אכן. באמצע דפדפתי מעלה לוודאות שמ''ם לא העיף את נתן ועדיין מכניס את הסחורה מדלת אחורית בשמו - כמו שהוא מביא מדי פעם מאלו החיצוניים .זה מרגיש פרק של 'תן לישון געציל', (רק מוגז היטב).
יש חקירה מפורסמת (כלומר, עכשיו היא תתפרסם), עד כמה אפשר ללכת רחוק עם הסגנון הזה.
נשאל את זה כך:
שני שכנים באותו בנין שותים סודה.
זעליג שותה סודה לצלליותיהן של נברשות קריסטל ובהט, כי במשך שנים הוא שתה את המשקאות עם הצבע של 777 עד שהם עלו לו למוח והוא הבין שהכי טוב זה לשתות סודה פשוטה בכוס פלסטיק. כשהתחיל להרוויח טוב היה קונה קוקה קולה לכל השבוע, היום, כשעובדים בחברה שלו בדרג ג' בהירארכיה קונים קוקה קולה לכל השבוע, הוא חזר לשתות סודה. מי שיקשיב לו יידע - אין כמו סודה, מסכן מי שלא מבין את זה.
בערל'ה, קומה מתחת, גם הוא שותה סודה. את הסודה הוא לוגם ברעש כשמנורת הקבלן המשתלשלת מהתקרה כמעט נוגעת בראשו. הוא היה מאד רוצה לקנות קוקה קולה, ובחלומות כמוסים מבקש בדמיונו כוסית וויסקי, אותה הוא גם חוטף בחשאי בפועל ממש בקידושים עשירים. אבל מגבלות התקציב חדות מאד, וקרקע המציאות קרובה עד להחריד. המשקה היחיד שאיננו מים אותו מרשה בערל'ה לעצמו הוא סודה טמפו מאושר עד במבצע של שש בחמש. גם אותה הוא סוגר טוב טוב כדי שלא יברחו הגזים מסעודה שלישית עד ליל שבת הבאה. זה מה יש, ובערל'ה מנסה מאד להיות מרוצה ממה שיש, גם בשביל האוירה בבית. האם הוא גם מצליח? ספק גדול.
טוב, נחזור לשאלה שלנו.
בערל'ה וזעליג שתו שניהם סודה. צעדו יד ביד (לפי ההנחיות), ופעלו בהרמוניה מושלמת.
לכאורה.
כי זעליג שתה סודה של עשירים, שממעטת מזכויותיו ומשכרו בעולם הבא, ובערל'ה שתה סודה של דלפונים, שמכבידה את כף יסוריו לקראת הליטיגציה בבית דין של מעלה. מה מפריד ביניהם? מילא השנים שבאו להתגרד בעצים של המלך, אני יודע. כבר הסבירו לי. כי הם יכלו ליגרד זה בזה. אבל אלו השכנים, אותה סודה הם שותים, זה טועם בה כצפיחית בדבש, והאחר טעם עפר מן האדמה. אנו רוצים והם רוצים. מה ההבדל?
אתמהה.
האם זה רק דמיון? תפאורה? משהו אחר?
נשאל את זה אחרת:
@חיים איש ספר הוא עורך תורני. כלומר רוצה להיות. בנוסף, הצליח חיים להצטרף לפורום כתיבה בתמיכה ועידוד המשפחה המורחבת כולה, שהכינה כבר דליים לספוג את הכבוד שינחיל לה חיים התותח.
כחניכה ראויה, העלה חיימק'ה קטע מקביל לגמרי לזה שהעלה כאן המנהל ירום הודו. אלא שחמא"ס התכוון לכל מילה בתמימות וברצינות גדולה, וזה סגנון הכתיבה (וכנראה גם הדיבור) שלו אם תרצו ואם תפגינו נגד. אז נכון שכאן, בפומבי, זה פורום של מחמאות, אבל באישי היו מריצים כל הבכירים אגרות בהולות למנהלנו ירום הודו בקריאה להוציא צו מניעה ולהשעות את המסתנן התורן מהרשאת כתיבה עד הצגת הוכחה בכתב על 12 שנות לימוד + דוגמת כתיבה בת 200 מילה שתקבל אישור מועדת רבנים מיוחדת ומאוחדת של חכמי הקהילה. 'זה או אנחנו או הוא' - יפצירו.
אז מה נשתנה @מ"ם זה מכל הניקים? האם מותר לנו בכלל לכתוב בסגנון כזה ולסמוך על העובדה שהסאטירה כאן השתלטה אפילו על הסגנון?
האם העובדה הזו ידועה לכל מי שבא בשערי האשכול, או שיש כאלו שהרימו גבה שתיים?
כאשר אנחנו מספרים סיפור תיקני, ומשלבים בו מפעם לפעם קטעי ציטוט מרהיבים, מעשה מורג, זה יפה מאד. ואין חשש למראית העין ומשים עצמו שוטה.
אבל, אם מהשורה הראשונה עד תום הכל כתוב בשפת עקלקלות, האם לא באנו לכלל 'כל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם'?
ואם נניח שכשר הדבר בעיניכם, שמא יש להגביל טכניקה זו בהגבלות חמורות, כדי למנוע גל שני של סופרים סוג ג' שידביקו הלאה סופרים סוג ד' עד סוף כל הדורות, ודמם ודם זרעיותם וכו' ה"י.
ברור, שכלל ראשון בסאטירה והומור אומר שאסור להכריז עליהם מפורשות בשום אופן, יקרא הציבור וישפוט ידע הקהל ויזהר. קטע שבפתחו שלט 'סכנה כאן בדיחה' נידון לכישלון חמוץ. השאלה אם אין דרכים אחרות שיאזנו בין האינטרסים השונים.
הגבלות לדיון:
הקצנה: התקנת פרודיה במינון מספיק שימנע כל לזות שפתים ויבהיר לאחרון הפתאים כי פני הכותב אינם לשלום, וכי לא באמת הניף דגל לבן וחבר אל חיילי הבורות והבוז ללשון.
מבחן בוכקע: ישאל הכותב את עצמו אחת לחמישים מילה, האם לא נפל חלילה לבור. אם טרם הגיע השלב שבו הוא נהנה מההתפרקות ומהכתיבה נטולת הגינונים והטקסים, שאז הוא כמו חבר הכנסת שנשלח על ידי מרנן ורבנן להיכנס לכנסת שניה אחת להציל מיד הארי, וסופו שנתפס בלילה חשוך מסב עם הארי עצמו במזללת בירה בשרית בתלפיות.
כל עוד שומר הכותב על ריחוק מאותו דמות נטולת עמוד שדרה אינטלקטואלי - בראבו. ברגע בו יפשוט הכותב את בגדי איש המקצוע ויתיישב עם התרנגול תחת השולחן - שמא אות היא כי הגיע הזמן לעצור.
הדברים נכתבו ברוח טובה מתוך השראה שסיפקה לי ההבנה רגעית שסיפרה לי שקוראי הקטע המשעשע של רבי מ"ם נחלקים לשלושה מחנות: האחד, מבין את הפאנצ' ונהנה מכל שניה. האחר, שזה בוכקע ויענקלה והשאר, לא מבין את הפאנצ' ונהנה כמעט באותה מידה, מהבדיחות. או סתם כי הוא יודע שכאן צריך לצחוק. השלישי, זה היקים, כועס. תת רמה. בושה שאנשים כאלו קוראים לעצמם 'קהילת כתיבה מקצועית'.
הדור של היום.
יאמרו??כך גם השתדלתי להוציא טעויות שהמון העם טועה בהם, כי המושכל הראשון יהיה שגם הכותב טעה בהם. וככל שיסביר שעשה זאת בכוונה יאמרו שמנסה לתרץ את עצמו לאחר מעשה.
חשבתי שזה המצאה מקורית פיקנטית, והנה יש על זה אפילו ערך בויקיפדיה.ידידנו חוק פו
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
26.09
כ"ג אלול
פתיחת
קורס מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קיד
א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם: