מה עושים עם ילדים שלא אוכלים???

[pessi&chani]

במקרה שלי מדובר בילדים בני שנתיים + ובת שנה, שניהם לא אוהבים לאכול,
מי מדבר ע הבת שנה שלא מכניסה לפיה שום דבר אלא אם כן בכח, וניסיתי כבר בכל, גם את המטרנה עושה טובה ובכח שותה 60-120 גרם (כמובן בלי דייסה), כל פעם יש תרוצים אחרים לחוסר התאבון- חוסר ברזל,שיניים..., תכל'ס בכללי האוכל לא מעניין אותם ולא מדבר אליהם (הגדול מסכים לפתוח את הפה רק בעמצעות סיפור מתוך ספר. לחם לא רוצה בכלל.)

כל הנושא הזה מלחיץ ורודף יום יום ומעצבן - להתחננן לילדים שיאכלו, לרדוף אחריהם עם האוכל, ובסוף להיות לחוצה שלא אכלו כלום!!!

מה עושים?!

 

[נפוליאון]

פשוט וקל.
אוכלים בפניהם ואם הם מבקשים נותנים להם מעט אוכל. אף פעם לא להתחנן אליהם לאכול.

 

[pessi&chani]

קל להגיד קשה לבצע.

 

[דניאל נ]

אני לא הייתי אכלן וילדיי לא אכלנים וב"ה כולם חיים ונושמים
יותר בריא לילדים זה שמחת חיים ואמא רגועה ולא לחוצה . ובאמת קל להגיד למי שהורגל וקשה לבצע למי שצריך לשנות חשיבה אבל כדאי ומומלץ ..

 

[pessi&chani]

הכל טוב ויפה ונכון, אבל כנראה לא הבנתם עד כמה.
תנסו לשים עצמכם במקומי, ילדה בת שנה היא אחריות שלי ואם לא אתן לה לאכול היא פשוט לא תאכל!

וזה לא סותר את השמחה והאוירה הנעימה בבית.
רק בשעת הארוחה כשהילד לא רוצה לאכול או לחילופין החזיר את כל האוכל מהגן, הוא יודע ש"מאמי עצובה" כי הערשי לא רוצה לאכול.

 

[BRO]

אין לי הרבה מה לעודד אותך, אני מכירה את זה מעולה, גם אני ואחיותי היינו כאלו, פשוט לא ידענו מה זה רעב, ואם לא אכלנו, אז, גם לא ביקשנו אוכל, וזה כולל גם ממתקים.
אמא שלי רדפה אחרינו עם הבננה בכל הבית, אבל, אני יכולה להגיד לך שככל שמדברים על האוכל יותר ממאיסים אותו על הילדים, וזה מלווה אותם ליותר זמן, לקח לי תקופה ארוכה מאד עד שגדלתי והתחלתי לאהוב לאכול, ולא לאכול רק כי צריך. ועוד משהו חשוב: מגיע גיל שזה עובר, והילדים לוקחים אחריות על עצמם, אז, שיהיה לך המון הצלחה, ותספרי לילדים שלך המון סיפורים, קחי אותם המון לגינות ושם תאכילי אותם, רק אל תצעקי עליהם, ותגרמי להם שאוכל יהיה עבורם חוויה לא נעימה.
המון נחת וגידול קל

 

[איצה מאייר]

אבל לא לשכוח שמדובר בגיל צעיר מאוד!
שנה ושנתיים פלוס!
זה בהחלט נשמע סיוט!

 

[BRO]

אבל לא לשכוח שמדובר בגיל צעיר מאוד!
שנה ושנתיים פלוס!
זה בהחלט נשמע סיוט!

נכון, אבל, אני לא יודעת אם ילד בן 5 שלא אוכל, זה פחות סיוט?!
ילדים קטנים לא לוקחים אחריות, אנחנו התחלנו לאכול מעצמנו, רק בסביבות גיל הבגרות, וככל שיותר גדלים זה יותר קשה, כי הילדים לומדים להתחכם, ולהתחבא ולברוח ולעשות כל מיני תעלולים...
אין ספק שלא קל ילדים לא אכלנים, וזר לא יבין זאת....

 

[דניאל נ]

חלילה לא דיברתי על האווירה הכללית אלא כל הלחץ סביב האוכל ..

 

[נוי]

יש לי גיסה נחמדה שבילדותה רצו איתה בדאגה לפרופסורים רציניים כי הילדה לא אכלה כלום. אחד ברך בחיוך:"חכו, יום אחד עוד תתחננו בפניה שתעשה דיאטה"
ברכתו התקיימה ו...בגדול.
אבל כרגע זה לא מנחם. ילדים רעבים הם עצבניים ומנדנדים ולא מבינים בעצמם למה. סיוט.
מישהי אמרה לי פעם וראיתי כמה זה נכון, שילדים אוכלים רק שתי ארוחות ליום. תמיד יש ארוחה אחת שהם בקושי בולעים משהו. (שתי הקטנים שלי ממש חסכוניים: או המנה העיקרית, או התוספת אף פעם לא יקחו גם מזה וגם מזה)
אני משתדלת שלארוחת ערב הם יגיעו מספיק רעבים, אבל לא עייפים מדי כי כך הם לא יאכלו בכלל. אם יאכלו טוב יש סיכוי שישנו טוב. (שלא נדבר על הגדילה וההתפתחות)
כמו"כ אני משתדלת לא "לרקוד" מידי סביב האוכל, וודאי שלא לדבר באזניהם על דאגתי בעניין, כך שהאוכל לא יהיה נושא למלחמה ומיקוח.
ועוד משהו: תמיד חינכו אותי שהממתק רק אחרי האוכל. נוכחתי שאצל הסרבנים הקטנים עם האוכל בא התיאבון, ולכן כדאי לנסות לתת ממתק או משהו נחמד שהם ודאי יסכימו לפתוח בשבילו את הפה,לפני האוכל.אבל בלי התניות, כמו:"אבל אחר כך תאכל את העוף" ככה סתם בהתנדבות, הילד אחר הטעימה מסכים לאכול עוד כמה דברים, והרי כל ביס הוא ניצחון!
הרבה בריאות ונחת!

 

[moti!a]

- להתחננן לילדים שיאכלו, לרדוף אחריהם עם האוכל, ובסוף להיות לחוצה שלא אכלו כלום!!!

מה עושים?!

זאת בדיוק הטעות!!
לא רודפים אחרי ילדים שיאכלו ולא מתחננים אליהם כי ככה את משדרת להם
שאין להם מה לדאוג את כבר תדאגי שיאכלו
אף ילד לא מת מזה , לא יאכלו עכשיו , יאכלו כשיהיו רעבים!!
וכן, יש לי נסיון של 5 ילדים , שהבעיה העיקרית שלהם הייתה שהאבא שלהם
היה יותר קשוח מהם

 

[מי]

רק בשעת הארוחה כשהילד לא רוצה לאכול או לחילופין החזיר את כל האוכל מהגן, הוא יודע ש"מאמי עצובה" כי הערשי לא רוצה לאכול.

בשתי מילים: הערשי קלט את הפרינציפ. אם הוא לא אוכל הוא שולט באמא (סליחה, במאמי), הוא יותר חזק ממנה, והוא מחליט והיא לא מצליחה להתגבר עליו.
הפתרון? כמו שאמרו לפני. להפסיק את המאבק!!! לא היום, אתמול!!! שהאוכל יהיה זמין, ואת לא תהיי בשטח. ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו. אם את רוצה, את יכולה להגיד בינתיים תהילים, אבל רק בחדר שלך עם דלת סגורה, שחס וחלילה הם לא יראו שאת רוצה שהם יאכלו.
ייקח להם זמן לקלוט את הנתונים החדשים, אבל בסוף זה עובד. מבטיחה.

 

[moti!a]

בשתי מילים: הערשי קלט את הפרינציפ. אם הוא לא אוכל הוא שולט באמא (סליחה, במאמי), הוא יותר חזק ממנה, והוא מחליט והיא לא מצליחה להתגבר עליו.
הפתרון? כמו שאמרו לפני. להפסיק את המאבק!!! לא היום, אתמול!!! שהאוכל יהיה זמין, ואת לא תהיי בשטח. ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו. אם את רוצה, את יכולה להגיד בינתיים תהילים, אבל רק בחדר שלך עם דלת סגורה, שחס וחלילה הם לא יראו שאת רוצה שהם יאכלו.
ייקח להם זמן לקלוט את הנתונים החדשים, אבל בסוף זה עובד. מבטיחה.

בראבו !! סופסוף מישהי שמבינה
פעם שאלו אותי החברים :"ומאיזה גיל התחלת לחנך אותם?"
אמרתי להם :" מיומים לפני שהם נולדו !! "


אה כן.. ואצלי זה עבד גם בלי תהילים

 

[מאירי5]

במקרה שלי מדובר בילדים בני שנתיים + ובת שנה, שניהם לא אוהבים לאכול,

כל הנושא הזה מלחיץ ורודף יום יום ומעצבן - להתחננן לילדים שיאכלו, לרדוף אחריהם עם האוכל, ובסוף להיות לחוצה שלא אכלו כלום!!!

מה עושים?!

אבל לא לשכוח שמדובר בגיל צעיר מאוד!
שנה ושנתיים פלוס!
זה בהחלט נשמע סיוט!

אני עוד לא שמעתי על ילד שחלילה מת מרעב רק כי לא התחשק לו לאכול.
תדעו לכם, אם רודפים אחריו, הוא בורח, כמו הכבוד. אסור להסתכל אחורה....
תשאירו פרוסה או שתים על השולחן או את הבקבוק שלו על הריצפה (!!) שאם הוא ירצה שיוכל לקחת, ותלכו לקרוא עיתון בלי להציץ....
אנחנו היינו זורקים קצת אוכל על הריצפה והולכים.... ובאמת הילדה היתה אוכלת כשלא היינו רואים..

אני מסכים שזה מלחיץ, מסייט, אחריות גדולה וכו' וכו'. אבל אין לפחד, כאמור אף ילד עדיין לא מת מרעב... זה לא מסוכן. הכי חשוב זה לא לגרום לו להבין שאוכל זה משהו שמטריד את ההורים.

 

[נוי]

אני עוד לא שמעתי על ילד שחלילה מת מרעב רק כי לא התחשק לו לאכול.
תדעו לכם, אם רודפים אחריו, הוא בורח, כמו הכבוד. אסור להסתכל אחורה....
תשאירו פרוסה או שתים על השולחן או את הבקבוק שלו על הריצפה (!!) שאם הוא ירצה שיוכל לקחת, ותלכו לקרוא עיתון בלי להציץ....
אנחנו היינו זורקים קצת אוכל על הריצפה והולכים.... ובאמת הילדה היתה אוכלת כשלא היינו רואים..

אני מסכים שזה מלחיץ, מסייט, אחריות גדולה וכו' וכו'. אבל אין לפחד, כאמור אף ילד עדיין לא מת מרעב... זה לא מסוכן. הכי חשוב זה לא לגרום לו להבין שאוכל זה משהו שמטריד את ההורים.

איך אמרה לי אימי שתחי'?
"בבית שיש אוכל, ילדים לא מתים מרעב"

 

[אושר]

אוף, אוף, אוף!!!
מאוד קל להגיד "אל תלחצי", "תני להם לקחת לבד" "אל תרדפי" וכו' וכו'
מי שלא עבר סיוטים של אמא שלא מצליחה לישון בלילה כי הילד אכל פחות מ-100 סיסי מטרנה במשך כל היום...
מי שלא רץ ל"טר"מ" בערב שבת כי מהבוקר הילד לא הסכים בשום אופן להכניס את הבקבוק לפה והוא כבר בחשש להתייבשות...
לנו זה קרה עם הבכור, מגיל חודשיים וחצי ועד בערך גיל שלוש הוא לא אכל!!!
ובטיפת חלב הרגו אותי דרך קבע...
ובלילה לא הצלחתי לישון כי ריחמתי עליו, וכי מעיו שלו המו עליו...
והסתובבתי בחנות בחיפושים אחר משהו שאולי הוא יסכים לאכול...
ואז- פתאום, ביום בהיר, בסביבות גיל שלוש, בערך, זה עבר.
היום הוא ממש לא חובב ממתקים, וחובב גדול של עוף, בשר, קוגלים למיניהם. (סוף סוף נהיה גבר...)
מה שאני בכל אופן הייתי ממליצה- תרדפי אחריו/ה ותכניסי לו/ה ביס לפה. לפעמים אחרי שהכרחנו אותו בביסים הראשונים הוא היה גומר את כל הצלחת.
היום הבעיה שלי עם ביתי בת הארבע שלא אוכלת, אבל אחריה באמת כבר אין לי כח לרדוף (היא הפסיקה לאכול נורמלי באזור גיל שנה וחצי, עד אז אכלה מצוין) מה שאוכלת- לבריאות, מה שלא- כפרה. אבל יש תקופות טובות גם אצלה.
ושה' יעזור שזה יעבור להם מהר.
סיוט.

 

[מי]

אוף, אוף, אוף!!!
מאוד קל להגיד "אל תלחצי", "תני להם לקחת לבד" "אל תרדפי" וכו' וכו'
מי שלא עבר סיוטים של אמא שלא מצליחה לישון בלילה כי הילד אכל פחות מ-100 סיסי מטרנה במשך כל היום...
מי שלא רץ ל"טר"מ" בערב שבת כי מהבוקר הילד לא הסכים בשום אופן להכניס את הבקבוק לפה והוא כבר בחשש להתייבשות...
לנו זה קרה עם הבכור, מגיל חודשיים וחצי ועד בערך גיל שלוש הוא לא אכל!!!
ובטיפת חלב הרגו אותי דרך קבע...
ובלילה לא הצלחתי לישון כי ריחמתי עליו, וכי מעיו שלו המו עליו...
והסתובבתי בחנות בחיפושים אחר משהו שאולי הוא יסכים לאכול...
ואז- פתאום, ביום בהיר, בסביבות גיל שלוש, בערך, זה עבר.
היום הוא ממש לא חובב ממתקים, וחובב גדול של עוף, בשר, קוגלים למיניהם. (סוף סוף נהיה גבר...)
מה שאני בכל אופן הייתי ממליצה- תרדפי אחריו/ה ותכניסי לו/ה ביס לפה. לפעמים אחרי שהכרחנו אותו בביסים הראשונים הוא היה גומר את כל הצלחת.
היום הבעיה שלי עם ביתי בת הארבע שלא אוכלת, אבל אחריה באמת כבר אין לי כח לרדוף (היא הפסיקה לאכול נורמלי באזור גיל שנה וחצי, עד אז אכלה מצוין) מה שאוכלת- לבריאות, מה שלא- כפרה. אבל יש תקופות טובות גם אצלה.
ושה' יעזור שזה יעבור להם מהר.
סיוט.

אושר, זה נשמע ש"בזכות" הריצות הנ"ל מקבלים ילדה בת ארבע שכבר אין כח לרדוף אחריה... ילדה בת שנה וחצי לא אמורה סתם להפסיק לאכול. אם אין לה צליאק או אלרגיות, זה פשוט משהו שהיא למדה. ולא כל כך קשה לנחש איך...

 

[איצה מאייר]

אחת כותבת על הילדים שלה ופתאום כולם אותו דבר!
תגידו לי הדור החדש מתכוון לחיות בלי לאכול?

 

[מי]

זה דווקא מתאים יותר לדור הישן... המושג "אמא פולניה" לא נולד בעידן המודרני.

 

[אושר]

אני עוד לא שמעתי על ילד שחלילה מת מרעב רק כי לא התחשק לו לאכול.


אני מסכים שזה מלחיץ, מסייט, אחריות גדולה וכו' וכו'. אבל אין לפחד, כאמור אף ילד עדיין לא מת מרעב... זה לא מסוכן. הכי חשוב זה לא לגרום לו להבין שאוכל זה משהו שמטריד את ההורים.

איך אמרה לי אימי שתחי'?
"בבית שיש אוכל, ילדים לא מתים מרעב"

זה לא ממש מדויק, כי אני הכרתי ילד שהגיע עם תת-תזונה לביה"ח רק בגלל התעקשות על אוכל.
צריך להזהר ולדעת איפה הגבול.
ילדים בד"כ לא חובבי אוכל גדולים (חוץ משמנמנים במיוחד... כמו השלישית שלי... ישתבח שמו!)
אבל כשזה חריג- צריך להיזהר.