הנושאים החמים
הנושאים החמים
מלך הטרולים- שרי רובל.
הוצאת קולמוס, 478 עמ' כריכה רכה.
עוד לפני שראיתי את הספר, ידעתי שאקרא אותו.
לפחות בגלל השם שלמרבה ההפתעה לא מספר על אגדות פנטזיה או טרולים מוזרים מגודלי אוזניים.
מה שאומר, שהשם הינו גימיק (ובינינו, הוא אכן עובד מעולה)
את הסקירה כתבתי במקור לקהילה שלי (קוראות) מעלה אותה גם לכאן. כי היו ניקים שביקשו זאת באשכול עידכוני הספרים החדשים..
דמויות
גיבורי הספר- ספי וגבריאל. שני צעירים מקצוות שונים במפה הישראלית.
ספי צעיר חיפאי, שמאל על מלא. פעיל בתנועת 'אביב', סטודנט בקורס לסוציולוגיה וכתב בעיתון.
בן לזוג רופאים עם זיקה למסורת. הם, מאד לא אוהבים את עיסוקיו השונים בדגש על שונים.
גבריאל בחור ישיבה עם רקע משפחתי עממי -שכונה.
יחיד ממשפחתו שמגדיר עצמו כבחור ישיבה ושאיפה עתידית לאברכות.
עובד בערבים בעמותת צדקה מפורסמת.
עלילה
ספי, פריווילג מוכחש, אימפולסיבי ומותח גבולות סדרתי,
בתפקידו כצלע אחת בקבוצת 'טריפל יוסף'-(זכויות השם שמורות כמובן לפרופ' שניר)
הצלעות הנוספות בטריפל הלא בדיחה שלנו הם: יוסוף- מוסלמי, חד ושנון. וגו האמריקאי- תורן בלי ראש.
שלושתם עסוקים בתחקיר סוציולוגי על אוכלוסיות מיעוטים בישראל.
התחקיר שמתחיל טוב אי שם במאחז בדואי ממשיך בשעמום אינסופי וגורר איתו נסיונות חברתיים.
המיושמים בעזרת ארטיקים דביקים ופרובוקציות נוסח צעקות שומרונים.
בו זמנית ספי מתמודד על מקום ראשון בתחרות הרכזים בתנועת אביב.
גם שם הדרכים כולן כשרות, ישרות ומלאות ביצירתיות והרבה תעוזה.
כי ספי כמו ספי לא עוצר באדום.
גבריאל, ציני וכנה. שואף לאמת הגם שהיא לא תמיד ורודה ומסבירת פנים.
מתמודד עם פרשיה לא נעימה ובתמצות, מפי יוני אחיו:
"דני. סמים. פרץ. מסוכנים. גבריאל. חברים. ישיבות. חומרים"
כי גם אם תוציאו את גבריאל מהשכונה היא תבוא, תחבק חזק.
הוא מחליט לעזוב ולנשום שקט בצפת.
את השקט מפריעים פינצ'ער, מסעדה והררי כלים
גם אחמד בן שרה עליז ונחמד, אולי יותר מידי.
הנחמדות וגם הכסף שאיננו גורם לו לחזור ליקי ודירת שותפים בירושלים.
מבנה
כתוב בגוף ראשון
ומסופר מנקודת מבטם של ספי וגבריאל לסרוגין.
הרבה מאד מורכב מדיאלוגים שנונים כתובים היטב.
מעט מאד תיאורים.
נקודת חוזק
הספר מעיז להציב סימני שאלה ולא בהכרח מניח סימני קריאה חוזרים.
הכתיבה יפיפייה, שנונה, מלאה בעושר לשוני מקסים.
עם משפטים מעולים שרציתי להדגיש מרוב שאהבתי.
ומעיזה לומר בזהירות שמעט מזכיר בסגנון את דבורי רנד.
(כנראה שמורה זה משהו שמשפיע גם בכתיבה
)
נקודת חולשה
הסוף קיבל מעט נגיעות של מסר ישיר מידי וקלישאתי,
ולמרות שהסכמתי עם כולו בכל לב הייתי מעט מטשטשת אותו..
מילה על הכריכה,
כי אני לא יכולה בלי
כריכה יפה, מהדהדת את הספר ומתאימה לנכתב.
אם כי הגוונים פחות מתאימים לכתיבה ולסגנון הנמרץ של הגיבורים והספר.
הם מתאימים יותר לספרי פנטזיה ושות'.
בכל אופן מקסים לראות את בינה ידידתנו בשרות הכריכות.
לסיום
ספר טוב שאחזור לקרא בו שוב.
לא הרגיש לי כמו ספר ביכורים
הוצאת קולמוס, 478 עמ' כריכה רכה.
עוד לפני שראיתי את הספר, ידעתי שאקרא אותו.
לפחות בגלל השם שלמרבה ההפתעה לא מספר על אגדות פנטזיה או טרולים מוזרים מגודלי אוזניים.
מה שאומר, שהשם הינו גימיק (ובינינו, הוא אכן עובד מעולה)
את הסקירה כתבתי במקור לקהילה שלי (קוראות) מעלה אותה גם לכאן. כי היו ניקים שביקשו זאת באשכול עידכוני הספרים החדשים..
דמויות
גיבורי הספר- ספי וגבריאל. שני צעירים מקצוות שונים במפה הישראלית.
ספי צעיר חיפאי, שמאל על מלא. פעיל בתנועת 'אביב', סטודנט בקורס לסוציולוגיה וכתב בעיתון.
בן לזוג רופאים עם זיקה למסורת. הם, מאד לא אוהבים את עיסוקיו השונים בדגש על שונים.
גבריאל בחור ישיבה עם רקע משפחתי עממי -שכונה.
יחיד ממשפחתו שמגדיר עצמו כבחור ישיבה ושאיפה עתידית לאברכות.
עובד בערבים בעמותת צדקה מפורסמת.
עלילה
ספי, פריווילג מוכחש, אימפולסיבי ומותח גבולות סדרתי,
בתפקידו כצלע אחת בקבוצת 'טריפל יוסף'-(זכויות השם שמורות כמובן לפרופ' שניר)
הצלעות הנוספות בטריפל הלא בדיחה שלנו הם: יוסוף- מוסלמי, חד ושנון. וגו האמריקאי- תורן בלי ראש.
שלושתם עסוקים בתחקיר סוציולוגי על אוכלוסיות מיעוטים בישראל.
התחקיר שמתחיל טוב אי שם במאחז בדואי ממשיך בשעמום אינסופי וגורר איתו נסיונות חברתיים.
המיושמים בעזרת ארטיקים דביקים ופרובוקציות נוסח צעקות שומרונים.
בו זמנית ספי מתמודד על מקום ראשון בתחרות הרכזים בתנועת אביב.
גם שם הדרכים כולן כשרות, ישרות ומלאות ביצירתיות והרבה תעוזה.
כי ספי כמו ספי לא עוצר באדום.
גבריאל, ציני וכנה. שואף לאמת הגם שהיא לא תמיד ורודה ומסבירת פנים.
מתמודד עם פרשיה לא נעימה ובתמצות, מפי יוני אחיו:
"דני. סמים. פרץ. מסוכנים. גבריאל. חברים. ישיבות. חומרים"
כי גם אם תוציאו את גבריאל מהשכונה היא תבוא, תחבק חזק.
הוא מחליט לעזוב ולנשום שקט בצפת.
את השקט מפריעים פינצ'ער, מסעדה והררי כלים
גם אחמד בן שרה עליז ונחמד, אולי יותר מידי.
הנחמדות וגם הכסף שאיננו גורם לו לחזור ליקי ודירת שותפים בירושלים.
מבנה
כתוב בגוף ראשון
ומסופר מנקודת מבטם של ספי וגבריאל לסרוגין.
הרבה מאד מורכב מדיאלוגים שנונים כתובים היטב.
מעט מאד תיאורים.
נקודת חוזק
הספר מעיז להציב סימני שאלה ולא בהכרח מניח סימני קריאה חוזרים.
הכתיבה יפיפייה, שנונה, מלאה בעושר לשוני מקסים.
עם משפטים מעולים שרציתי להדגיש מרוב שאהבתי.
ומעיזה לומר בזהירות שמעט מזכיר בסגנון את דבורי רנד.
(כנראה שמורה זה משהו שמשפיע גם בכתיבה
)נקודת חולשה
הסוף קיבל מעט נגיעות של מסר ישיר מידי וקלישאתי,
ולמרות שהסכמתי עם כולו בכל לב הייתי מעט מטשטשת אותו..
מילה על הכריכה,
כי אני לא יכולה בלי
כריכה יפה, מהדהדת את הספר ומתאימה לנכתב.
אם כי הגוונים פחות מתאימים לכתיבה ולסגנון הנמרץ של הגיבורים והספר.
הם מתאימים יותר לספרי פנטזיה ושות'.
בכל אופן מקסים לראות את בינה ידידתנו בשרות הכריכות.
לסיום
ספר טוב שאחזור לקרא בו שוב.
לא הרגיש לי כמו ספר ביכורים
נערך לאחרונה ב:
