הנושאים החמים
הנושאים החמים
אבא של מוישלה צוקרבכר לא הרשה לשמוע רדיו. לאף אחד, אף פעם. "רק שטויות אומרים שם. שטויות, ליצנות וכפירה".
לא רדיו חרדי, וקל וחומר שלא רדיו אחר.
תשאלו, אז מאיפה ידעו בני משפחת צוקרבכר את החדשות?
בשביל זה יש שטיבל, יש מקווה, ובכלל מי צריך לשמוע חדשות. מה זה משנה מה אמר איזה פוליטיקאי משועמם, ומה חשב איזה חבר כנסת טיפש.
בהרבה דברים הוא היה מחמיר, אבא של מוישלה צוקרבכר, אבל הכי הוא הקפיד שילדיו לא ישמעו רדיו. הוא דאג שאף פעם לא יסעו באוטובוסים, מקום מועד לפורענות, וקנה להם רק נגנים מעוקרים ומפוסטרים למהדרין.
ויהי היום, מוישלה היה נער בתחילת גילאי הטיפשון-עשרה. בין-הזמנים-פסח המתארך והשיעמום ההרסני הדליקו בו ניצוץ של מרדנות והוא החליט להתגנב ו--- לשמוע רדיו.
נדלג על הפרטים המדויקים כיצד הוא השיג נגן ואוזניות משכנו המודרני, שנתן לו הדרכה מדויקת ואף צייד אותו בפתק קטן שרשומים בו מספרי התדרים המעניינים.
ונגיע ישר לשלב שבו מוישלה יושב במקום נסתר, עיניו נוצצות במרד נעורים, ובידיים רועדות הוא מחדיר את האוזניות הקלוקלות ומצפה לשמוע את כל השטויות, הליצנות והכפירה.
לתדהמתו ואכזבתו של מוישלה צוקרבכר, ברדיו דיברו רק על נושא אחד: שואה.
הוא עבר בין כל הערוצים אך לא היה שינוי. כולם דיברו רק על השואה. לא כפירה, לא שטויות ולא ליצנות. רק שואה. שואה, שואה, שואה. שעמום אחד גדול.
הוא הרגיש מטופש וריקני. גם מרד בצו של אביו, וגם לא שמע שום דבר מעניין.
"איך עבר עליך היום?" שאלה אותו אמו כשחזר הביתה,
הוא ענה במילה אחת. "שואה".
לא רדיו חרדי, וקל וחומר שלא רדיו אחר.
תשאלו, אז מאיפה ידעו בני משפחת צוקרבכר את החדשות?
בשביל זה יש שטיבל, יש מקווה, ובכלל מי צריך לשמוע חדשות. מה זה משנה מה אמר איזה פוליטיקאי משועמם, ומה חשב איזה חבר כנסת טיפש.
בהרבה דברים הוא היה מחמיר, אבא של מוישלה צוקרבכר, אבל הכי הוא הקפיד שילדיו לא ישמעו רדיו. הוא דאג שאף פעם לא יסעו באוטובוסים, מקום מועד לפורענות, וקנה להם רק נגנים מעוקרים ומפוסטרים למהדרין.
ויהי היום, מוישלה היה נער בתחילת גילאי הטיפשון-עשרה. בין-הזמנים-פסח המתארך והשיעמום ההרסני הדליקו בו ניצוץ של מרדנות והוא החליט להתגנב ו--- לשמוע רדיו.
נדלג על הפרטים המדויקים כיצד הוא השיג נגן ואוזניות משכנו המודרני, שנתן לו הדרכה מדויקת ואף צייד אותו בפתק קטן שרשומים בו מספרי התדרים המעניינים.
ונגיע ישר לשלב שבו מוישלה יושב במקום נסתר, עיניו נוצצות במרד נעורים, ובידיים רועדות הוא מחדיר את האוזניות הקלוקלות ומצפה לשמוע את כל השטויות, הליצנות והכפירה.
לתדהמתו ואכזבתו של מוישלה צוקרבכר, ברדיו דיברו רק על נושא אחד: שואה.
הוא עבר בין כל הערוצים אך לא היה שינוי. כולם דיברו רק על השואה. לא כפירה, לא שטויות ולא ליצנות. רק שואה. שואה, שואה, שואה. שעמום אחד גדול.
הוא הרגיש מטופש וריקני. גם מרד בצו של אביו, וגם לא שמע שום דבר מעניין.
"איך עבר עליך היום?" שאלה אותו אמו כשחזר הביתה,
הוא ענה במילה אחת. "שואה".
