האמת שלא.
ושוב מדברת כאמא, לא כמנחה, ולא מהיכרות עם שום שיטה.
ילדים הרבה יותר רגועים כשהם יודעים שאמא לא תשתחווה לכל ציוץ, מי שרוצה משהו יודע לבוא ולבקש יפה,
המדובר בתמונה - שימו לב! ילד מעל חלאקה, כלומר גם אם כואב לו/עייף/רעב וכו הוא אמור לדעת להביע את זה.
איזה חוסר בטחון יש לילד שמנהל את ההורים שלו..
איך 'גיליתי' את זה? כשהבכור שלי היה בן שנה! חכם גדול, היה בוכה המון ורוצה כל הזמן על הידיים,
באיזשהו שלב ראיתי שלא מציק לו כלום, אמרתי לו בתקיפות (כמובן תקיפות בהתאם לגיל) שעכשיו הוא הולך לשחק, אמא לא מרימה,
אחרי בכיות, צרחות ונסיונות הוא הלך לשחק, וחזר בחיוך! עד היום אני זוכרת איזו הקלה.....
ראיתי אמא צעירה בגינה, הילדה שלה צרחה עד שנכנעה והלכה לקנות לה ממתק.. היא גלגלה עיניים ואמרה לי מה לעשות.. היא מפונקת... והילדה צוחקת לעצמה עד הפעם הבאה.
זו תורתי על רגל אחת.