אז זהו: הותר לפרסום!
המאמר השני שנשלח לעורך, פורסם הערב במגזין החדש והמדהים 'מומנט', זה מגזין כלכלי חרדי בדיגיטל שיוצא מדי חודש, שבהחלט שוה קריאה (לא רק בגלל המדור שלי), והערב מתפרסם שם המדור בשם 'נתפס בכלכלתו' (פר שזה שם קולע...), הנה:
צפה בקובץ המצורף 351174
והטקסט המלא (שם הובא רק חלק מטעמי מקום):
ישנו פתגם האומר 'רופא השיניים איננו סותם חורים - הוא מעביר אותם אל הכיס'.
אמנם רובינו אינם רופאי שיניים, אולם לא מעט מאתנו עושים פעולה זו ערב ובוקר בכל יום תמיד.
הכיצד?!
שאל אותי פעם חבר, לאן נעלמים לו כל חודש אלפי שקלים, שלא נודע מקום קבורתם?!
השבתי לו, שלתחנת דלק באירופה, נכנס פעם נהג ישראלי, ושאל את המתדלק: 'מה מחירה של טיפת דלק'? המתדלק האירופאי המנומס, שלא זכה מעודו לדקירת 'צבר' ישראלי, השיב בנימוס: 'חינם!'. 'וואי', אמר הישראלי, 'אז תטפטף לי פול'...
זה אתה, אמרתי לאותו חבר. כמה 'טיפות' של כסף טפטפת החודש?! פה פחית, כי - 'באמת לא חם לך?!' שם שווארמה על הדרך, בגלל ש'כבר יומיים אני חלבי!', ושם איזו חפיסת מסטיקים, מהסיבה המנצחת - 'משעמם לי בפה'...
זה מה שעליך להבין, הסברתי לו, עם הטפטופים הללו, אתה מרוקן את כל מיכל הדלק שבחשבון הבנק שלך!
לסיום הוספתי לו: גם אם 'באמת חם לך' - עדיין עדיף ארבעים מעלות פלוס ברחוב - ממינוס של עשרת אלפים בבנק... ולהיות יומיים חלבי - פחות גרוע מדלפון שחודשיים פרווה... ומה שהכי ברור, זה שמוטב שעמום בפה משעמום בארנק...
אז כן, אנחנו לועסים את כספנו עליו עמלנו כה קשות, ובשינינו אנחנו יוצרים חור בכיסינו אנו, במקצועיות שלא הייתה מביישת רופא שיניים בכיר. חבל רק שבשונה ממנו אנחנו לא יכולים להתפרנס מזה...
נכון, הדברים הללו מקוממים, במיוחד שהם לא נכתבו ע"י מי שמתנזר משתיה מתוקה, או לא יודע מהו טעמה של שווארמה... אלא שכנראה עדיין לא תפסנו את הפרנציפ -
לא באתי לומר לא לאכול, וזאת משתי סיבות: ראשית, אם זו כוונתי, ודברי יתנו את פרים, לא יהיה לי למי לכתוב... ושנית כי זה לא רווחי בעליל, בדיוק כמו העגלון ההוא שהרגיל את הסוס שלו בהדרגתיות לא לאכול, ובתום תקופה מאומצת קונן עליו ש'עד שהוא כבר התרגל לא לאכול הוא בדיוק מת'...
אין באמור גם אמצעי קד"מ של 'דיאטה כלכלית', משום שכאזרח שומר חוק לעולם לא אשווק דיאטה כזאת שלעולם לא תקבל את אישור משרד הבריאות...
מה בכל אופן?!
אז ככה: עלינו להבדיל בין ה'בייס' של ההוצאות שלנו, לבין מה שמעבר. אם מצבנו הכלכלי שפיר, נוכל לתכנן מהו בסיס ההוצאות - הן מבחינת התקציב, והן בדמויותיהן של מוצרי הצריכה הזוכים להיכלל בקטגוריית יוקרה זו. ולאחר מכן לתכנן את תקציב הבזבוז - ממנו לא נחרוג באגורה, שאילולא כן נגלה בסופו של החודש - שבכיס לא נותר דבר מלבד החור...