התכוונתי להגיד שאם בתור בחורה הצלחתי עוד איכשהו לשלוט על התגובות שלי ולנסות להתעלם מזה, בשלב הזה אפילו שליטה אין לי...
רגישות תחושתית + מיזופוניה+ הורמונים=הר געש/פקעת עצבים/מטען חבלה...
אפשר לנסות להסביר לסובבים שיש לך רגישות, לתאר להם שלעיסות/שלוקים/כחכוח/עיטושים וכד' נשמעים אצלי
כמו דפיקות פטיש/מחרשה/מקדחת קונגו, לתאר בהרחבה כדי שיבינו איפה את על הסקאלה לעומתם
ולבקש יותר זהירות/לעשות זאת רחוק ממך וכד'
להעריך ולהודות מאד על ההתחשבות!!
להיות אמפטית גם לסביבה-בטח הרגישות שלי דורשת ממכם...לא קל איתי...(-:
לנטרל מה שאפשר: שעון וכד'
אפשר לשים שטיחים שבולעים רעשים, ציפוי לרגלי כסא חורק, שימון צירים וכד'-עוזר מאד!
עוד מצאתי שעוזר לרגישים:
הרפיות (שילוב דמיון מודרך)
מקלחות חמות
הסחות דעת כשאין ברירה (או לרדת מהאוטובוס
)
חשיבה חיובית-לא לכעוס על עצמך ורגישותך וכמובן לא לקחת למקום אישי מול הזולת, כי אף אחד לא מתכוון לעצבן...
יש כאלה שיוזמים מגע/רעש שטוב להם בזמן שמשהו מרגיז וכך מתמודדים
לפעמים לצאת, פשוט כדי לא להתעצבן. אם אפשרי...
לא תתפלאו שאחוזים גבוהים מהסובלים מהתופעה זה סובלות, כמובן.