במה אתחיל?
כעצמאית אשת אברך עם מלגה מקוצצת פעם ב... אנחנו חיים על השגחה פרטית וניסים גלויים
אנשים שואלים אותי אם יש לי עבודה ואני עונה "לעבוד אנחנו עובדים כי בזיעת אפך תאכל לחם ופרנסה נותן הקב"ה!!!"
היה תקופה שהייתי מאוד מתוחה ועצבנית מהמצב וכמעט כל יום שיגעתי את בעלי מה יהיה וכו' ולא פירגנתי לעצמי כלום
מה שלא עושה השכל עושה הזמן והחלטתי שהקב"ה נותן למה שצריך! אי אפשר להדק את החגורה יותר מידי כי אז היא מתפוצצת, אם אדם מסתפק בפת במלח יש לו באמת פת במלח אבל אם קונה מה שצריך הקב"ה יתן גם על זה, ולכן אם כרגע לדוגמא צריך לקנות בגדים הקב"ה יתן על זה! השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך!!!
אני לא מדברת על מותרות מעבר לאפשרויות הכלכליות ובגדים אני קונה בלידר אבל אי אפשר לקמצן מעבר למינימום ולהלביש את הילדים עם ירושות של הבני דודים מימי הביניים וזה יגרום להם לדחיה חברתית.
מה אומר ומה אדבר? מאז שאנחנו בגישה הזו, המצב אותו דבר אבל הרווחתי:
א. שלוות הנפש!
ב. התחזקנו באמונה ובטחון
ג. אנחנו רואים השגחה פרטית וניסים גלויים והדחקות הוא לא כמו שהיה
כמעט כל יום יש לי סיפורים של השגחה פרטית, הנה 2 סיפורים שהיו לאחרונה:
פנו אלי בקשר לתיקוני מודעות לעבודה מהבית בימי רביעי ובעיקר ביום חמישי
כבר חישבנתי כמה יצא לי לשבוע וכמה לחודש...
כעבור שעתיים וחצי היא אומרת לי שאני עובדת מידי לאט והיא משלמת לי 50 ש"ח כי זה לא אשמתה שעבדתי לאט
התחזקנו באמונה שגם זו לטובה
לא עבר שבוע והיו לי הקלדות שהרווחתי תוך 3 ימים מה שהייתי מרוויחה מ-3 ימי חמישי ועוד בפחות שעות
לפני שבועות תיכננתי מה לאפות בלי לחשוב אם יש לי כסף או לא, גם לדמיין נחמד...
מכר מתקשר לבעלי שיש לו משהו בשבילו, זה היה 150 ש"ח ויכולתי לקנות לחג
כעבור יומיים קניתי מוצרים לאפיה, באותו יום קיבלתי את ה-50 ש"ח הנ"ל ועוד 2 עבודות קטנות שהרווחתי בס"ה קצת יותר ממה שהוצאתי, ראיתי במוחש לוו עלי ואני פורע!
לסיכום: אנחנו מתפרנסים לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, אלא על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו!!!