עזרה מה עושים כשאין השראה? או איך מייצרים אותה?

[תמרוז]

אני מאמינה שכל כותב נתקל פעם בחוסר השראה, וזה עצר אותו, או שלא. אם הוא הצליח להמשיך ולכתוב למרות חוסר ההשראה או מוזמן לשתף אותנו מה עזר לו.
או איך לייצר אותה.
טיפ ראשון שנתן סופר מפורסם (לא זוכרת מי)
:לכתוב בכל יום באותו הזמן, זה גורם להשראה לבוא באופן קבוע.

 

[חנש]

טיפ חדש:
להתכתב עם עצמך, להעלות נושא - רעיון, להתווכח ולהגיב לעצמך.
(נכתב בהשראת ניקים שבוחרים להציג את עצמם בכמה פרופילים עם שמות שונים,
ומגיבים לעצמם)

 

[אסתיאר]

אני חושבת שהדרך לכתיבה כשאין השראה, זה לכתוב. פשוט לכתוב מה שעולה.
אז או שיבוא משהו דווקא מתוך זה והרווחנו. או שלא יבוא.... ולא הפסדנו כלום.

 

[אסתיאר]

טיפ ראשון שנתן סופר מפורסם (לא זוכרת מי)
:לכתוב בכל יום באותו הזמן, זה גורם להשראה לבוא באופן קבוע.

ואהוו זה אמיתי? מעניין לנסות

 

[הווה פשוט]

אני מאמינה שכל כותב נתקל פעם בחוסר השראה, וזה עצר אותו, או שלא. אם הוא הצליח להמשיך ולכתוב למרות חוסר ההשראה או מוזמן לשתף אותנו מה עזר לו.
או איך לייצר אותה.
טיפ ראשון שנתן סופר מפורסם (לא זוכרת מי)
:לכתוב בכל יום באותו הזמן, זה גורם להשראה לבוא באופן קבוע.

אני חושב שכשאין השראה זה סימן משמים ללכת לנוח קצת, ולהתעסק בעולם המציאות, במוקדם או במאוחר תבוא ההשראה,
לרדוף אחרי השראה זה ממש מנוגד לאופיה.
זה כמו מישהו שמנסה בכח להיות עצוב, הוא בטוח יפרוץ בצחוק

 

[משולש ברמודה]

אפשר לשאול משהו?
למה לרדוף כל כך אחרי ההשראה החמקמקה הזאת? ניסית אולי פעם לכתוב בלעדיה?
אני לא מתכוונת כשאנחנו עייפים כמו שציין @הווה פשוט, אלא שהכול בסדר, ישנו טוב, אכלנו מספיק , יש לנו גם זמן ואפילו שקט, ובכל אופן אנחנו בוהים נואשות במסך שעה שלמה, מקלידים אות אחת ומוחקים שתיים, ואחרי כל זה מספרים לעצמנו שמה לעשות, לא הייתה לנו השראה...

אישית האמנתי בה מאד פעם, אולי גם הייתי ממשיכה לחכות לה אלמלא גיליתי שהיא מהטיפוסים החצופים שאו שהם לא מגיעים לבקר אפילו לכוס קפה באמצע השבוע, או שהם סוף סוף נזכרים לבוא הם נוחתים בשבת...
ואז מה לעשות, כתבתי בלי השראה.
ממש בלי טיפת השראה. הכרחתי את עצמי להקליד משהו, ממש כל משהו כדי להתחיל. התחלתי מהאמצע של המשפט, פתחתי מרכאות ושמתי שלוש נקודות כדי לאלץ את המוח שלי לקבל את זה שאין לי מושג מה ההתחלה של המשפט הזה, או פשוט כתבתי באופן יבש את מה שמאד רציתי שיצא קסום יותר.
איך זה היה? כמובן לא מאד כיף. הייתי אומרת אפילו שזה הרגיש מטופש מאד. וזה המשיך להיות מוזר ולא השתנה גם אחרי שעבר קצת זמן וכתיבה יבשה שכזאת.
אבל אז אחרי שעבר עוד קצת זמן, גיליתי שאת התוצרים שהכי אהבתי - כתבתי דווקא בזמנים האלו.
החלקים הכי איכותיים נוצרו דווקא כשהכרחתי את עצמי לכתוב אותם. יבשים בהתחלה, חיים מאד בסוף.
באיזושהי נקודת זמן בכתיבה הזאת, גיליתי כי אם יש לי את כל המרכיבים הפיזיים הדרושים (שזה בעיקר מקלדת ושקט) היא בסוף מגיעה.
ההשראה הנעלמת ההיא, הקסם ההוא שעושה מילים יפות, הרגש ההוא שגורם להן להפוך למשהו חי, לאיזשהו שיר ולא סתם פיסת טקסט יבשה - כל אלו בסוף נוחתים עלי ועל הטקסט, אם לא וויתרתי והתעקשתי להמשיך לכתוב.
ואחרי שגיליתי את זה הפסקתי לרדוף אחריה, התחלתי יותר לרדוף אחרי זמן פנוי לכתוב.

 

[תמרוז]

אפשר לשאול משהו?
למה לרדוף כל כך אחרי ההשראה החמקמקה הזאת? ניסית אולי פעם לכתוב בלעדיה?
אני לא מתכוונת כשאנחנו עייפים כמו שציין @הווה פשוט, אלא שהכול בסדר, ישנו טוב, אכלנו מספיק , יש לנו גם זמן ואפילו שקט, ובכל אופן אנחנו בוהים נואשות במסך שעה שלמה, מקלידים אות אחת ומוחקים שתיים, ואחרי כל זה מספרים לעצמנו שמה לעשות, לא הייתה לנו השראה...

אישית האמנתי בה מאד פעם, אולי גם הייתי ממשיכה לחכות לה אלמלא גיליתי שהיא מהטיפוסים החצופים שאו שהם לא מגיעים לבקר אפילו לכוס קפה באמצע השבוע, או שהם סוף סוף נזכרים לבוא הם נוחתים בשבת...
ואז מה לעשות, כתבתי בלי השראה.
ממש בלי טיפת השראה. הכרחתי את עצמי להקליד משהו, ממש כל משהו כדי להתחיל. התחלתי מהאמצע של המשפט, פתחתי מרכאות ושמתי שלוש נקודות כדי לאלץ את המוח שלי לקבל את זה שאין לי מושג מה ההתחלה של המשפט הזה, או פשוט כתבתי באופן יבש את מה שמאד רציתי שיצא קסום יותר.
איך זה היה? כמובן לא מאד כיף. הייתי אומרת אפילו שזה הרגיש מטופש מאד. וזה המשיך להיות מוזר ולא השתנה גם אחרי שעבר קצת זמן וכתיבה יבשה שכזאת.
אבל אז אחרי שעבר עוד קצת זמן, גיליתי שאת התוצרים שהכי אהבתי - כתבתי דווקא בזמנים האלו.
החלקים הכי איכותיים נוצרו דווקא כשהכרחתי את עצמי לכתוב אותם. יבשים בהתחלה, חיים מאד בסוף.
באיזושהי נקודת זמן בכתיבה הזאת, גיליתי כי אם יש לי את כל המרכיבים הפיזיים הדרושים (שזה בעיקר מקלדת ושקט) היא בסוף מגיעה.
ההשראה הנעלמת ההיא, הקסם ההוא שעושה מילים יפות, הרגש ההוא שגורם להן להפוך למשהו חי, לאיזשהו שיר ולא סתם פיסת טקסט יבשה - כל אלו בסוף נוחתים עלי ועל הטקסט, אם לא וויתרתי והתעקשתי להמשיך לכתוב.
ואחרי שגיליתי את זה הפסקתי לרדוף אחריה, התחלתי יותר לרדוף אחרי זמן פנוי לכתוב.

אז ברגע זה נגנב לי התירוץ למה לא לכתוב.
פשוט להכריח את עצמי לכתוב?
בל"נ אספר לך מה יצא מהכתיבה חסרת ההשראה שלי, אני מאמינה למה שכתבת. מקווה שאצליח.

אני חושב שכשאין השראה זה סימן משמים ללכת לנוח קצת, ולהתעסק בעולם המציאות, במוקדם או במאוחר תבוא ההשראה,
לרדוף אחרי השראה זה ממש מנוגד לאופיה.
זה כמו מישהו שמנסה בכח להיות עצוב, הוא בטוח יפרוץ בצחוק

לנוח שבועיים? ברצף? ויש עורכת ודד ליין שלא מעניין אותם אם יש השראה או אין. (רק פעם אחת לבנתיים כתבתי לעיתון- שבוע שעבר, אחותי נאלצה לכתוב חלק בעצמה, כי לא הצלחתי...)
ואגב אין כמוני בעולם להכניס את עצמי לדיכאון. גם מרצוני החופשי...

 

[-חיה-]

אפשר לפתוח דף וורד חדש ופשוט לכתוב כל מה שעולה בראש בלי סינון, גם על זה שאין השראה כמובן.
עוד רעיון שיכול לעזור- להגביל את הכתיבה לסגנון מסוים/זמן/מספר דמויות ומה לא. לפעמים דווקא הגבלה מביאה ליצירתיות.

ועוד משהו- אם יש בקטע דו שיח אז אפשר ישר לקפוץ לדיאלוג ולכתוב רק מה שהדמויות אומרות אחת לשנייה בלי תוספות, הרבבה פעמים דווקא זה מביא לי את ההשראה.

 

[דוכסוסטוס]

פעם ברגע של השראה כתבתי מדריך בנושא הזה.

מדריך מקצועי - מחולל ההשראות

השראה, מי את ומי צריך אותך? השראה היא מילה שמבוססת היטב בעולם התוכן של הילת היוצרים, אבל בניגוד לצליל המכובד, היא עושה עבודה מאוד שחורה כשלמעשה היא מתפקדת כשמן מנועים. שמן המנועים של היצירתיות. המנועים קיימים אצל כולנו ולרוב פועלים במלוא הקיטור, אבל רק לרוב, אנחנו כאן כדי לדאוג למיעוט הנרמס. לא...

www.prog.co.il

 

[אילה קולודנר]

פעם ברגע של השראה כתבתי מדריך בנושא הזה.

מדריך מקצועי - מחולל ההשראות

השראה, מי את ומי צריך אותך? השראה היא מילה שמבוססת היטב בעולם התוכן של הילת היוצרים, אבל בניגוד לצליל המכובד, היא עושה עבודה מאוד שחורה כשלמעשה היא מתפקדת כשמן מנועים. שמן המנועים של היצירתיות. המנועים קיימים אצל כולנו ולרוב פועלים במלוא הקיטור, אבל רק לרוב, אנחנו כאן כדי לדאוג למיעוט הנרמס. לא...

www.prog.co.il

וואו!, זה אחד החזקים, הוא ממש עשה לי השראה למציאת השראה.