מה דעתכם?? החרמת חפץ מילד והשימוש בו

מרים ליף

משתמש סופר מקצוען
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
לכל המסתייגים מהחרמת חפצים וכו',
בא ונשמע פתרונות אחרים, הן מנסיון והן מסברא,
להחרים עד סוף יום הלימודים\ לשבוע \שבועיים.
מעולם לא שמעתי על החרמה לצמיתות. איזה מן אקט חינוכי יש בזה?
 

מרחבית

משתמש מקצוען
יותר ממה שהילד מתחנך ע"י מה שמחנכים 'בהכרה' הילד מתחנך ב'תת הכרה'
בהחלט. ויש עוד משהו חשוב, שלמדתי מהרב יעקובזון. שהנושא של 'דוגמא אישית' שכל כך הרבה מדברים עליו, שזה עיקר החינוך, הוא באופן מיוחד בצורה שנוהגים אל הילד עצמו. שם הוא מרגיש את זה חזק ושם זה עיקר ההשפעה עליו.
לדוגמא, ילד שאומר דבר תורה מהחיידר בשולחן שבת. ואבא בדרך כלל לא מקשיב, עסוק באוכל וכדו' - ירגיש דוגמא אישית חריפה, שמזלזלים בלימוד שלו. ובלימוד תורה בכלל. הוא יקלוט זלזול בלימוד. זה שהוא יראה את האבא לומד שעות, הרבה הרבה פחות ישפיע עליו. הדוגמא האישית שהוא חווה ביחס אליו, היא העוצמתית והקובעת.
לפי הרעיון הזה, ילד שלוקחים לו משהו שלו בניגוד לרצונו, ובודאי אם זה לזמן רב, שלא לדבר על לצמיתות, יחווה דוגמא אישית חזקה של לקיחת חפץ מהשני. על כל המשתמע מכך.
 

m a r g a l i t

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
מוזיקה ונגינה
מה הפתרון??
מורה שהוא מספיק סמכותי התלמידים יקשיבו ולא יוציאו..
אבל יש ילדים שאיתם זה קצת יותר קשה (בעיקר בכיתות בנים)
אז מה עושים?
פעם ראשונה להגיד לילד להכניס.
פעם שניה להחרים ולהחזיר בסוף השיעור.
פעם שלישית להחרים ולהחזיר בסוף היום.

אם זה חוזר על עצמו שוב, אז אפשר שהילד יוכל לקבל את זה בחזרה רק מהמנהלת, או רק עם ההורים, או בסוף שבוע או....
 

צבי ג.

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
הפקות ואירועים
מורה שהוא מספיק סמכותי התלמידים יקשיבו ולא יוציאו..
אבל יש ילדים שאיתם זה קצת יותר קשה (בעיקר בכיתות בנים)
אז מה עושים?
פעם ראשונה להגיד לילד להכניס.
פעם שניה להחרים ולהחזיר בסוף השיעור.
פעם שלישית להחרים ולהחזיר בסוף היום.

אם זה חוזר על עצמו שוב, אז אפשר שהילד יוכל לקבל את זה בחזרה רק מהמנהלת, או רק עם ההורים, או בסוף שבוע או....
מצטרף לכל מילה.
רק אוסיף שבכל מצב החפץ המוחרם לא הופך להיות רכוש המלמד.

אספר לכם על סיפור הקשור להחרמת חפצים שגרם לשינוי כיוון אצל תלמיד. רק אציין שבמקרה זה התנהגות התלמיד לא היתה סטנדרטית, ובכל אופן מעז יצא מתוק.

היה זה לפני כ6 שנים. לימדתי אז בכיתה ד'. היה תלמיד אחד בכיתה שמתחילה התמרד ולא קיבל מרות. יום אחד הוא שיחק באמצע השיעור עם סרגל והרעיש, החרמתי לו את הסרגל (כאשר בכוונתי היה להחזיר לו בסוף השיעור או בסוף היום)
בהמשך השיעור נתתי לילדים לעשות סיכומים במחברת וכשאחד הילדים שאל אותי על צורת הסיכום, השתמשתי לרגע עם הסרגל אותו החרמתי קודם לכן.
התלמיד שהחרמתי לו ניגש אלי מיד ושאל אותי: "הרב, באיזה רשות? הסרגל הוא שלי" - לרגע נאלמתי אך מיד התעשתתי ואמרתי לו: "אתה צודק, היה אסור לי להשתמש בסרגל שלך. אני מבקש ממך סליחה על שהתמשתי בזה בלי רשות". התלמיד בהתחלה עוד היה במצב של כעס על ההחרמה, ואמר "אני לא סולח". חיכיתי להפסקה. ניגשתי אליו שוב ובסוף אמר "אני סולח".
בסוף היום החזרתי לו את הסרגל המוחרם. אך הפלא היה שמאותו היום התלמיד החל שמוע בקולי בכל הדברים. אם אני מבין נכון הוא קלט שאין לי משהו אישי נגדו, וההחרמה היא לא אקט של נקמה.

סתם כך כדאי לדעת שכאשר צריך להתנצל בפני תלמיד. לא צריך לחשוש. זה לא מוריד את הסמכות של המורה. רק מחזק.
 

צבי ג.

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
הפקות ואירועים
בלת"ק
שאלתי פוסק אם מותר להחרים לצמיתות התשובה היתה שחובה להחזיר!!!
והנה גם עם מקורות:

שאלה:

במסגרת עבודתי התבקשתי מהממונה עליי להחרים חפץ כלשהו מתלמיד שאסור על פי תקנון בית הספר להשתמש בו. האם מותר לעשות זאת? האם יש להחזיר את החפץ בסוף השנה או להשליך לאשפה? כיצד יש לנהוג?

תשובה:

מותר למורה להחרים לתלמיד חפץ שהנהלת בית הספר אסרה על התלמידים להחזיקו והתלמיד החזיקו במהלך שהותו בבית הספר. עם זאת, לאחר מכן (לכל המאוחר בסוף השנה) על המורה להחזיר את החפץ לתלמיד או להוריו (אלא אם כן מדובר בחפץ שעצם החזקתו אסורה על פי תורה). בזמן שהות החפץ אצל המורה, אסור לו להשתמש בו לצורכו או לצורך שאר התלמידים ללא רשות הילד או הוריו[1].

מקורות:

[1] שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' רפד: "בדבר שאלתו במלמד הרואה תינוק משחק במעות שבידו או במשחק אי רשאי המלמד לנטלו ממנו על מנת להחזירו או לא ואת"ל שמותר אי מותר להמלמד להשתמש באותה מטבע למשל להראות לתלמידים צורת מטבע וכיוצא בזה או דאסור וגם אי נאבדו אי חייב בתשלומין כו'. לפענ"ד פשוט דמותר, ולהחזירו אחר לימודו, ואין בזה משום גזל מפני כמה טעמי, חדא דבשעה שנמסר הקטן למלמד ללמדו הרי נעשה המלמד כעין אפטרופוס שלו לשמרו ולהדריכו וללמדו תורה ולחכמו ואם אינו רוצה לשמוע אליו מותר להכותו כו', וא"כ כ"ש דיכול ליקח ממנו מה שבידו אם זה מעכבו מללמדו ולהדריכו כפי מה שקבל על עצמו ומחויב הוא בדבר כו'. מיהו ליקח ממנו המשחק ולא להחזירו לעולם אלא להחזיקו לעצמו או ממונו אם לא לשם חינוך נראה פשוט דאסור והוא בכלל גזל דאורייתא כו'. ולהראותו לשאר ילדים נלפענ"ד דיש לבקש ממנו רשות כו'. ומש"כ דאם נשתמש בו המלמד נעשה גזלן עליו חייב באונסין מ"מ אם החזירו לקטן יוצא בזה ואין צריך להחזירו אל אביו".

פתחי חושן גניבה והונאה פ"א הערה יז: "ומצוי במלמדי תינוקות שלפעמים יש ביד התינוק חפץ שעל ידו נמנע או מפריע לאחרים מללמוד. והוא נאלץ ליטלו ממנו, ובודאי שגם גזל קטן אסור, ועוד אפשר שהוא של אביו, ומ"מ נראה שמותר ליקח ממנו החפץ ע"ד להחזירו, ואפילו אם לפי ראות עיני המלמד רצוי שלא להחזירו עד זמן מרובה מותר (ואפשר שאף דין שומר אין בו), אבל ליקח ע"ד שלא להחזיר כלל, וכ"ש לאבדו נראה שאסור, אא"כ לפי ראות עיניו יש לאבדו לתקנת התלמידים, נראה שמותר".

בקובץ פעמי יעקב מט עמ' צב, הביאו ראיה להנ"ל מההלכה בשו"ע יו"ד סי' רמה ס"י שמותר למלמד להכות התלמיד "ברצועה קטנה", ומלשון הרמב"ם גבי חינוך יתומים בהלכות דעות פ"ו ה"י שכתב "איבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם" משמע שהכאה חמורה מאיבוד ממון, ואם הכאת התלמיד הותרה לצורך לימודו כל שכן שהחרמת חפציו מותרת כאשר יש בכך תועלת חינוכית מוכחת עבורו, אלא שמסתבר שההיתר להחרים חפץ לחלוטין מבלי להחזירו זהו דוקא "בחפץ הגורם נזק גופני או רוחני לתלמיד כמו חפצי שחץ או תועבה והדומה להם". ע"כ. (ומסתבר שכדאי להחתים מראש את ההורים והתלמידים על 'תקנון' שבו מקבלים על עצמם במפורש תנאים אלו).

גם בספר משפטיך ליעקב ח"ג סי' יב עמ' קפח הסיק: "רשאית הנהלת בי"ס או באי כוחה לעכב חפץ המפריע למהלך התקין של הלימודים, עד לזמן בו יכול התלמיד לקחת את החפץ מחוץ לשטח בי"ס, דהיינו סיום יום הלימודים" (ועיין עוד שם שלדבריו יש דין שמירה בחפץ מוחרם).

גם בשו"ת שבות עמי ח"א סי' ג עמ' רמד הסיק: "מותר למחנך להחרים חפץ במסגרת תפקידו, ומחוייב בסוף להחזירו". ועיין עוד שו"ת מעין אומר ח"י פ"א סי' ח. אמרי יעקב הלכות מלמדים ליקוטים ס"ק לה. שלמי מועד, אוירבך, פרקי חינוך עמ' תקיח.
 

A Y G

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
D I G I T A L
לפני הרבה מאד שנים, החרימו לי מכשירי ווקי טוקי יקרים שקניתי במיטב כספי, ועד היום זה מציק לי בלב, שנאתי את המחרים במשך שנים...
בד''כ אין הצדקה למעשה כזה.
 

ענינית

משתמש פעיל
כפי שכתבו, מטרתינו היא החינוך יש לי ענין שהתלמידה לא תתעסק כרגע ותקשיב . אני אומרת לתלמידות בתחילת שנה מה קורה במידה ומתעסקים בשיעור, אני מסבירה להם שבפעם הראשונה אני מעירה ע"כ ומבקשת להכניס, אם זה קורה שוב באותו שיעור אני לוקחת ומחזירה בסוף השיעור ואם זה קורה בשיעורים אחרים שוב אצל אותה תלמידה אני לוקחת לשבוע ואם אותה תלמידה שוב נכשלת- אני לוקחת עד לזמן חלוקת תעודה. צריך לשים לב אם מדובר בתלמידה בעלת קשב וריכוז, אני מעלימה עין כל עוד זה אפשרי והיא בשקט או שזה גורם לה להקשיב.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  58  פעמים

לוח מודעות

למעלה