הנושאים החמים
הנושאים החמים
נחלים של מי גשם מלאו את הכבישים והעניקו לצמיגים הלא ספורטיביים של המאזדה הזדמנות להוכיח כישורים בהפרחת נחשולי מים אל המדרכות. אולי לא פוליטיקלי קורקט ליהנות ממראה של משפחה נשטפת במים עכורים אבל להתחיל את הבוקר עם חיוך זה גם עניין חשוב.
בהמשך הרחוב דידה אברך עם ילדים ועגלה ללא כיסוי מתחת למטריה רחבת כנפיים. נחום האיץ את הרכב כדי לשפר את עוצמת הזרם ולא התאפק מלפזול אל המראה. המאמץ השתלם, האברך והעגלה נשטפו בצורה מושלמת, התינוק צרח, הילדים נטפו מים, האב, עמד אובד עצות, ביד אחת אחז בקושי במטריה ובשנייה חיפש טישו בתיק, חבל שאי אפשר היה לצלם את זה. להבא, שילמד לקח - לא לצעוד קרוב מדי לכביש.
נראה שהבוקר התחיל ברגל ימין כי גם צליפות הטלית הצליחו מעבר למצופה. בדרך כלל נותן נחום שלוש ארבע צליפות ציצית ומקסימום אחת מהן פוגעת, היום כבר הראשונה הוצלפה בפגיעה מדויקת על בחור ישיבה קטנה שבשעה כזו בכלל צריך לשבת ב'סדר' ולא להסתובב בשטיבלאך. הפצפוץ של הציציות על הפנים היה נשמע כל כך משובח. לביצוע מושלם הוא נתן עוד שתיים שלוש ששוב קלעו היטב.
במקום האהוב עליו מתחת למזגן ישב אחד שלא נראה מתפלל קבוע. נחום ניגש אליו בתנועת יד מנופפת שמשמעותה 'עוף מפה, זה מקום שלי', התמים תפס בבהילות מתנצלת את תיק התפילין שלו ומיהר לפנות את המקום. אולי באמת הגיעה השעה להגדיר מקומות קבועים גם בשטיבלאך.
לאחרונה נפוצה תופעה שמגיעים שנורערס ולפני 'עלינו' מכריזים על מרכולתם בניסיון לסחוט דמעות ובעיקר כסף מהמתפללים. כל אחד מנפיק סיפור מזוויע יותר מהשני, בדרך כלל נחום מתעלם מהם בהפגנתיות, בית כנסת לא אמור לשמש כמוקד איסוף כספים.
אבל מה שהיה היום זו כבר פריצת גדר. החצוף התורן, לצורך העניין – חתן יתום עם אימא חולה, פצח בנאום בכייני לפני שיר של יום "כשהייתי בן שמונה התייתמתי מאבא שלי, לפני חמש שנים אימא שלי...", כל עוד זה קרה לפני 'עלינו' זה עוד היה נסבל, מי שרוצה מקשיב, מי שלא רוצה יכול ללכת, אבל לפני שיר של יום? היום זה שיר של יום, מחר זה לפני אשרי ומחרתיים יפטרו את החזן וימנו במקומו חתנים יתומים למיניהם.
נחום הבין שאם לא הוא, לא יהיה מי שיבלום את התופעה המטרידה. "נו.. שַׁה! שַׁה! נו..., בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו" בצעדים נמרצים הוא פסע לעבר הבימה "אמצע תפילה עכשיו, נו... שַׁה!". הבחור התגמגם וירד מהבימה נכלם, "מה זה פה? שוק? כל אחד לוקח מיקרופון?! זה בית כנסת פה!" הוסיף נחום להשתלח בו וצלף בו צליפת נזיפה בציציות הטלית.
כשחזר הביתה הבחין בחתולה מכוערת רובצת בכניסה, הוא הניס אותה ברגלו אך היא התרחקה ומיד חזרה אל החלק המקורה, לקח לנחום רגע להבין שהיא מתגוננת כאן מהגשם שלא פסק כל העת.
החתולה נראתה אומללה כל כך ובלבו עלה רעיון, הוא שלף מתיק התפילין את שקית החלב שלקח מהקאווע שטיבעל, פתח אותה כדרכו עם השיניים ומזג כמות נדיבה לתוך עציץ נוי שעמד בכניסה, החתול זינק אל העציץ וגמע מן החלב.
המראה היה קוסם אך פתאום צלצל הטלפון ממספר חסוי, "מדברת אראלה ממפעל הפיס, אני שמחה לבשר לך שזכית בחמש מאות אלף שקלים".
נחום שמר על ארשת קשוחה ושאל שאלות טכניות בלבד "כמה זה יוצא לאחר ניכוי המס במקור כחוק ומתי אני רואה את זה אצלי בחשבון?" משקיבל תשובות ניתק את השיחה.
מזווית עינו ראה את החתולה מלקקת טיפות חלב אחרונות, נדמה היה לו שיש קשר בין המקרים, בין האכלת החתול לזכייה בפיס, לא שהזכייה היא שכר על זה אבל לפעמים הקב"ה שולח לבנאדם מסר שהוא מרוצה ממנו.
הגשם נגמר והוא גירש את החתולה שלא תתנחל לו בכניסה לבניין.
בהמשך הרחוב דידה אברך עם ילדים ועגלה ללא כיסוי מתחת למטריה רחבת כנפיים. נחום האיץ את הרכב כדי לשפר את עוצמת הזרם ולא התאפק מלפזול אל המראה. המאמץ השתלם, האברך והעגלה נשטפו בצורה מושלמת, התינוק צרח, הילדים נטפו מים, האב, עמד אובד עצות, ביד אחת אחז בקושי במטריה ובשנייה חיפש טישו בתיק, חבל שאי אפשר היה לצלם את זה. להבא, שילמד לקח - לא לצעוד קרוב מדי לכביש.
נראה שהבוקר התחיל ברגל ימין כי גם צליפות הטלית הצליחו מעבר למצופה. בדרך כלל נותן נחום שלוש ארבע צליפות ציצית ומקסימום אחת מהן פוגעת, היום כבר הראשונה הוצלפה בפגיעה מדויקת על בחור ישיבה קטנה שבשעה כזו בכלל צריך לשבת ב'סדר' ולא להסתובב בשטיבלאך. הפצפוץ של הציציות על הפנים היה נשמע כל כך משובח. לביצוע מושלם הוא נתן עוד שתיים שלוש ששוב קלעו היטב.
במקום האהוב עליו מתחת למזגן ישב אחד שלא נראה מתפלל קבוע. נחום ניגש אליו בתנועת יד מנופפת שמשמעותה 'עוף מפה, זה מקום שלי', התמים תפס בבהילות מתנצלת את תיק התפילין שלו ומיהר לפנות את המקום. אולי באמת הגיעה השעה להגדיר מקומות קבועים גם בשטיבלאך.
לאחרונה נפוצה תופעה שמגיעים שנורערס ולפני 'עלינו' מכריזים על מרכולתם בניסיון לסחוט דמעות ובעיקר כסף מהמתפללים. כל אחד מנפיק סיפור מזוויע יותר מהשני, בדרך כלל נחום מתעלם מהם בהפגנתיות, בית כנסת לא אמור לשמש כמוקד איסוף כספים.
אבל מה שהיה היום זו כבר פריצת גדר. החצוף התורן, לצורך העניין – חתן יתום עם אימא חולה, פצח בנאום בכייני לפני שיר של יום "כשהייתי בן שמונה התייתמתי מאבא שלי, לפני חמש שנים אימא שלי...", כל עוד זה קרה לפני 'עלינו' זה עוד היה נסבל, מי שרוצה מקשיב, מי שלא רוצה יכול ללכת, אבל לפני שיר של יום? היום זה שיר של יום, מחר זה לפני אשרי ומחרתיים יפטרו את החזן וימנו במקומו חתנים יתומים למיניהם.
נחום הבין שאם לא הוא, לא יהיה מי שיבלום את התופעה המטרידה. "נו.. שַׁה! שַׁה! נו..., בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו" בצעדים נמרצים הוא פסע לעבר הבימה "אמצע תפילה עכשיו, נו... שַׁה!". הבחור התגמגם וירד מהבימה נכלם, "מה זה פה? שוק? כל אחד לוקח מיקרופון?! זה בית כנסת פה!" הוסיף נחום להשתלח בו וצלף בו צליפת נזיפה בציציות הטלית.
כשחזר הביתה הבחין בחתולה מכוערת רובצת בכניסה, הוא הניס אותה ברגלו אך היא התרחקה ומיד חזרה אל החלק המקורה, לקח לנחום רגע להבין שהיא מתגוננת כאן מהגשם שלא פסק כל העת.
החתולה נראתה אומללה כל כך ובלבו עלה רעיון, הוא שלף מתיק התפילין את שקית החלב שלקח מהקאווע שטיבעל, פתח אותה כדרכו עם השיניים ומזג כמות נדיבה לתוך עציץ נוי שעמד בכניסה, החתול זינק אל העציץ וגמע מן החלב.
המראה היה קוסם אך פתאום צלצל הטלפון ממספר חסוי, "מדברת אראלה ממפעל הפיס, אני שמחה לבשר לך שזכית בחמש מאות אלף שקלים".
נחום שמר על ארשת קשוחה ושאל שאלות טכניות בלבד "כמה זה יוצא לאחר ניכוי המס במקור כחוק ומתי אני רואה את זה אצלי בחשבון?" משקיבל תשובות ניתק את השיחה.
מזווית עינו ראה את החתולה מלקקת טיפות חלב אחרונות, נדמה היה לו שיש קשר בין המקרים, בין האכלת החתול לזכייה בפיס, לא שהזכייה היא שכר על זה אבל לפעמים הקב"ה שולח לבנאדם מסר שהוא מרוצה ממנו.
הגשם נגמר והוא גירש את החתולה שלא תתנחל לו בכניסה לבניין.
