מבקש את השתתפותכם בעריכת ספרי

טעמו וראו · 30/10/16

שלום לכולכם. אחרי וותק של שנים רבות בכתיבה, כשמאחורי בס"ד עריכה והוצאה לאור של ספרים רבים בעיקר בתחום הסיפורת החרדית - ברצוני לגשת אל כתיבת הספר הבא - אך מתקשה בכך.

אין לי דד-ליין שיאלץ אותי להפיק פרק מידי שבוע. חסרה לי במה שתספק לי את המשוב הראוי. אף עיתון מכובד לא יקבל סיפור בתהליכי התהוות ראשוניים - ועדיין אין לי את האפשרות להפיק מעצמי את הפרקים הראשונים, מחוסר מאזינים...

ברצוני - כמו כל ספר טוב - להקים דמויות ולדבר מתוכם, לשעוט קדימה מפרק אל פרק, ולומר את מה שהומה בפנים בצורה מרתקת ובספרות משובחת. אבל אני זקוק לכאלה שיקראו את הפרקים בתהליכי התהוותם, יצפו לפרק הבא, יגיהו ויעירו, וילוו אותי במשעול הזה שהוא חדש עבורי. תסכימו?

מה שאני מבקש, להקים לי במייל האישי קבוצת קוראים שאשלח אליהם פרק אחר פרק והם יגיבו לי (אל המייל האישי. קצת מפחיד אותי לפרסם פה את כל הספר כולו). יש מצב? האם זה מקובל פה? יש מתנדבים?

כיתבו לי בבקשה.

בתודה
יונה

אגודה אחת · 30/10/16

קצת מפחיד אותי לפרסם פה את כל הספר כולו.

אז תפרסם לפחות פרק 1.
נשמח לעזור.

אשר לב · 30/10/16

בהחלט, זה דבר מקובל לפרסם סיפור בבמה חינמית, בטח בשלבי ההתהוות הראשוניים.

היה כאן אחד "קקטוס" שכתב פרקים על גבי פרקים, וכשהעלילה הגיעה לשלב מסחרי, הוא הפסיק לפרסם אותה. אני בטוח שכל הקוראים שלקחו חלק, יהיו הראשונים שירוצו לקנות את הספר שלו.

אני בכל אופן ישמח להשתתף בקבוצת הביקורת.

אשר לב · 30/10/16

זה המייל שלי: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

גולדי לב · 30/10/16

זו בעיה מוכרת של סופרים/ות.

גם אני אשמח להצטרף: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

אשר לב · 30/10/16

אשר לב · 30/10/16

נכתב ע"י אגודה אחת;2279032:
קצת מפחיד אותי לפרסם פה את כל הספר כולו.

אז תפרסם לפחות פרק 1.
נשמח לעזור.

כנראה הוא מתכוון שהוא מפחד להעלות לכאן בכל שבוע פרק, כי בסופו של דבר הספר כולו יופיע כאן - ואיזה עיתון יסכים לפרסם כזה סיפור?

.

מריומה~ · 30/10/16

אני מעונינת.
שולחת באישי את המייל שלי.

טעמו וראו · 31/10/16

תודה לכולכם, אצרף אתכם ובע"ה בקרוב נצא לדרך

"טוב עין הוא יבורך". באמת יישר כח לכולכם ולאלה ששלחו לי הודעה פרטית.

אקדים לומר: התאזרו בסבלנות במהלך טויית העלילה. בתחילתה עדיין לא תבינו בדיוק לאן היא הולכת. המתינו נא בארך רוח בכל משך תהליכי יצירתה. שנית, היו סבלניים כלפי הסגנון. רצוני לומר: אל תשפטו את סגנוני. לאחר עריכה הוא ייראה בע"ה הרבה יותר טוב, מתוקן ומכובד. זו עבודה נפרדת שבע"ה תיעשה בהמשך. אולם כרגע עלי 'לשפוך' לפניכם את הספר, במעיין מלים האצור ותוסס בתוכי, ותחושתי שהוא עומד לפקוע לעיניכם באשד אדיר שאין בו גינונים. בשלב זה אין את היכולת והאפשרות למתן אותו בעידון ושיפוץ סגנון ועריכה. בזמן זה ראוי לפרק שאחריו שיתפרץ לאויר העולם ויגרור את הבא אחריו. הבינו אפוא ללבו של סגנון בלתי סופי. קבלוהו בבקשה כפי שהוא - ותודה מראש על כך.

טעמו וראו · 31/10/16

איך לדעתכם כדאי?

להעלות פרק כאן - או לשגר לכם אל המייל האישי שלכם?

מלפפון · 31/10/16

תעלה פרק פה כי מסקרן אותי לזהות לפי הסגנון באיזה סופר מדובר.

Ruty Kepler · 31/10/16

להעלות כאן.

Ruty Kepler · 1/11/16

נכתב ע"י יונה להב;2280770:
התאזרו בסבלנות במהלך טויית העלילה. בתחילתה עדיין לא תבינו בדיוק לאן היא הולכת. המתינו נא בארך רוח בכל משך תהליכי יצירתה.

אנחנו מוכנים ומזומנים להתאזר בסבלנות, ולהבין שאיננו מבינים. אך יש לתת את הדעת על כך שהציבור אינו סבלני כל כך.
היום, עם אינפלציית העיתונות והסיפורת, אנשים עלולים תוך פרק-שניים-שלושה לחרוץ את דינו של הסיפור ולהפסיק לקרוא אותו, במקרה שהוא לא סיפק להם מהרגע הראשון את מה שהם ציפו לו.

טעמו וראו · 1/11/16

נכתב ע"י רותי קפלר;2283117:
במקרה שהוא לא סיפק להם מהרגע הראשון את מה שהם ציפו לו.

ולוואי ידעתי למה הם מצפים, והייתי מספק זאת בשפע מהרגע הראשון. קומו נא קוראים וגלו. (לפניכם הזדמנות-נדירה, לקבל ספר ע"פ הזמנה...)

מלפפון · 1/11/16

תעלה פרק ונחרוץ את גורלו.
את השני תכתוב לפי הגורל שנקבע לו.

אגודה אחת · 1/11/16

נכתב ע"י מלפפון;2283175:
תעלה פרק ונחרוץ את גורלו.
את השני תכתוב לפי הגורל שנקבע לו.

המשך:
וכלל זה נקוט בידך אם ראש המלפפון רקוב אזי גם ההמשך רקוב.

מה הענינים · 1/11/16

הציבור צמא

Ruty Kepler · 1/11/16

נכתב ע"י יונה להב;2283170:
ולוואי ידעתי למה הם מצפים, והייתי מספק זאת בשפע מהרגע הראשון. קומו נא קוראים וגלו. (לפניכם הזדמנות-נדירה, לקבל ספר ע"פ הזמנה...)

ברובד העמוק, כמובן שכולם רוצים סיפור יהודי טוב שיעורר את לבבם ליראה ולאהבה וכולי.

ברובד המיידי, בני הנוער והגברים אוהבים אקשן, מתח, דם וסערות.
הנשים והבנות מחבבות יותר את הצד הרגשי - שיהיו סערות רגש עצומות.

שני הצדדים מחפשים מקוריות, חדשנות, דרמות מכל הסוגים, והרבה הרבה אנושיות. שיהיו יחסים מעניינים בין אנשים. שהגיבורים, או לפחות אחד מהם, יזכירו להם את עצמם.

רובם רוצים עלילה שמתפתחת, שכל הזמן קורים דברים שמקדמים את הסיפור לאן שהוא.

כולם שונאים הטפות מוסר בסיפורים.
כשיש יותר משני משפטים רצופים של מסר/הגות/נאום לאומה - ולא משנה עד כמה הוא חשוב, אנשים בדרך כלל ידלגו הלאה.

אנשים רוצים להבין מה קורה. זה שיש תעלומה זה יופי, אבל לא כדאי לקמצן במידע.
סיפור מעורפל ואלגורי, שבו לא ברור לקוראים מי זה 'הם' ומי זה 'הוא' ומה הסוד הנורא שקרה, עלול להינטש די מהר. במקביל לבניית המתח, חשוב לשחרר כל הזמן פריטי מידע. לשתף את הקוראים. הם לא האויבים שלך, ש'אוי ואבוי אם ידעו'. הם שותפים, חשוב שידעו מי נגד מי ומה קורה.

אנשים רוצים ואוהבים להבין את המסר מעצמם. בלי שיגידו להם.

הרבה סופרים נופלים במלכודת הזו של המסרים, שהיא מפתה מאד, וכותבים: "הדרקונים הסגולים הם חיה מסוכנת מאד", אמר האב לבנו. "גם אם לרגע מטעה הם נראים לך כמו חיות תמימות ובלתי מזיקות, זכור כי את עוצמת האש שלהם אין לשער". ואז בסוף הפרק עוד 8 משפטים מיותרים על כמה הדרקון הסגול מסוכן, ועל כל יהודי להתרחק ממנו ככל האפשר למרות שהוא יפה כל כך.

במקום זה, ספרו איך הבן לא נזהר, ונכווה מהדרקון כוויות סגולות ומוזרות, למרות שהיו אנשים שליטפו את הדרקון ולא קרה להם כלום. זהו, סיימו את הפרק כשהבן בוחן את זרועו הכואבת ומנסה לפוצץ את השלפוחיות שנוצרו.

הקורא כבר יגיד לעצמו לבד: וואלה, דרקון סגול זו כנראה חיה מסוכנת.
(ועל כך נאמר, טובה מרדות אחת בליבו של אדם, יותר ממאה מלקיות...)

ועוד נקודה : שום סיפור לא מספק ל-100% מהקוראים את דרישותיהם.
להתחבב על 30% מתוך הקוראים, זה יפה וזה הרבה מאד.