הנושאים החמים
הנושאים החמים
הייתי מעוניין לקבל את חוות דעתכם המלומדת בעניין הבא:
ישנם סיפורים שכולם מכירים ואפילו גדלו עליהם, כמו למשל סיפורו הטרגדי של הגרף פוטוצקי; או סיפורה העגום של סגירת ישיבת וולוז'ין; יוסל'ה קמצן קדוש, ועוד כהנה סיפורים שמצאו את מקומם במזרח הקלאסיקות הספרותיות של ציבורינו.
השאלה היא, אם יקרה ותיתקלו ביצירה ספרותית, בספר או בעיתון, שמספר את הסיפור הזה מחדש, האם זה יעניין אתכם או שתדלגו עליו בקלילות?
כלומר, כשאתם בוחרים סיפור לקרוא, האם תתעקשו על כך שהעלילה תהיה חדשה ומפתיעה, או ש'תסכימו' לקרוא סיפור מוכר וידוע ואפילו לעוס, אם הוא כתוב היטב? (לפחות תבדקו אם הוא כתוב היטב?)
לכאורה מדובר באחות תאומה של השאלה האם תקראו אותו ספר פעמיים, או במקרה וגילו לכם את הסוף המפתיע של הסיפור - האם תאבדו עניין בקריאתו.
לפי דעתי, סיפור שכל עניינו להפתיע במהלכים, הוא אולי טוב בשביל לספק את יצר הסקרנות, וזה אמנם יחזיק את הקורא עד הסוף המר, אבל הוא לא ייצא עם תחושה של סיפוק או הנאה. אין כאן חוויה ספרותית אמתית, מפני שרגע לאחר שיסיים לקרוא את הטוויסט המופרע, וכל הקצוות ייסגרו - שוב לא ימצא עניין בספר ובסיפור.
מנגד, ספר טוב, אני חושב, הוא כזה שאפשר יהיה לשוב אליו שוב ושוב, גם כשהעלילה כבר מוכרת והסוף ידוע - אבל הדרך, המילים, הצורה, ההגשה, התחושות - הם כמו לפסוע בין ערוגות שושנים מלבלבות ורב-גוניות, שהיא חוויה גדולה בזכות עצמה, גם אם תדע להיכן השביל מוביל אותך בסופו של דבר.
האמנם?
ישנם סיפורים שכולם מכירים ואפילו גדלו עליהם, כמו למשל סיפורו הטרגדי של הגרף פוטוצקי; או סיפורה העגום של סגירת ישיבת וולוז'ין; יוסל'ה קמצן קדוש, ועוד כהנה סיפורים שמצאו את מקומם במזרח הקלאסיקות הספרותיות של ציבורינו.
השאלה היא, אם יקרה ותיתקלו ביצירה ספרותית, בספר או בעיתון, שמספר את הסיפור הזה מחדש, האם זה יעניין אתכם או שתדלגו עליו בקלילות?
כלומר, כשאתם בוחרים סיפור לקרוא, האם תתעקשו על כך שהעלילה תהיה חדשה ומפתיעה, או ש'תסכימו' לקרוא סיפור מוכר וידוע ואפילו לעוס, אם הוא כתוב היטב? (לפחות תבדקו אם הוא כתוב היטב?)
לכאורה מדובר באחות תאומה של השאלה האם תקראו אותו ספר פעמיים, או במקרה וגילו לכם את הסוף המפתיע של הסיפור - האם תאבדו עניין בקריאתו.
לפי דעתי, סיפור שכל עניינו להפתיע במהלכים, הוא אולי טוב בשביל לספק את יצר הסקרנות, וזה אמנם יחזיק את הקורא עד הסוף המר, אבל הוא לא ייצא עם תחושה של סיפוק או הנאה. אין כאן חוויה ספרותית אמתית, מפני שרגע לאחר שיסיים לקרוא את הטוויסט המופרע, וכל הקצוות ייסגרו - שוב לא ימצא עניין בספר ובסיפור.
מנגד, ספר טוב, אני חושב, הוא כזה שאפשר יהיה לשוב אליו שוב ושוב, גם כשהעלילה כבר מוכרת והסוף ידוע - אבל הדרך, המילים, הצורה, ההגשה, התחושות - הם כמו לפסוע בין ערוגות שושנים מלבלבות ורב-גוניות, שהיא חוויה גדולה בזכות עצמה, גם אם תדע להיכן השביל מוביל אותך בסופו של דבר.
האמנם?
