
הספר מתאר בצורת פנטזיה את המציאות שמתרחשת בימינו - בה תשושי נפש לא זוכים להבנה מספקת לרגשותיהם. האמנות שבה הפנטזיה חיקתה את המציאות הייתה מפעימה. הרגשתי במהלך הקריאה שאני מבינה פתאום מה עובר עליהם, וההתנהגות האישית שלי עם תשושי הנפש שבסביבתי לא הייתה זהה אחרי קריאת הספר.

מעלה למצעד,
ומצדיעה.

 

[הנף מקלדת]

אענה גם אני את חלקי.
'קשר גורדי'
בכיתה ה' קראתי בפעם הראשונה.
מאז עוד כמה פעמים בשלבים שונים.
מפעם לפעם התחזקה התחושה. זה הספר הפותח לכל המותחנים החרדים.
תחקיר עומק, מסע בין תקופות, איפיון מדויק.
בעיקר השילוב בין הסיפור של החיים, הקנאה, ההדחקה, התככים.
הכל ארוז עם המתח.

 

[שיילה]

בילדותי נסענו לנפוש במושב קוממיות, שם שכרנו וילה נחמדה ליד שדה חמניות, מול הרפת ז"ל של משפחת אויש.

במדפי העץ שבחדר הילדים היו כמה ספרים עתיקים, כרוכים בכריכה עבה ואלמונית, וריח של פעם שעלה מקצוות הדפים שהתעגלו מזקנה.

יום אחד, לאחר שחזרנו מתפילת מנחה עם הסוס והעגלה של לבקוביץ' מהעיזים, התיישבתי במרפסת האחורית עם ספר ישן , 'המשורר בין ההרים' של ר' דוד זריצקי.

צעדתי בינות לצוקים עיקשים, נהרות מפוחדים, סלעים זועפים ושיחים מתלחשים, שם פגשתי את ר' דוד זריצקי שערך היכרות ביני לבין 'אקין' מוזר בשם טורסון.

היכרות שהפכה למסע הרואי.

זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי ספר בתלת מימד. החיים שהסופר הנ"ל מעניק לדומם ולצומח גרמו לי להתמכר לסגנון הכתיבה הזה, וחיפשתי אחר כל אות שיצאה ממכונת הכתיבה שלו.

את הספר 'המשורר בין ההרים' לא מצאתי לאחר מכן במשך כעשרים שנה, עד להוצאה המהודרת של יפה נוף.

הספר מכיל חוויות נוספות , כמו: 'השמש שקעה', בו 'קארמאז'ן' -ה'אקין' הזקן- מספר על היום בו השמש שקעה ללא שוב. 'תינוק יהודי' 'שנים שלימדוני תורה' 'כלב היהודים' ו'עם שחר' המנפישים מכלי ראשון את תקופת המלחמה ואחריה, ריח של יערות עם הרבה אמונה, כאב, ושמחה יהודית.

טעימה-

הייתה דממה.

כאילו היא חיכתה כבר מזמן ליד ההר, וכשקראו לה מיד היא הופיעה כשהיא כולה עטופה טל בוקר, היא באה על גבה של רוח קלילה שנפנפה שערות זקן בודדות, הביאה את ריח היער שטיפס למעלה ולא העז להגיע עד הפסגה.

הייתה דממה.

כזו שאפשר למששה ביד ואשר אפשר למצאה רק על פסגת ההרים הגבוהים, היא נמצאת מתחת לכפור או בעומקי האוקיינוס, זוהי דממה שאינה מרגעת אלא מרעידה את נימי הלב.

ולתוך הדממה הבקיע רטט קל, הוא בא מכיוון הבתים, קולו היה עמום במקצת אולם התבהר יותר ויותר, התחזק ובעוד רגע נשמע קולו העליז של התוף כשהוא ממלא את החלל, מגרש את הדומייה ומתופף באוזניים, מרקיד את להט האבוקות, את הזקנים שעדיין עמדו ברעדם, לפעמים הוא התנפץ לרסיסים והם התגוללו בין ארכובות הרגליים, בין הידיים המשולבות, נתרסקו על גבי הפנים המאובנות והידרדרו למטה בין הסלעים.

---ואולי חטף אותם הנחל, כאשר הוא חוטף את הסלעים שההרים זורקים עליהם?----

ואחרי התוף----דממה.

 

[castamir]

לטעמי, שתי הדמויות שנמצאות בפסגת איכות ספרי החרדים, אלו מאיר ברעם וחיה הרצברג.

מאיר ברעם >
תיאור תקופה מדויק להחריד, אווירה שאין דומה לה, מסע אל עולם אחר לכל פרטיו – כל זה בלי להעמיס לרגע על הקורא או לגרום תחושה של ספר היסטוריה.
המסע הטוב ביותר לימי היוונים - אבן המזבח. לחורבן בית שני - עיר מלוכה. למסעי הצלב - הפרנס מקולוניה. לימי שריפת התלמוד בפריז - השליחות הגורלית.
דמויות עגולות ומושלמות, עשירות וייחודיות, אף פעם לא קלישאתיות. אפילו לדמות "פריץ" שעצם אזכור התפקיד מעלה על הלשון טעם שבלוני תבניתי מוכר - הוא מצליח ליצוק תוכן ומניעים שונים, ראשוניים ושונים בכל פעם.
גאונות עלילתית. ראש תורני מהשורה הראשונה שגויס לצורך עלילה בלשית מסתעפת, מביא בכל פעם אל הדפים קו מפתיע מלא טוויסטים ותפניות אותנטיות. כבר הוצע בעבר לשלוח כמה מספריו אל תחרות הסיפור הבלשי המתקיימת מדי שנה...
למרות הכל - השפה נשארת במשלב קריא, בסיסי ונוח למרוצה. לא עגנונית ולא זריצקית.

חיה הרצברג >
ים של כישרון מבעבע, שמצליח לצקת את עצמו לתוך מילים מדויקות חדות ונוגעות - אפיינו את כתיבתה כבר בראשית הדרך.
היכן שהוא באמצע הדרך, קיבלו הספרים סוויצ' ונופך של רוחניות מודגשת, ובכל זאת מצליחים לא להטיף ולא להתנשא, רק להגיש לכל אחד את הנפש של עצמו באריזה מדויקת וברגש עוצמתי.
מאפיין נוסף ובלתי מצוי באחרים - פרטי סיפור שאינם תורמים כלום לעלילה או לדמויות, ובכל זאת נמצאים שם. לפעמים במשפטים בודדים ולפעמים בקטעים שלמים. מתקבלת תחושה של החיים עצמם: גם בהם אנו נתקלים ועוסקים בדברים שאינם תורמים כלום לעלילה או לדמות. אלו החיים.
איך מסכמת זאת יפה שורה באתר מכירת ספרים? "אני רוצה להיות חיה הרצברג".

כל אחד מספריהם יכול בקלות להתברג בצמרת. אם בכל זאת צריכים לבחור כמה למצעד, הנה שניים לכל אחד מהם:

מאיר ברעם >
האוצר הספרדי > עלילה בלשית מדהימה. ביקור בהולנד וספרד בתקופת האינקוויזיציה כפי שלא ניתן לחוות באף ספר אחר. רגש עמוק בכל דמות. עד היום יש קטעים שלמים משם השמורים בזיכרוני מילה במילה. כולל כל פרק הסיום.

שעון הקסמים > מד"ב בציבור החרדי? מתברר שיש ואפילו בקונצנזוס. עלילה המשלבת פנטזיה עם ריאליזם. תום ילדותי עם חן העיירה של פעם, דמויות ספורות אך מושלמות, עיסוק בסוגיות העומדות ברומו של עולם אך בסופו של דבר מטפלות בבעיות של כל אחד מאיתנו.

חיה הרצברג >
הנערים מביתן 3 > הספר עוסק בשני נערים המאושפזים בבית חולים לחולי נפש. אין דרך קלה לומר את זה. אז איך למרות זאת יהיו שיסווגו אותו כספר לנוער או אפילו לילדים? ספר-נפש פשטני-גאוני שניתן לקרוא מאות פעם ולמצוא אינסוף חלקים. של עצמך.

צומת הדרורים > הספר ה"חדש" ביותר מתוך ארבעת הספרים כאן. ספר פשוט במושלמותו או מושלם בפשטותו. המון נפש. קשה להניח את האצבע ולהגדיר היכן בדיוק עובר הקו המייחד את הבשורה של ספר זה דווקא, אך מספיק אם נצטט את הטוענים שהוא הכי "חיה הרצברגי" מכל האחרים. במילים ובהגשה כמו שרק היא יודעת, עוסק הספר בחייהם של כמה אנשים שרוצים לעשות טוב.

 

[ניהול קהילת כתיבה]

ספר שפרץ דרך או ספר שסלל דרך

1.
תן לישון, געציל!
מאת נתן גלנט.
401 עמודים. כריכה רכה וצהוב בה.

ספר שפרץ דרכים רבות. בז׳אנר, צורת ההוצאה, צבע הכריכה ועוד ועוד - נו, לא באמת צריך לספר לכם.

מקצת שבחו בפניו בביקורת כאן:

תן לישון, געציל! // ביקורת ספר

ב"ה. // שים פתיח הספרים שאני קורא מתחלקים לשניים. אלו – והם הרוב המוחץ – שכותבים טוב ממני, ובקריאתם אני מתמלא הערצה רבה לסופר שכותב הו כה יפה. כנגדם יש את אלו שלעניות דעתי כותבים פחות טוב ממני, ובקריאתם אני מתמלא בהערצה רבה לסופר על ביטחונו העצמי המופרז. כאלו אנחנו, שמים את עצמנו במרכז...

www.prog.co.il

2.
זעקה ללא מענה.
מאת נחמה קרמר.

כשבחלק מהספרים של היום האופנה היא להעלות "כאילו" סוגיות בוערות וללטף אותן בעדינות -
קל להתגעגע לספר פורץ דרך שיצא לפני 33 שנה, עסק בנושאים בוערים ברגישות ובנחישות ולא שכח להיות מרתק.

 

[wanderwomen]

אנוכי מבקש
@Ruty Kepler

לכל הספרים של רותי קפלר יש קו משותף.
התעוזה.
אני מוקסמת כל פעם מחדש איך היא מעזה לעשות את מה שרבים ממנה לא- לדבר בצורה הכי פתוחה על הפגמים של הציבור שלנו, על הדברים שכולנו מטאטאים אל מתחת השולחן...
האומץ הזה, לכתוב על נשות שאלים, על חסיד מתבגר ולבטיו הפנימיים, האפליה בסמינרים ועוד- נותנת ליצירות שלה משהו קסום וממכר.
התמקדתי דווקא בספר אנוכי מבקש, כי המטרה העיקרית של כל סופר היא להעביר את המסר בצורה הכי מתקבלת שיש.
ופה היא הצליחה. ובגדול.
והבנתי את זה כמה ימים אחרי קריאת הספר, כשהלכתי בתחנה מרכזית וראיתי שם קבצן.
והמחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היתה- אולי זה בוגי, או לולו?

המילה "הצלחה" לא מכבדת את הספר הזה, הוא הרבה יותר מזה...

 

[מ. י. פרצמן]

את האשכול הזה נשאיר להצעות, הצדעות והצעדות בלבד,
כאן כל השאר.

 

[שלמה שקד]

אם שני הספרים שבחרתי נמצאים ברשימה ש @הדוויג הציע
אז כנראה שכבר השגתי מקצת של טעם ספרותי.

1. אתהלך: ספרו הביוגרפי פורץ הדרך ומשנה התודעה של אהרן מרגלית. כתובה בעט אומן של מוישה גוטמן, מוגשת בגוף ראשון, מרגשת, לפני סיפור החיים המרתק שנפרש בה מדובר במופת של כתיבה ביוגרפית שנותנת לקורא קורות חיים מלאים הוא מרגיש שהוא ממש מלווה כל שלב בהתפתחות של נשוא הסיפור, וסיפור צמיחתו של אהרלה המגמגם שחלה בפוליו ופעמיים במחלה הנוראה, על זה נאמר עם הצלחה לא מתווכחים, הספר שינה להמון אנשים כמה דברים בחיים.

2. תיק מקסיקו: ספרו החד בדרא של חיים גרינבוים. תסלחו לי על הביטויים השחוקים אבל לא יצא עוד ספר מתח כזה במגזר החרדי (אני לא מכיר ספרי מתח לא חרדיים, אז אני מחיל את המחמאה על כל המגזרים.) עקבתי בזמנו לסירוגין אחר הפרקים שהתפרסמו בבקהילה, כשיצא הספר קראתי כמה פעמים מפרולוג עד אפילוג, אפיון הדמויות המנוגדות/זהות, העולמות הרחוקים/קרובים, הפריסה המרתקת ולא משעממת על פני השנים, הרגשות: במאבק בין האחים, בצדקת המסכנה מול אנשי ירושלים, גזיזת הזקן על סיפונה של האונייה בדרך לאמריקה, המתח ששורר באופן די הגיוני ומפחיד לאורך הסיפור ובעיקר הסיום המפתיע בעיצומה של החתונה, זה מה שעושה את היצירה לכזאת שעוד לא נכתבה נוספת כמותה.

 

[הנף מקלדת]

אם בחיים גרינבוים עסקינן, אזי צוואה
זה הספר.

עקבתי בבחרותי אחרי הפרקים שהופיעו בקהילה, שהיה עיתון חינמי.
ושמחתי לקרוא שוב בספר הראשון במגזר שהעיז לצאת בכריכה רכה.
דמותו של איציק פלד עם התיאורים הסוחפים של דמותו כנער מתייסר בין לחצי האב לתרבותו הרעה של זעליג הוכרמן.

המסע המרתק באירופה והתהפוכות בארץ, הופכים את צוואה למרחיב דרך.

 

[CN]

ב"ה

הספר הראשון שגרם לי לצאת אחרת, הוא אתהלך. ואחריו ספר ההמשך בעקבות אתהלך.
הספר נותן כוח, תקווה, ובעיקר פשוט דוחף לקום ולעשות. בעידן העצלות של דור המילניום, שלא מכיר עבודה קשה, טוב שיש ספר כזה שמזכיר לנו לקחת אחריות על החיים.
ספר מלא בחסד ה' ואהבה גדולה שלו אלינו, למרות הנסיונות המצמררים של גיבור הספר, וזה מדהים בעיניי. במיוחד שזה מחבק ולגמרי לא מטיף או מתחסד. זועק אמת וכנות.
יש עוד המון מילים בתרמיל, אבל עדיף פשוט ללכת ולקרוא.

הספר השני, שעיצב אותי כבחורה, הוא איסתרק של מיה קינן. כתיבה משובחת, אפיונים מרהיבי נפש, בניית עולם מדוקדקת עד הפרט האחרון - שאפשר ממש לשרטט מפה ולמקם עליה כל עץ ושיח, בלי ליפול בטעויות לא תואמות לזמן ומקום.
כל הטוב הזה, נרקם בתוך עלילה מרתקת, שהמסר מאחוריה חד לגמרי. לא האמנתי על עצמי, אבל זה מה שקרה - קמתי מהספר עם החלטה קטנה שתזכיר לי במי בחרתי באמת.

הספר השלישי, שנותן לי כח כאמא, הוא פחות או יותר של @dvory. עקבתי אחרי מנוחי גם בעיתון, והלכתי לקנות את הספר, פשוט כמו מטען לפלאפון. אחרי שהילדים מסיימים לריב, הבית הפוך והשעה מאוחרת להחריד, אני מתנחמת בפרק אחד אקראי מהספר.
מנוחי נותנת לי תזכורת טובה כמה אני אוהבת אותם, כמה בעצם אני מאושרת, כמה טוב מקיף אותי ב"ה, ולמרות שכעסתי עליהם היום הרבה יותר ממנוחי - גם זה בסדר.
ספר מלא קבלה, הכלה, אהבה, חוסר מושלמות, תהליך, אמת, פשוט החיים עצמם. תודה דבורי.

 

[ביזנסטורי - אילה]

עד שהגעתי כבר "תפסו" לי את כל השווים...
אז אני חוזרת קצת על עצמכם.

מייד כשקראתי את הכותרת, שני השמות האלו עלו לי מיד:

1. "ממלכה במבחן" - מיה קינן.

ספרים מרתקים מלאי עומק ומשמעות הנוגעים בכל כך הרבה תחומים בחיים
ובעיקר, מלאים במשפטי - תובנות חדים כתער ומשוננים כחודו של כידון.

איסתרק - על משמעות החיים, מטרתם ועומקם. על מלכות אמיתית וניצחונות אישיים.
אם תרצו, ציטוט מתוכו שלדעתי מביע את כולו:

"ואתה מוכן, ככה, לציית בעיניים עיוורות לחוקים שאתה לא מבין?" אצבעותיו של ידרת נסגרו סביב טלה אחד, קטן.
איסתרק השפיל את עיניו, "כן", אמר, מרים אותן, "בהחלט, ידרת. לא הייתי רוצה שכל אחד מן האזרחים שלי, לדוגמא, יציית רק לחוקים שהוא מבין".
​

מהללאל - דרמה אנושית מורכבת. על אהבה אמיתית, נאמנות ובגידה. על חברות אמיצה ועל בטחון עצמי.
ציטוט נבחר:

"הוא יראה להם. הוא יוכיח לכל הרודפים אחריו מיהו באמת.
אלמוני, אסופי, נווד, אבל נציג נאמן לאמת, ליושר ולטוב.
הנסיך מן היער מוכן היה לקרב."​

יוזבד - על התלבטויות, בחירות והדרך הנכונה. אמת מושחזת, עול נעורים ואהבה יוקדת לתורה.
ציטוט נבחר:

"יש עדיין סיכוי שאתה משוחד. שהידידות בינינו קלקלה את היכולת שלך לשפוט אותי באופן אמיתי".
"טיעון חלש", אומר אלרון, "מלבד אלוקים אף אחד מאלו שרואים אותנו אינו נקי מנגיעות".​

סידרה שפעם בשנה אני קוראת אותה שוב מהתחלה עד הסוף לפי הסדר. מומלץ!

2. "צומת הדרורים" - חיה הרצברג.

ספר מלא עומקים, נפשות, אנשים פשוטים מהחיים שהם כל כך הרבה יותר גדולים מהם.
מעניק מימד אחר לכל מי שאנחנו לא מכירים ומחבר אותנו הרבה יותר, לאלו שכן.

ספר שהקריאה בו מזדהה באופן מוחלט עם כל אחת מהדמויות השונות שבו. מגלם הרבה מהרבדים שבכל אחד מאיתנו. מחבר אותנו לעומקים הכי אפלים שבלב ומעלה אותנו משם שטופי אור ומוצפי תובנות.
אהמ... רוצים ציטוט?

יוחאי עצם את עיניו. האמת, כתמיד, הייתה מזעזעת ומבהילה ומטהרת לאין שיעור. "אני מחכה לה שתבוא, כדי להעניק למקום העמוק שבי את התחושה שאמנם אני רצוי", הוא הכריח את עצמו לבטא את תחושותיו בקול.
וזה לא היה קל.

"או נו" אמרה הכורסה וחזרה לענייניה. טלי אספה את השקית מהרצפה והחלה לנוע, סיון והחתול נעלמו מן העין, ורק ליהי אמרה בעליזות, "בטח שאסור. שכחת שחזרת בתשובה, מותק? מעכשיו את ותרנית, סבלנית, נעלה וצדקנית. וגם חובבת חיות".

"אתה גיבור" אמר בשקט, "יש לך כח של נמר, יוסי, וכולו - יושב בלב. באהבה, במלחמה שאתה נלחם בשביל הילדות, ביוסי שכן קם בבוקר וחי. אתה תוכל לקחת את הכח הזה ולחיות נכון בנישואין. אתה תוכל".
​

אולי באמת במקום לצטט לכם עכשיו את כל הספר, פשוט תלכו ותקראו אותו בעצמכם.
מבטיחה שלא תדלגו על מילה, ושתקומו עם דמעות טהורות בנשמה.

 

[שלמה שקד]

3. זעקה ללא מענה: ספר ישן נושן לא זוכר מי כתב/ה. מצאתי אותו בתור מתבגר צעיר במדף הספרים התלוי מעל מיטת העץ העתיקה בבית ילדותה של אימי, על הכריכה נכתב שהסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, הוא מספר על שתי נערות חדשות בשכונה שעולות לסמינר, מסופר מפיה של האחת בעוד חברתה מתגלה כמסתורית ומסתירה הרבה סודות, הוא כתוב בטעם ישן ולא מתוחכם, עלילה שמתפרשת בין נער חרדי מרחובות לנזירה, רפורמים, גויים וחוזרים בתשובה, פריטה על מנדולינה, חרטה ואמת. נוסטלגי, לפי מה שמקובל היום הוא לא מספיק נוקב, אך בהחלט מרגש.

 

[yonatanr]

3. זעקה ללא מענה: ספר ישן נושן לא זוכר מי כתב/ה. מצאתי אותו בתור מתבגר צעיר במדף הספרים התלוי מעל מיטת העץ העתיקה בבית ילדותה של אימי, על הכריכה נכתב שהסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, הוא מספר על שתי נערות חדשות בשכונה שעולות לסמינר, מסופר מפיה של האחת בעוד חברתה מתגלה כמסתורית ומסתירה הרבה סודות, הוא כתוב בטעם ישן ולא מתוחכם, עלילה שמתפרשת בין נער חרדי מרחובות לנזירה, רפורמים, גויים וחוזרים בתשובה, פריטה על מנדולינה, חרטה ואמת. נוסטלגי, לפי מה שמקובל היום הוא לא מספיק נוקב, אך בהחלט מרגש.

זעקה ללא מענה.
מאת נחמה קרמר

 

[הפצחן]

2. תיק מקסיקו: ספרו החד בדרא של חיים גרינבוים. תסלחו לי על הביטויים השחוקים אבל לא יצא עוד ספר מתח כזה במגזר החרדי (אני לא מכיר ספרי מתח לא חרדיים, אז אני מחיל את המחמאה על כל המגזרים.) עקבתי בזמנו לסירוגין אחר הפרקים שהתפרסמו בבקהילה, כשיצא הספר קראתי כמה פעמים מפרולוג עד אפילוג, אפיון הדמויות המנוגדות/זהות, העולמות הרחוקים/קרובים, הפריסה המרתקת ולא משעממת על פני השנים, הרגשות: במאבק בין האחים, בצדקת המסכנה מול אנשי ירושלים, גזיזת הזקן על סיפונה של האונייה בדרך לאמריקה, המתח ששורר באופן די הגיוני ומפחיד לאורך הסיפור ובעיקר הסיום המפתיע בעיצומה של החתונה, זה מה שעושה את היצירה לכזאת שעוד לא נכתבה נוספת כמותה.

אם בחיים גרינבוים עסקינן, אזי צוואה
זה הספר.

עקבתי בבחרותי אחרי הפרקים שהופיעו בקהילה, שהיה עיתון חינמי.
ושמחתי לקרוא שוב בספר הראשון במגזר שהעיז לצאת בכריכה רכה.
דמותו של איציק פלד עם התיאורים הסוחפים של דמותו כנער מתייסר בין לחצי האב לתרבותו הרעה של זעליג הוכרמן.

המסע המרתק באירופה והתהפוכות בארץ, הופכים את צוואה למרחיב דרך.

טביעת אצבע | חיים גרינבוים
בשוק הספרים החרדי יש לא מעט ספרים לעוסים, חזרתיים, חסרי מעוף.
חיים גרינבוים הצליח לשחק עם אותו חומר גלם, אותם נושאים שחוקים ומוכרים - וליצור מהם ספר נהדר.
ספר מופת אמיתי. מתוחכם, מקורי ונועז פי כמה מספריו הקודמים.
בראבו.

 

[יוסף שחק]

"על שביל צר ארוך ומתפתל, בינות לעצי אקליפטוס וכרכומים, תחת שמש קופחת בעוז - צעד במהירות יהודי כפוף, ובידו חבילה שאיש אינו יודע את תוכנה"
מכירים את הסיפורים שמתחילים כך ומנסים לזייף אווירה?
אז מ. ארבל עושה את זה בכל פרק - אבל עושה את זה נכון.
דווקא התיאורים החיצוניים שלו (בספרי המתח) שובים את ליבי וכן מכניסים לאווירה,
אז הספר בלתי הפיך הוא הספר הראשון שאבחר.
ולו בגלל המהפך הלא צפוי ולא רמוז ולא מנוחש (אמממ... בניגוד למותחנים אחרים) "זה היה אביו מולידו - מיקי גדיש"
אח, זה היה טוב.


הספר השני הוא הראשון בסדרת זהב שחור/אדום.
האתגר הראשון לכותב ספר מתח הוא הרקע. כלומר, זה יפה שיש קרבות קנוניות תככים ואלימות (ח"ו)
אבל למה? איך הכל מתחיל? כאן גרשונוביץ המציא את הגלגל ובנה טריגר מטורף שמותאם במיוחד לסגנון העלילות שלו.
כל הכבוד נחמן.

הספר השלישי הוא הספר ההומוריסטי והנוקב שדוכסוסטוט יוציא לאור אחרי שהוא יכתוב אותו.
דוכסוסטוס, מחכים לך .

 

[המלמד מבני ברק]

היה קשה למצוא ספר שעדיין לא ניתנה לו המלצה, אבל לבסוף 'עלה בידי'.
הספר הראשון ולדעתי המומלץ ביותר הוא מחלק התמונים של יעל רועי (אם זכרוני העלוב אינו מטעני).
ספר אלגורי מבריק שממש מספר במילים ובמונחים אחרים את סיפור חיינו, מה שגרם לריחוק שלנו מה' וגם הוביל ל'כאילו' ריחוק של ה' מאיתנו (מה שכמובן לא נכון) והקירבה וההקרבה שהובילה להמלכה המחודשת ולגירוש הזרים והבליל.

הספר השני הוא מסומן מאת הטריקולור המבריק ביותר, שלושת הסופרות שכל אחת נתנה לספר טעם מיוחד: מתח מסתורין רגש
נושאים שמטואטאים באופן קבוע מתחת לשטיחון הכניסה (היחס לבעלי תשובה לדוגמה) צפים בספר הזה כמעט מכל דף, ספר שנהניתי ממנו מאוד ואני כבר הרבה זמן רוצה לקנות אותו.

 

[הדוויג]

קוראים לי צביקי גרין - חיים ולדר
ספר הנוער האולטימטיבי. הספר היחיד של חיים ולדר שאינו סיפורים-סיפורים.
ספר שפרץ דרך ונגע בכל כך הרבה נקודות מחייהם של ילדים - חברויות ופרידות, קנאה ושתלטנות, קשרים משפחתיים, ניגודים קהילתיים, יחסים בין אחים ובין הורים לילדים.
ספר מרגש ומצחיק, נוגע ללב ומשעשע, תמים ושנון. קלאסיקה אמיתית.

טעות אופטית - נחמן גרשונוביץ
קראתי אותו לפני שנים, ואני עדיין יכול להצטמרר מהקור האכזרי של 'האיש בשחור', להיגעל מהרוע של זאב חביב, להצטמק בכאב עם מרדכי זילברמן, להעריץ את צ'ה 'הניצוץ', ולרחם על בוזגלו.
מותחן מהודק. כתיבה משכרת. עלילה משובחת. מארג דמויות מרהיב.

 

[שיר למעלות]

כל ספר יפה לשעתו.
אין אצלי מקום ראשון, כולם אהובים. בעיקר נתנו לי השראה אך גם דחפו אותי לעשות מעשה.

אלו ספרים אדירים שנכנסו לקאנון, והפכו לנכס.

• זרצקי – שמורות לו זכויות ראשונים בסלילת דרכה של הספרות החרדית. הסופר מספק השראה מדהימה מלווה ביראת שמיים מפחידה ואמונה זכה. כתבתי גם כתבתי בהשראתו. (וזאת מלבד הסיבות שמנו קודם לכן)
• "אמת מארץ תצמח" של הרב סבתו. היורש של שי עגנון. לא בא כבושם הזה. כותבת בהשראתו.
• "שלום ילדים" – יהודית פריינד – עמוס עוז החרדית. מיד עם תום הספר רצתי לכתוב מכתב לסופרת. כותבת בהשארתה.
• "קשר גורדי" – יצא לאור אי שם בשנת תשנ"ו, בישר על ראשיתה של ספרות מתח חדשה כולל דמויות עגולות מורכבות. מאמינה שהרבה סופרים גדולים כתבו בהשראתו.
• "להישאר יהודי" על הרב זילבר זצ"ל - רבה של יהדות רוסיה. מפיח כוח ועוצמה יהודית פלאית. חייתי תקופה בחו"ל וכל העת העוצמה של הספר על הרב זילבר עמדה לנגד עיני לא לוותר לעצמי.