אני מבינה שאת צעירה ממני בכמה שנים טובות, חייבת לשתף אותך בתהליך שכל זוג עובר כאשר הילדים גדלים, והבית משתנה... כרגיל בלוא שנשים לב, וכדי להקל את התהליך כדאי שנשים לב למספר נקודות, שמאד יכולות להועיל.
לי אישית הם שינו את הצורת מבט על הבית, וגרמו לי להתנהלות שונה ובריאה, נוחה ונעימה.
מתנצלת מראש אם יהיה ארוך מידי.
כאשר אנחנו זוג צעיר השקט ממלא את הבית, חוזרים לבית רגוע שליו שקט, הרעש היחיד הוא מהשכנים או שיחה בין בני הזוג, אין מי שילכלך, אין מי שיפריע, הכל שלנו. ואז נכנס/ת תינוק חדש, בהתחלה ההתלהבות ההתרגשות מכפה על כל קושי, ואנחנו מסכימים לקבל את זה שלא תמיד שקט, לא תמיד רגוע, אבל הוא לא מלכלך, הוא לא מפזר... הוא במיטה לפעמים ישן, לפעמים צוחק, ולפעמים [מעצבן] בוכה.
אחרי זמן מה הוא גדל, לפעמים מצטרף אח למשפחה, ולפעמים הוא כבר מתחיל ללכלך, לפזר, ולהמשיך לבכות,
ועדיין בשנים הראשונות אנחנו רגילות שהשקט שורר בבית בשעות הערב, אין צורך להפעיל את הראש למספר כיוונים, מה רצה אברהם ומה רצתה שרה, למה בוכה יצחק ומדוע יעקב עצוב,
בערב זה הזמן שלנו.
הרגע שבו גם הערב אינו שלנו, הוא אחד התהליכים הכי משמעותיים בבית, ויש צורך לדעת איך להמשיך את שגרת החיים הנורמטיבית, ומצד שני להבין שעברנו שלב - גדלנו - הילדים גדלו - ועכשיו אנחנו נמצא את השקט שלנו, ואת הפינה השקטה שלנו בצורה שונה.
זה שיש שקט בבית זה לא רק שאנחנו יכולות לעשות את עבודתנו בשלווה, זה סוג של הרגשה של 'בית' שלי, בבית שלי בשעות הערב אני עם עצמי.
וכאשר אין את השקט חסר משהו מתוך ההרגשה של 'הבית שלי', אנחנו לא מוצאות את הפינה שלנו, לא מוצאות את השקט והשלווה שאנחנו כל כך צריכות במיוחד אחרי יום עמוס עם מלא ילדים.
פה זה השלב שאנחנו צריכות להיות יזמיות, לא לתת לשגרה להרוס לנו את הפינה והשקט שלנו, אז איך עושים את זה?
אצל כל זוג זה שונה, אני למשל כל יום יוצאת להליכה, אני והאוזניות שלי... חצי שעה של התנתקות, של שקט, נותנות לי את הנשימה שאני כל כך צריכה. לפעמים זה לא מספיק, ואז אני קמה חצי שעה לפני הילדים, שותה קפה במרפסת, [כותבת בפרוג] ומצליחה לשמר את השפיות שלנו.
ברוכה הבאה למשפחות הגדולות, שקט ב9 בערב זו פריוולגיה למשפחות צעירות.
נכון - זה לא קל.... אבל אפשר למצוא את הפינה השקטה.
כאשר ילדי גדלו, עלינו אני ובעלי לרב שלנו למספר שאלות בחינוך ילדים, אחד הדברים היה נושא הסדר והניקיון, אני אוהבת נקי, אני אוהבת מצוחצח, ואני אוהב ריח של חומר שטיפה, והרב אמר לנו - בשמים לא ישאלו אתכם מדוע הבית לא היה שטוף, אם כבר ישאלו אתכם למה הילדים לא היו אתכם.
גם כאן יש צורך בשילוב - מצד אחד להבין שנכון הבית יותר מפוזר, הבית פחות נקי, זה פחות נעים,
אבל מה האופציה? זהו - אנחנו כבר לא משפחה של קטנים שב7 בערב דממה, יש לנו בית פעיל, בית עם ילדים גדולים, ולכן פחות יהיה מסודר, פחות יהיה נקי, וזה יהיה בסדר.
אל תשכחי שעוד מעט חוזרים לשגרה והכל קל יותר [ועוד מעט הבנות גדלות ומסייעות במטלות הבית]
את לא אגואיסטית - את אנושית - בת אדם. זה הכל.
מצטרפת מכל הלב. אין סיכוי שחוזרת לספסל הלימודים. חד וברור.
חייבת לענות לך על כך -
קראתי שיש הרבה בתים שהלימוד מרחוק הורג אותם, עלה אשכול שכתוב בצורה מושלמת על בלאגן וחד גדיא בבית בעקבות לימוד מרחוק, אז למה אצלנו זה שונה, למה אצלי החוויה היא מושלמת וההנאה מובטחת,
אז א. כנראה התפילות של בעלי [וגם קצת שלי]
ב. ייזמות - אסטרטגיה - ניהול נכון - והחלטות על פי המצוי ולא על פי הרצוי.
אז ככה - בעלי הסביר לכללל הילדים, שהתקופה הזו, זה לא חופש שיש בו לימודים, אלא זה לימודים שיש בהם חופש.
ולכן -
יש שעת קימה, אולי לא ב7 בבוקר, אבל 8 וחצי כולם בדרך להתלבש, יש שעת תפילה, יש שעת ארוחה, ואחרי זה יש שעות לימודים.
אנחנו לא משחקים בשעות הלימודים, ולא לומדים בשעות המשחקים.
כל שעה יש הפסקה של עשרים דקות, יכולה להתארך קצת. אבל יש שגרת לימודים.
ואחר הצהרים אין אפשרות להקשיב לשיעורים, אחר הצהרים יושבים לשחק בסלון, יושבים לדבר, לאכול, לסדר, לנקות, לצחוק, לפעמים גם לריב מי ישב ליד אמא, אבל זה לא בית ספר לכל היום, אלא לשעות מסויימות.
מי שלא הספיק להקשיב לשיעורים - לא קרה כלום... שיעשה את זה בערב.
אחר הצהרים זה לא זמן לימודים,
כתוצאה מכך - הילדים הבינו שהלימודים זה זמן לימוד, אין משחקים ואין עצבים,
הם גם יודעים שעוד מעט הולכים 'הביתה' ויש זמן איכות.
והם יודעים שאם הם לא הבינו, אמא תעזור [או אבא] רק שעה בערב ולא יותר מכך.
ואז לא יהיה לך את זה -
ודבר אחרון - כשיש קטנים שלא לומדים, אסור לתת להם להפריע, ואני נותנת להם לשחק ליד המחשב...