דרוש מידע מוזיקה לא נוצרית

Kochavee · 12/6/23

נכתב ע"י אוהב ספר:
המדברים על שירי עכו"ם היינו שירי עגבים (פריצות).
אך שירים סתם אינם גרועים משירי "זמרים חסידיים",
[אמנם הפלא יועץ מכניס בתוך דבריו לשיר רק שירי שירות ותשבחות לקב"ה, אך כמדו' שלא זה הנושא כאן].

יש אפילו מקום ברמבם על פרקי אבות שם הוא כותב שעדיף שיר של גוי אבל שיהיה כשר מאשר שיר בעיברית אבל פרוץ
ואוי לנו מהמוזיקה ה''חרדית'' של ימינו או למשל מה שמשמיעים בחתונות...

joelly · 12/6/23

נכתב ע"י יוק:
אופרות זה שירת נשים!!!

יש יצירות שהולחנו לאופרות ומבוצעות אינסטורומנטלי.
ולנשים אין בעיה עם שירת נשים.

במה · 12/6/23

חלק גדול מאוד מהמנגינות היהודיות העתיקות מקורם בלחנים נוצריים שחלקם אף הובאו מהכנסיות השונות.

אברך צעיר (?) · 12/6/23

נכתב ע"י יוק:
עיין בקישור את תשובות הרמב"ם לגבי זמר הישמעלים

שו"ת רמב"ם סימן רכד

פרידמן ספרי קודש ,ש"ס, ספרי קדושה שלחן ערוך עוז והדר,וילנא החדש,טלמן משניות,רמב"ם פרנקל, משניות זכר חנוך ניתן ליצור קשר בטלפון: 02-5000-500

www.fridmanbooks.co.il

נ.ב. יש עוד עשרות ראשונים שמדברים דברים חמורים על זמר העכו"ם

אני מביא רק את הלשון של הפלא יועץ בערך שיר (אמנם מהאחרונים אבל הלשון שלו לשון פנינים ממצה את כל הנושא על רגל אחת)

וכשם שטוב להודות לה' ולזמר בשירות ותשבחות, כל קְבל דנא אסורא רבא איכא לשורר שירי נכרים ושירי עגבים ובפרט על היין, שעובר על מה שכתוב (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין. והן בעוון פשתה המספחת הזאת באיזה מקומות ובפרט בין הבחורים בשמחת מרעות, ובין אנשים זה דרכם כסל למו, לשורר שירי נכרים ושירי עגבים, או לעינים שכך רואות ולאזנים שכך שומעות. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה מח, ב) אדנא דשמע זמרא תעקר. עוד אמרו (שם) זמרא בביתא, חרבא בסופא. והמון העם לא ידעי דאיכא אסורא וחמר שבו. וראוי למנהיגי הערים שיעמדו בפרץ ויודיעום ויפרישום מהך אסורא, שהרי אמרו בש''ס (שם), דרב הונא בטל זמרא, קם מאה אוזי בזוזא ומאה סאה חטי בזוזא ולא אבעין, אתא רב חסדא זלזל בה, אבעיא אוזא בזוזא ולא אשתכח:

הנה כי כן ראוי למנהיגי הערים לחוס על עריהם שתהא ברכת השם מצויה ביניהם. אך מה יעשו מנהיגי הדור שאין דורם דומה יפה, שאם ידרשו אלף חכמים אלפי אלפים דרושים ששירי נברים ושירי עגבים אסורים, הנשים והבחורים לא משגחי בהו, אי משום שלא יאמינו וישחקו למו, או משום שאינם יכולים לכף את יצרם להניח מנהגם הרע, כי לא ידעו שירות ותשבחות השם, באלה למדו לשונם, ומה ישוררו בשמחות וגיל, ולו חכמו ישכילו ששתיקותם יפה. ויקראו למשוררים או משוררות שיודעים לשורר שירים של תורה שהן הודאות לה' ובקשות, וההעדר טוב ממציאות הרע, וחושבים לעשות מצוה כגון, לשמח חתן וכלה וכדומה, ועברה היא בידם שמנבלים פיהם ופוגמים אותה, והלואי שלא תהפך שמחה לתוגה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שם) זמרא בביתא וכו'. ובראות חכמי הדור שאין דבריהם נשמעים, הצנועים מושכים את ידיהם מלהוכיח על כל דבר פשע, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת קמח, ב) הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. אבל האיש היודע באשתו ובני ביתו שהם יראי שמים ושומעים לדבריו, יזהיר אותם בשבע אזהרות שלא ישמע על פיהם שירי נכרים ושירי עגבים בשום מקום, וכל שכן שלא יניח בשום אפן לשוררם בביתו, ובזה לא תאנה אליו רעה ונגע לא יקוב באהלו, והיה שלום בחילו:

ומי שחננו השם קול ערב, אם יוציא אותו לשורר לדבר עברה, הרי זה דומה למי שכבדו המלך בלבוש נאה כדי שיתגאה בו בבואו לפניו, והוא מלבישו לכלבו כי יקצף המלך מאד. ואם יכתב בפנקסו אלו השירים הרעים, כך יכתבו בפנקסו של מעלה ויקראו לפניו בשעת הדין, ועל הכל יביא אלהי''ם במשפט:

וזו רעה חולה שיש באלו דברים שדשו בהם רבים ונעשו להם כהתר גמור, כגון זה של שירים רעים, ואסור דברים בטלים, ואסור בטול תורה אפלו רגע כשהוא פנוי וכדומה, כשידרש להם החכם ויאמר, זה עוון גדול ועוון פלילי. יאמר, כמה מכביד עלינו זה החכם ורוצה לעשות אותנו פרושים מזה העולם כמלאכי השרת, ומי יוכל עמד לקים דבריו, כך מצינו את העולם מימי קדם ושנים קדמוניות, וכך נהגו, וכך מנהג כל העולם, מה שיהיה מהם יהיה ממנו. אבל מי יתן והיה שתבוא נשמה מאותו עולם, כמו שבאה לרבנו יחיאל וספרה לו, כיצד מדקדקים וכיצד דנים באותו עולם על כל דהוא דבר פשע אפלו כחוט השערה, וכל שכן אסורים כאלו שכל המאמין בדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים שהם אמת ודבריהם אמת, יודה יודה שהם עוון פלילי וענשם חמור רע ומר. ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים, הוא ברחמיו רע ומר. ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים, הוא ברחמיו יטע בלב עמו ישראל אהבתו ויראתו לעשות רצונו כרצונו ולשמע דברי חכמים לטוב להם, אמן כן יהי רצון:

הפלא יועץ הוא ספר מוסר ולא ספר הלכה

לגבי תשובת הרמב"ם, נכון הדבר שכן פסקו גם הב"ח והמג"א ובעקבותיהם החי"א והמשנ"ב, אבל הוא סותר למה שכתב בעצמו במשנה תורה ולשיטות כל הראשונים
אך בעקבות פסיקת השו"ע והרמ"א, כל, כולל כל, פוסקי זמנינו מורי דרכינו (למעט ה'דברי יציב'), לא פסקו כמותו