מסע בעקבות ההצלחה. אין קסמים. תעבדו קשה. תזיעו. תצליחו. [מסע בעקבות ג'יי קיי רולינג].

[לבן]

בעקבות האשכול הזה http://www.prog.co.il/showthread.php?t=272479
ויש כמה מילים לצלמים שביניכם...


האגדה מספרת עליה כמלצרית, יושבת בין לקוח ללקוח בפינה וכותבת על מפית בד משומשת.
האמת רחוקה משם. אבל לא מאוד.
בסיפור האמיתי היא לקוחה שיושבת בקצה בית - קפה אורבאני טיפוסי, בעגלה שלידה מנמנמת התינוקת שלה בשעה שהיא כותבת. ארומה של קפה זול וטפטוף טורדני של גשם בריטי נמזגים לתוך המילים שהעט המהיר שלה כותב ללא הפסקה.
היא יושבת שם כי אין לה חימום בבית, או אולי דווקא בגלל שהתינוקת שלה בוכה בלי הפסקה ואין לה כסף לבייביסיטר.
ההורים שלה רצו שתהיה רופאה או עורכת דין או לכל הפחות מזכירה. משהו שיכניס לה כסף, ומספיק. העיקר שתפסיק להיות עדינה מדי, רחפנית, דמיונית ויוצרת. היא ניסתה, באמת שניסתה. אבל המציאות, או הדמיון- היו חזקים ממנה והכריעו אותה פעם אחר פעם.

הספר שלה כבר כמעט גמור. היא מפחדת שבני תשע לא ממש ירצו לקרוא אותו אם ידעו שכתבה אותו אישה. אז היא בוחרת לעצמה שם עט לא- מסגיר. וניגשת- בלא מעט חשש לדבר עם מוציא לאור שאולי בכל זאת יסכים לתת לה את ההזדמנות.

ג'יי קי רולינג.
וכל השאר- היסטוריה.

היא לא באמת חשבה שהספר שלה יהפוך לרב מכר היסטרי. בחלומותיה הפרועים- והם היו פרועים בהחלט, לא דמיינה שהדפים שנכתבו בעט כחול- יהפכו לספר הנמכר ביותר בעולם אחרי התנ"ך.
היא הייתה זקוקה לכסף, נואשות. וייחלה לעשות משהו שהיא באמת טובה בו. היא גם ידעה גם שהמשהו הזה לא ממש אהוד על הוריה ועל עוד כמה בסביבתה. והמחסום הזה היה גבוה ומאיים.

עד לאותו היום היא הייתה צעירה שניסתה ללא הרף לרצות את הסובבים. הוריה, המורים, בן הזוג שנטש אותה. באותו היום בו נותרה לבדה עם תינוקת, וגמלת רווחה זעומה- הבינה שעליה לעשות מעשה.
לא לבוסס בביצה ולהנציח את הכשלון והתבוסה, לא עוד לעשות מה שכולם רוצים ממנה ולהכשל. אלא לנסות להחלץ מהבוץ, לקחת את מה שהאמינה שתוכל לעשות בצורה הטובה ביותר- ולהגשים אותו. לפרוץ את המחסום ולעוף קדימה. אל המרחב.

לפעמים חלומות מתגשמים.

אבל זה לא קורה אף פעם בלי עבודה קשה. בלי דמעות של נושא- משך- הזרע. אצל ג'יי קיי היו אלו ערימות בלתי- נתפסות של ניירת. ציורים, שרטוטים, מפות ותרשימים. עבודת נמלים מטורפת של שעות על שעות בשביל ספר אחד. עבודה שאולי אין עוד סופר בעולם שהשקיע כדוגמתה. בוודאי שלא סופר אלמוני שאף טקסט אחד פרי עטו לא ראה עדיין אור.

אמונה ביכולות. מאמץ סיזיפי. צמיחה מתוך משבר.

איך ביטאה זאת ג'יי קיי "יש זמן מסוים שבו חל תאריך תפוגה על האשמת ההורים בכך שלא כיוונו אותנו לדרך הנכונה ולמימוש הפוטנציאל שלנו. ברגע הזה אדם צריך לבחור בעצמו. לא לעסוק בהאשמות.".

ואם אתם מרגישים שתאריך התפוגה הזו מגיע גם אצלכם. אז תתניעו קדימה, ועשו את הטוב ביותר מבחינכתם. אל תסתכלו סביב, אל תביטו לאחור, אל תעסקו בפנקסנות מיותרת.
פשוט עשו מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב, והשקיעו בזה את המיטב והמירב. אל תחשבו "זו רק עבודת גמר", "ממילא בחיים לא אגיע לרמה של המקצוענים" "זה רק סשן צילומים נסיוני ולכן לא ממש אתאמץ להשקיע".

זכרו לאן הגיעה ג'יי קיי מתוך אמונה ביכולת, שאיפה לשלמות ועבודה לא- קלה. וחתרו לשם, במשוטים שלכם.

 

[Ok - מירי טריטל]

יפה. אם כי אהבתי יותר את הפוסט הקודם שלך, השקעת בו יותר כנראה..
סך הכל כיף לקרוא, אבל אין משפטים להיעצר עליהם, חוץ מזה:
אבל המציאות, או הדמיון- היו חזקים ממנה - לייק

 

[לבן]

יפה. אם כי אהבתי יותר את הפוסט הקודם שלך, השקעת בו יותר כנראה..
סך הכל כיף לקרוא, אבל אין משפטים להיעצר עליהם, חוץ מזה:
אבל המציאות, או הדמיון- היו חזקים ממנה - לייק

זה בשביל מי שביקש טקסט הכי פשוט שאפשר.

באמת לא השקעתי בו. שלפתי אותו כמו שהוא מהגנזך.

 

[א-ירושלמית]

יפה כתבת, אבל מהי היצירה למי שמתמצא רק בערך?

 

[לבן]

יפה כתבת, אבל מהי היצירה למי שמתמצא רק בערך?

אהם... לא רוצה לתת לזה לגיטמציה פה.
בגדול, סדרה של ספרי ילדים מזן של פנטזיה.
יקום מקביל.

 

[חיים V]

שלפתי אותו כמו שהוא מהגנזך.

לפשטות יש יופי משלה... ועליה כנראה שעלית...

 

[שוירץ]

הסדרה מלוכלכת מאד (מקריאה מרפרפת ונחרדת פרק אחד)
ממליצה לכולם לחפש את אנשי הרוח בציבור שלנו.
הם קיימים.

לבן בנפרד כתיבה יפה - תתחילי את הסידרה שלך.

 

[inspiration]

תובנה נכונה בהחלט.
קראתי יותר מידי מהר. לא היה על מה להתעכב וזה היה מבחינתי מאכזב.
אם תכתבי את זה שוב כמו הבלוגים הקודמים שלך אין ספק שזה יהיה הרבה יותר יפה.
כי חוץ מהתובנה היפה אין פה את הכתיבה הייחודית שלך וחבל.

 

[Natan Galant]

בעקבות האשכול הזה http://www.prog.co.il/showthread.php?t=272479
ויש כמה מילים לצלמים שביניכם...


האגדה מספרת עליה כמלצרית, יושבת בין לקוח ללקוח בפינה וכותבת על מפית בד משומשת.
האמת רחוקה משם. אבל לא מאוד.
בסיפור האמיתי היא לקוחה שיושבת בקצה בית - קפה אורבאני טיפוסי, בעגלה שלידה מנמנמת התינוקת שלה בשעה שהיא כותבת. ארומה של קפה זול וטפטוף טורדני של גשם בריטי נמזגים לתוך המילים שהעט המהיר שלה כותב ללא הפסקה.
היא יושבת שם כי אין לה חימום בבית, או אולי דווקא בגלל שהתינוקת שלה בוכה בלי הפסקה ואין לה כסף לבייביסיטר.
ההורים שלה רצו שתהיה רופאה או עורכת דין או לכל הפחות מזכירה. משהו שיכניס לה כסף, ומספיק. העיקר שתפסיק להיות עדינה מדי, רחפנית, דמיונית ויוצרת. היא ניסתה, באמת שניסתה. אבל המציאות, או הדמיון- היו חזקים ממנה והכריעו אותה פעם אחר פעם.

הספר שלה כבר כמעט גמור. היא מפחדת שבני תשע לא ממש ירצו לקרוא אותו אם ידעו שכתבה אותו אישה. אז היא בוחרת לעצמה שם עט לא- מסגיר. וניגשת- בלא מעט חשש לדבר עם מוציא לאור שאולי בכל זאת יסכים לתת לה את ההזדמנות.

ג'יי קי רולינג.
וכל השאר- היסטוריה.

היא לא באמת חשבה שהספר שלה יהפוך לרב מכר היסטרי. בחלומותיה הפרועים- והם היו פרועים בהחלט, לא דמיינה שהדפים שנכתבו בעט כחול- יהפכו לספר הנמכר ביותר בעולם אחרי התנ"ך.
היא הייתה זקוקה לכסף, נואשות. וייחלה לעשות משהו שהיא באמת טובה בו. היא גם ידעה גם שהמשהו הזה לא ממש אהוד על הוריה ועל עוד כמה בסביבתה. והמחסום הזה היה גבוה ומאיים.

עד לאותו היום היא הייתה צעירה שניסתה ללא הרף לרצות את הסובבים. הוריה, המורים, בן הזוג שנטש אותה. באותו היום בו נותרה לבדה עם תינוקת, וגמלת רווחה זעומה- הבינה שעליה לעשות מעשה.
לא לבוסס בביצה ולהנציח את הכשלון והתבוסה, לא עוד לעשות מה שכולם רוצים ממנה ולהכשל. אלא לנסות להחלץ מהבוץ, לקחת את מה שהאמינה שתוכל לעשות בצורה הטובה ביותר- ולהגשים אותו. לפרוץ את המחסום ולעוף קדימה. אל המרחב.

לפעמים חלומות מתגשמים.

אבל זה לא קורה אף פעם בלי עבודה קשה. בלי דמעות של נושא- משך- הזרע. אצל ג'יי קיי היו אלו ערימות בלתי- נתפסות של ניירת. ציורים, שרטוטים, מפות ותרשימים. עבודת נמלים מטורפת של שעות על שעות בשביל ספר אחד. עבודה שאולי אין עוד סופר בעולם שהשקיע כדוגמתה. בוודאי שלא סופר אלמוני שאף טקסט אחד פרי עטו לא ראה עדיין אור.

אמונה ביכולות. מאמץ סיזיפי. צמיחה מתוך משבר.

איך ביטאה זאת ג'יי קיי "יש זמן מסוים שבו חל תאריך תפוגה על האשמת ההורים בכך שלא כיוונו אותנו לדרך הנכונה ולמימוש הפוטנציאל שלנו. ברגע הזה אדם צריך לבחור בעצמו. לא לעסוק בהאשמות.".

ואם אתם מרגישים שתאריך התפוגה הזו מגיע גם אצלכם. אז תתניעו קדימה, ועשו את הטוב ביותר מבחינכתם. אל תסתכלו סביב, אל תביטו לאחור, אל תעסקו בפנקסנות מיותרת.
פשוט עשו מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב, והשקיעו בזה את המיטב והמירב. אל תחשבו "זו רק עבודת גמר", "ממילא בחיים לא אגיע לרמה של המקצוענים" "זה רק סשן צילומים נסיוני ולכן לא ממש אתאמץ להשקיע".

זכרו לאן הגיעה ג'יי קיי מתוך אמונה ביכולת, שאיפה לשלמות ועבודה לא- קלה. וחתרו לשם, במשוטים שלכם.

צרור הערות...
1-
הגברת הנ"ל סיפרה מתישהו שכל הרעיון לכל הסדרה כולה נחת עליה בניסעה אחת ברכבת. קצת סותר את טענת ה"מחקר ושרטוט מפות".
2-
הסדרה אכן נתעבת.
3-
יישר כח על המסר. הוא נכון מאוד. קיצורי דרך יש רק במחשב...

 

[מלפפון]

לבן,
שאלה:
נניח היא היתה כותבת את הסדרה, והמוציא לאור היה מסרב לקבלה?
היא היתה מבינה שזה מטופש ו??

אני חושבת שיש פה בעיקר מן ההשגחה העליונה.
שהרי היתה אחת נוספת שעשתה אותו דבר, כתבה סדרה, החליטה כביכול לצאת מהביצה, ולא עלתה בידה.

לכן אני חושבת שאמנם האדם יכול לבחור לנסות ולא להרפות.
אבל הוא אינו יכול לבחור את גורלו ואת מידת הצלחתו.

לא ממש מתפעלת ממנה.
אני חושבת שהיא עשתה מעשה מטופש מאד שרק בנס הלך לה.

במקום למצוא עבודה כביביסיטר לתינוקת נוספת, או להציע עצמה למעון כדי להתאזן כלכלית, היא הימרה.
ההימור שלה הצליח, אבל באותה מידה יכול היה להתפספס.

אז חכמה לדבר על הצלחה אחרי שכבר טועמים ממנה, וכביכול ללמוד את המודל.

אני בעד כח רצון ומוטיבציה.
בנאדם ששואף למטרה ומשיג אותה.
אבל בדרך לאושר יש הרבה מהמורות.


ואני מכירה בנאדם אחד כזה שיש לו מטרה.
כרגע הוא נמצא במקום מאד נחות.
אבל הוא נודניק,ומתעקש עליה.
הוא יגיע.
אבל צריך אופי מאד מאד חזק כדי לעמוד בדרך.
עור של פיל עם התמדה לא רגילה.
אני לא הייתי עומדת בכזה דבר,
כי הקב"ה נתן לי כישורים אחרים.

מה באתי להגיד?
2 דברים:

1. זה שהלך לה, לא בהכרח תלוי בה, אלא בהשגחה עליונה. 'מזל'. כי כמותה יש עוד כמה שנפלו.
2. קיימים בני אדם שמסמנים מטרה ויגיעו אליה בכל דרך. הם מתמידים, אבל צריך להיות משוגע לדבר. ומשלמים הרבה פעמים מחיר בדרך.
יש כאלו שכבר טוב להם פת חרבה ושלווה בה.

 

[מה הענינים]

לבן, מקסים!
הכתיבה שלך הולכת ומשתבחת. הקטע ה'פשוט' הזה יפה מאד בעיני.

 

[יוזמתית]

לבן,
שאלה:
נניח היא היתה כותבת את הסדרה, והמוציא לאור היה מסרב לקבלה?
היא היתה מבינה שזה מטופש ו??

אני חושבת שיש פה בעיקר מן ההשגחה העליונה.
שהרי היתה אחת נוספת שעשתה אותו דבר, כתבה סדרה, החליטה כביכול לצאת מהביצה, ולא עלתה בידה.

לכן אני חושבת שאמנם האדם יכול לבחור לנסות ולא להרפות.
אבל הוא אינו יכול לבחור את גורלו ואת מידת הצלחתו.

לא ממש מתפעלת ממנה.
אני חושבת שהיא עשתה מעשה מטופש מאד שרק בנס הלך לה.

במקום למצוא עבודה כביביסיטר לתינוקת נוספת, או להציע עצמה למעון כדי להתאזן כלכלית, היא הימרה.
ההימור שלה הצליח, אבל באותה מידה יכול היה להתפספס.

אז חכמה לדבר על הצלחה אחרי שכבר טועמים ממנה, וכביכול ללמוד את המודל.

אני בעד כח רצון ומוטיבציה.
בנאדם ששואף למטרה ומשיג אותה.
אבל בדרך לאושר יש הרבה מהמורות.


ואני מכירה בנאדם אחד כזה שיש לו מטרה.
כרגע הוא נמצא במקום מאד נחות.
אבל הוא נודניק,ומתעקש עליה.
הוא יגיע.
אבל צריך אופי מאד מאד חזק כדי לעמוד בדרך.
עור של פיל עם התמדה לא רגילה.
אני לא הייתי עומדת בכזה דבר,
כי הקב"ה נתן לי כישורים אחרים.

מה באתי להגיד?
2 דברים:

1. זה שהלך לה, לא בהכרח תלוי בה, אלא בהשגחה עליונה. 'מזל'. כי כמותה יש עוד כמה שנפלו.
2. קיימים בני אדם שמסמנים מטרה ויגיעו אליה בכל דרך. הם מתמידים, אבל צריך להיות משוגע לדבר. ומשלמים הרבה פעמים מחיר בדרך.
יש כאלו שכבר טוב להם פת חרבה ושלווה בה.

חפשתי ולא מצאתי את הסתירה בין דברייך לבין הפוסט המקסים שכתבה לבן.

נכון, הכל תלוי בהשגחה העליונה והדרך לאושר רצופת מכשולים ועם כל זאת, גם לולא הייתה גיי קיי המדוברת מצליחה בסדר גודל העצום הזה עדיין המסר הנלמד - בעינו.
לקום ולעשות מעשה הכרוך בהרבה אמון ביכולות, עמל ויזע הוא הוא המסר, בלי קשר למידת ההצלחה שהיא כידוע, בידי שמים.

 

[מלפפון]

אז אני באה ואומרת שאיכא הרבה גיי קיי רולינג בשוקא ולא עלתה בידם.

כלומר היא לא דוגמא בשבילי, בגלל ההצלחה שלה.
כי היא הצליחה בטעות.

רמי לוי לדעתי, הוא כן מודל לאחד שלקח על עצמו מטרה ועמד בה.
היא סתם השקיעה במשהו שהיו לו סיכויים קטנים.

נכון שכיום היא אומרת שהיא לקחה את עצמה ביידיים כדי להצליח.
אבל זה לא נכון.
חכמה שמגיעה לאחר מעשה.

כי בפועל היא חסרת אחריות על חייה.
מה זה לכתוב ספר מטופש על פיסות נייר לקפה?
יש לה תינוקת. היא אמורה לקחת אחריות.

 

[efrat1]

מלפפון אני לא מסכימה איתך.

כשאת אומרת:

במקום למצוא עבודה כביביסיטר לתינוקת נוספת, או להציע עצמה למעון כדי להתאזן כלכלית, היא הימרה.
ההימור שלה הצליח, אבל באותה מידה יכול היה להתפספס.

את בעצם אומרת לה "תמשיכי לחשוב בקטן, ואל תגדילי ראש".

אם היא היתה הופכת למטפלת במעון היא היתה אולי שורדת כלכלית, אבל היא היתה נשארת מטפלת אלמונית שחיה מהיד לפה, ולא סופרת מפורסמת לסדרת רבי מכר.

אם תבוא אלייך מישהי שכירה שמרוויחה מינימום לשעה ורוצה להפוך לעצמאית גם תגידי לה "אל תעשי שטויות, אל תקחי סיכונים, תשארי מטפלת במעון כדי לא לסכן את כספך?
זה מה שנקרא "תחשוב בגדול תהיה גדול".

 

[מלפפון]

לכתוב על פיסות נייר זה לחשוב בגדול?
אני לא חוסמת לה את המחשבה כאשר אני אומרת לה לקחת אחריות בד בבד עם הגשמת חלום מהצד.

 

[מריומה~]

הצורך לכתוב ולפרסם אותו הרבה יותר חזק לעיתים מהפרנסה והקיום הכללי.
אם היא בנתה על זה שמזה תהיה לה פרנסה זה באמת הימור והיתה לה השגחה אישית.
אבל אני מאמינה שהיא עשתה ממקום מאד פנימי להפיץ את דבריה.

ומלפפון אל תשכחי שגירסה אחת אומרת שהיא היתה מלצרית במסעדה..

ויתכן שהיא היתה מיואשת מעבודה מסודרת וחשבה לפחות אעביר מסר לעולם..

 

[לבן]

איזה דיון פורה
לא פתחתי מחשב מהצהרים ועכשיו אני יושבת, קוראת ומחייכת לעצמי.
זה מה שאני רוצה לעשות כשאני כותבת פוסט. לא מתחייבת לקלוע וטעם של מישהו אבל רוצה לעורר מחשבה ודיון.
תמשיכו

 

[לבן]

צרור הערות...
1-
הגברת הנ"ל סיפרה מתישהו שכל הרעיון לכל הסדרה כולה נחת עליה בניסעה אחת ברכבת. קצת סותר את טענת ה"מחקר ושרטוט מפות".
.

זו הנקודה. אמנם הרעיון יכול לצוף בנסיעה ברכבת מהירה.
אבל ההצלחה של הסדרה תלויה לדעת כל החוקרים לא רק בכשרון הכתיבה העצום אלא בעיקר באמינות ובשיטתיות שבה רולינג בנתה את היקום המקביל ואת העובדה שבסדרה ארוכה כל כך של שבע ספרים עבי כרס לא הצליחו למצוא אפילו "חור" [למרות שחפרו מאד מאד].
זו עבודה של שנים. [והיא עבדה על זה שנים והייתה צריכה להפקיד את הערימות של הניירת אצל עורך דין בכספת כי ניסו לפרוץ לה לבית להוציא את זה]

 

[מלפפון]

הצורך לכתוב ולפרסם אותו הרבה יותר חזק לעיתים מהפרנסה והקיום הכללי.
אם היא בנתה על זה שמזה תהיה לה פרנסה זה באמת הימור והיתה לה השגחה אישית.
אבל אני מאמינה שהיא עשתה ממקום מאד פנימי להפיץ את דבריה.

ומלפפון אל תשכחי שגירסה אחת אומרת שהיא היתה מלצרית במסעדה..

ויתכן שהיא היתה מיואשת מעבודה מסודרת וחשבה לפחות אעביר מסר לעולם..

אני רואה פה צורך נפשי לכתוב ולא מטרה עילאית להביא כסף או לנצח את העוני.
לכן זה לא משנה לי אם היתה מלצרית או רק חד הורית עניה.

ואני בעד לממש את הצורך הנפשי, גם אם אינו טומן כסף בחובו.
אבל לא מסכימה להתפעל ממנה או לראות בה מודל לחיקוי..

וכל זה בהנחה שאכן הנתונים שהביאה לבן אכן נכונים.

 

[מלפפון]

ואת זה קיבלתי במייל:
גי קי רולינג לא הייתה ענייה מובטלת שהתיישבה לכתוב בבית קפה בגלל שלא היה לה חימום בבית. היא הייתה מורה פרטית לספרדית, וכתיבת הספר לא באה על חשבון עבודה אלא בנוסף לה.
חוץ מזה, היא הלכה לשבת בבית הקפה בשביל השראה. את הארי פוטר היא כתבה במחברות ואחר כך על מחשב. היא בעצמה אמרה בכמה ראיונות שהקשקוש על המפיות ניר הוא בלוף דרמטי שאנשים ביקשו להצמיד לה.
חוץ מזה שהיא נדחתה שלוש פעמים עד שהגיעה להוצאה לאור שרצתה אותה, הוצאה קטנטונת שהפכה למילארדרית בזכותה.
חוץ מזה 2 שהיא סופרת גאונית. לא ראויה למגזר שלנו והכל נכון, אבל יש לה ראש גאוני, והכתיבה כנראה חזקה ממנה, כי היא ממשיכה לכתוב, למרות שהיא האישה הכי עשירה היום בבריטניה, אפילו יותר מהמלכה. אז אין פה שום צורך כלכלי. נטו משהו שהנפש ביקשה.