מספיק עם התמימות הזאת! תפתחו עיניים בבקשה!

[שיקול דעת]

אין שום עניין להוריד מחריפות הדברים
גם אם הקונטציה גסה
זה בסדר
לטעמי...

רוב אנשים אינם מסוגלים להכיל בתוכם שתי דברים שהם קצת מנוגדים אחד להשני. אבל התורה הק' כן דורשת את זה מאתנו.

ובכן אני חוזר שוב ואומר, אין שום ענין להוריד מחריפות הדברים, אבל יש כן ענין להוריד מביטויים גסים ורחוביים. ומי שיש לי נפש רחבה יכיל להכיל בתוכה את שני הדברים שנראים מנוגדים (לא להוריד מעצם חריפות התופעה מצד אחד, ומצד שני כן להוריד ביטויים גסים), אבל אינם.

 

[איש האשכולות]

מתנצל, אני לא ירדתי לסוף דעתכם ואין לי מושג מה הבעיה לכתוב את המילה סוטה.
יש אנשים שסוטים מדרך הישר, שסוטים מהנורמה.
מעולם לא שמעתי שיש משהו בעייתי במילה זו

סתם מעניין... האם יצא לך להשתמש במילה ה"עדינה" הזאת כלפי הבן שלך כשהוא רק "סוטה מהנורמה"......?

אין שום עניין להוריד מחריפות הדברים
גם אם הקונטציה גסה
זה בסדר
לטעמי...

ראה בספר 'נועם אלימך' פרשת פנחס. וז"ל ונראה לפרש כי עיקר כוונת הבורא ב"ה בנקמתו במדין היה מחמת .... בדברם בסיפור המעשה דפעור או מעשה דכזבי.... עכ"ל

 

[גלבוע]

יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר.
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).

 

[למאי נפקא מינה]

יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר....
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).

הרצאה לדוגמה!

 

[אוהב לחיות]

יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר.
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).

אני תוהה אם זה לשבח או לגנאי
הדברים, המאד ברורים אגב, הם מראים על תופעה נכונה או שזה נובע מרדידות
אני תופס לשון שני בנושא
יש איזה רדידות בדבר הזה
הלא כן?

 

[גלבוע]

אני תוהה אם זה לשבח או לגנאי
הדברים, המאד ברורים אגב, הם מראים על תופעה נכונה או שזה נובע מרדידות
אני תופס לשון שני בנושא
יש איזה רדידות בדבר הזה
הלא כן?

אני לא חושבת שזה רדוד.
זה תופעה אנושית הגיונית מאד בסך הכל:
הרי גם המילה הראשונה הלא-נעימה, איך בה שום משמעות כשלעצמה. היא סתם אוסף של הברות (חוץ מלשון הקודש, אבל לצורך העניין נניח את העניין הזה בצד).
כל הבעיה היא שאוסף הברות מסוים זה מקובל שהוא אומר דבר לא-טוב.
אז במקום להשתמש באותו אוסף הברות, בוחרים משהו אחר שלא אומר את הדבר הלא-טוב הזה.
בשלב הבא, אוסף ההברות השני אומר את אותו הדבר בדיוק...
אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ממילא יש צורך 'להמציא' משהו חדש שלא יגיד את אותו דבר לא נעים.

 

[למאי נפקא מינה]

יש איזה רדידות בדבר הזה
הלא כן?

יש בזה משהו.
אבל אם תגיד למישהו בקול 'אתה לא יודע מה שאתה מדבר!'
וכשהוא יכעס תסביר לו 'אין מה להיעלב, אף אחד לא מכיר את התחום הזה מקרוב', הרי בעצמך לא תצפה שהוא ירגע.
כי זאת הקונוטציה, אם מפגר אומרים למי שהקצב שלו מאחר ביחס לאחרים - ואז אסור להגיד את זה למי שחושב שעליו זה לא נכון, אז זה הופך למילת גנאי.

מבחינה מסוימת זה כמו שתנסה לומר ביטוי בראשי תיבות - צירוף לא מאד מוכר - ואם מישהו ישאל אותך 'מה?' תחשוב שהוא רדוד.

 

[אוהב לחיות]

יש בזה משהו.
אבל אם תגיד למישהו בקול 'אתה לא יודע מה שאתה מדבר!'
וכשהוא יכעס תסביר לו 'אין מה להיעלב, אף אחד לא מכיר את התחום הזה מקרוב', הרי בעצמך לא תצפה שהוא ירגע.
כי זאת הקונוטציה, אם מפגר אומרים למי שהקצב שלו מאחר ביחס לאחרים - ואז אסור להגיד את זה למי שחושב שעליו זה לא נכון, אז זה הופך למילת גנאי.

מבחינה מסוימת זה כמו שתנסה לומר ביטוי בראשי תיבות - צירוף לא מאד מוכר - ואם מישהו ישאל אותך 'מה?' תחשוב שהוא רדוד.

אני לא חושבת שזה רדוד.
זה תופעה אנושית הגיונית מאד בסך הכל:
הרי גם המילה הראשונה הלא-נעימה, איך בה שום משמעות כשלעצמה. היא סתם אוסף של הברות (חוץ מלשון הקודש, אבל לצורך העניין נניח את העניין הזה בצד).
כל הבעיה היא שאוסף הברות מסוים זה מקובל שהוא אומר דבר לא-טוב.
אז במקום להשתמש באותו אוסף הברות, בוחרים משהו אחר שלא אומר את הדבר הלא-טוב הזה.
בשלב הבא, אוסף ההברות השני אומר את אותו הדבר בדיוק...
אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ממילא יש צורך 'להמציא' משהו חדש שלא יגיד את אותו דבר לא נעים.

קיבלתי והוחכמתי!!!

 

[חד משמעית]

מקור המילה (בתורה) מדבר על הנושאים האלה בדיוק
זו לא מילה שהושאלה ובטעות התקבעה כמדברת על נושאים לא נעימים.

 

[מרחבית]

המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.

התהליך שתארת נכון מאוד, אף שלדעתי 'צרכים מיוחדים' לעולם לא ייחשב כמו 'מפגר' כי הוא עדין יותר מלכתחילה.
אמנם, ברגע שביטוי נהפך לביטוי של גנאי או לביטוי גס, ככה עלינו להתייחס אליו, ולדבר (או להימנע) בהתאם.
כי זו המשמעות שלו בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.

 

[גלבוע]

התהליך שתארת נכון מאוד, אף שלדעתי 'צרכים מיוחדים' לעולם לא ייחשב כמו 'מפגר' כי הוא עדין יותר מלכתחילה.
אמנם, ברגע שביטוי נהפך לביטוי של גנאי או לביטוי גס, ככה עלינו להתייחס אליו, ולדבר (או להימנע) בהתאם.
כי זו המשמעות שלו בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.

אני חושבת שהמשמעות הנקיה של המילה 'מפגר' זהה כמעט לחלוטין לביטוי 'בעל איחור התפתחותי'. זה כמעט תרגום מילולי. וזה נשמע כל כך אחרת.
בדיוק כמו שאת אומרת, המשמעות זה המשמעות של הביטוי בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.

 

[למאי נפקא מינה]

אני חושבת שהמשמעות הנקיה של המילה 'מפגר' זהה כמעט לחלוטין לביטוי 'בעל איחור התפתחותי'. זה כמעט תרגום מילולי. וזה נשמע כל כך אחרת.
בדיוק כמו שאת אומרת, המשמעות זה המשמעות של הביטוי בשפת הדיבור, ולא המשמעות המילונית הבסיסית.

נכון.

רק אציין, שכאשר כבר יורדים לרזולציות הללו, מבחינים כי המילה 'מפגר' מכילה אי אלו נגיעות שליליות, בעוד הביטוי 'צרכים מיוחדים' מעט פחות מכך.
אולי בשל כך, בסופו של דבר הביטוי ישתרש פחות גרוע.

 

[איש האשכולות]

יש תהליך קבוע שקורה בהתפתחות של שפה בנוגע לביטויים שעוסקים בנושאים רגישים, ולצורך העניין אני אדגים אותו על נושא לא-מדי-רגיש.
קחו למשל את המילה 'מפגר'. מפגר באה בזמנו להחליף תיאורים לא סימפטיים על ילדים שהתקשו בכל מיני דברים. אז במקום להגיד עליהם שהם דביליים או מילה אחרת לא-נעימה, טבעו את המושג 'מפגר' שמציין את האיחור בהתפתחות לעומת הנורמה.
עבר זמן, המילה מפגר נכנסה ללקסיקון היומיומי והפכה גם למילת גנאי.
הרגישו שיש צורך במונח אחר, טבעו את המושג 'צרכים מיוחדים'. איש מקצוע שיגיד היום 'ילד מפגר' יינזף בחומרה או אפילו יפוטר. אבל מה, לפני אי אלו שנים זו בדיוק היתה צורת הדיבור המכובדת.
עברו עוד כמה שנים, המושג 'ילד עם צרכים מיוחדים' נהיה שפת יומיום גם כן, הלכו לחפש מושג אחר.
כיום, אנשי מקצוע מדברים על אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, נדמה לי שזה הר"ת). חכו כמה שנים, להגיד 'צרכים מיוחדים' זה יהיה ממש בוטה. חכו עוד עוד כמה שנים, גם מש"ה יהפוך לעלבון...
כל עוד שהנושא רגיש, לא משנה איזו מילה יבחרו לו. ברגע שיתרגלו למילה ולמה שהיא אומרת, היא תחשב לבוטה.
זה מה שקרה למילה שנידונה פה (לא נעים לי לכתוב אותה).

אפשר להביא דוגמא יותר קרובה שרובנו נתקלים בה.

"ותיק".

אני זוכר עוד כשלאדם מבוגר היו קוראים "זקן" (ואני לא כ"כ ותיק...)

ברבות הימים עלתה קריאה כי אסור להכתים את אוכלוסיית המבוגרים.. ואז הומצאה תואר חדש - "קשיש"....

משם עברה המילה גלגול נוסף, ואחרי 'מכבסת המילים' הובאה לעולם ההגדרה המוכרת 'ותיק'...

 

[אמא ועוד..]

רציתי לכתוב ש"מפגר" הפך להיות מילת גנאי רחובית, ולא רק ציון עובדתי של בעל לקות ספציפית, ולכן היא הפכה להיות מעליבה,
אבל אז נזכרתי באשכול הסמוך בו מישהו טען שלומר על אוטיסט שהוא אוטיסט זה מעליב.....

 

[ניהול האתר]

הנושא מוצה