הנושאים החמים
הנושאים החמים
מחילה מכבוד תלמידי החכמים שבאשכול.
כל הציטוטים המוזכרים אינם נידון כלל לענייננו. כיוון שנידונים אלו, עניינם איסור הנאה ממלאכת שבת. כלומר: אחר שנעשתה המלאכה בשבת ע״י ישראל, האם מותר ליהנות ממנה או לא.
בנידוננו, אין שום עניין הנאה מדבר שכבר נעשה ע״י ישראל, שהרי בעת נתינת הבקבוק עדיין לא נעשה חילול שבת, וגם לבסוף אחר שנעשה האיסור - אין הוא נעשה עבור משליך הבקבוק ואין לו הנאה ממנו (ומה שכתבו כאן שאם דעת האיש למחזר מפני איכות הסביבה, נחשב שנהנה ממלאכת היהודי, הרי הוא לא ציווהו לעשותה, ואינה נעשית דווקא עבורו. שהרי באותה העת כבר הבקבוק אינו שייך לו. וא״כ, איזו הנאה יש לו ממנה? הרי באותה מידה נוכל לומר שכל אדם אחר נהנה ממלאכת שבת אם מאמין הוא בעניין המחזור) אלא הנידון הוא לגבי העתיד. כלומר: האם יש לנו לחשוש שפעולת היהודי תביא לכך שייגרם שאותו היהודי יעשה בגללו מלאכה.
כיוון שכך, אין הנידון תלוי כלל בעניינו הנאה ממלאכת שבת, אלא בענייני ׳לפני עיוור׳ ו׳מסייע׳. והנה, לפני עוור ודאי אין כאן, כמבואר בתוס׳ שבת ג ע״פ מקורות רבים, שאין איסור לפני עיוור שייך אלא במקום שאין עושה האיסור יכול להגיע לאיסור בלא אותו שמסייע לו. וגם איסור מסייע אין כאן, שאין איסור זה שייך אלא במקום שנעשה האיסור בוודאות ע״י סיוע הישראל. אבל כאן, שאין הישראל מסייע לו כלום בידיים, ואין מוכרח היהודי האחר לעבוד דווקא בשבת, אין איסור משום מסייע.
והרי זה כמו אדם שמוכר דירה לחברו, והלה מתכוון להעביר את הדירה בשבת, או אדם שמוכר רכב למחלל שבת, שכבר פסקו בזה כמה וכמה פוסקים להתיר. שבכה״ג אין איסור משום מסייע (ואע״ג שבסימן רמ״ג מבואר שאסור ליהודי להשכיר שדהו לגוי העושה מלאכה בשבת, שם מבואר הטעם משום שנקראת על שמו וגוי זה עושה בה מלאכה. ואע״ג שכתב שם המשנ״ב שביהודי עובר נמי על לפני עור, א״ז אלא במקום שאין לו אפשרות אחרת לעבור על האיסור, דאל״כ יקשה על כך מן הכלל הידוע שאין לפני עוור שייך אלא באופן דקאי אתרי עברא דנהרא).
כל הציטוטים המוזכרים אינם נידון כלל לענייננו. כיוון שנידונים אלו, עניינם איסור הנאה ממלאכת שבת. כלומר: אחר שנעשתה המלאכה בשבת ע״י ישראל, האם מותר ליהנות ממנה או לא.
בנידוננו, אין שום עניין הנאה מדבר שכבר נעשה ע״י ישראל, שהרי בעת נתינת הבקבוק עדיין לא נעשה חילול שבת, וגם לבסוף אחר שנעשה האיסור - אין הוא נעשה עבור משליך הבקבוק ואין לו הנאה ממנו (ומה שכתבו כאן שאם דעת האיש למחזר מפני איכות הסביבה, נחשב שנהנה ממלאכת היהודי, הרי הוא לא ציווהו לעשותה, ואינה נעשית דווקא עבורו. שהרי באותה העת כבר הבקבוק אינו שייך לו. וא״כ, איזו הנאה יש לו ממנה? הרי באותה מידה נוכל לומר שכל אדם אחר נהנה ממלאכת שבת אם מאמין הוא בעניין המחזור) אלא הנידון הוא לגבי העתיד. כלומר: האם יש לנו לחשוש שפעולת היהודי תביא לכך שייגרם שאותו היהודי יעשה בגללו מלאכה.
כיוון שכך, אין הנידון תלוי כלל בעניינו הנאה ממלאכת שבת, אלא בענייני ׳לפני עיוור׳ ו׳מסייע׳. והנה, לפני עוור ודאי אין כאן, כמבואר בתוס׳ שבת ג ע״פ מקורות רבים, שאין איסור לפני עיוור שייך אלא במקום שאין עושה האיסור יכול להגיע לאיסור בלא אותו שמסייע לו. וגם איסור מסייע אין כאן, שאין איסור זה שייך אלא במקום שנעשה האיסור בוודאות ע״י סיוע הישראל. אבל כאן, שאין הישראל מסייע לו כלום בידיים, ואין מוכרח היהודי האחר לעבוד דווקא בשבת, אין איסור משום מסייע.
והרי זה כמו אדם שמוכר דירה לחברו, והלה מתכוון להעביר את הדירה בשבת, או אדם שמוכר רכב למחלל שבת, שכבר פסקו בזה כמה וכמה פוסקים להתיר. שבכה״ג אין איסור משום מסייע (ואע״ג שבסימן רמ״ג מבואר שאסור ליהודי להשכיר שדהו לגוי העושה מלאכה בשבת, שם מבואר הטעם משום שנקראת על שמו וגוי זה עושה בה מלאכה. ואע״ג שכתב שם המשנ״ב שביהודי עובר נמי על לפני עור, א״ז אלא במקום שאין לו אפשרות אחרת לעבור על האיסור, דאל״כ יקשה על כך מן הכלל הידוע שאין לפני עוור שייך אלא באופן דקאי אתרי עברא דנהרא).
