בס"ד
שלום לכולכם, השותפים היקרים וכל העוקבים אחר התקדמות פרוייקט 'מיני סיני'.
מלכתחילה העדפתי להישאר אנונימי, ובעצם לרובכם עדיין אני נשאר כזה. אבל לאור התגובות, השאלות והתמיהות העולות על ידי המשתתפים, אני חש צורך לגלות טפח אם לא טפחיים.
תפילתי שמילותיי היוצאות מן הלב יכנסו לליבותיכם, יתנו מענה ויטעו אמון בפרויקט שכולו קודש לצדקה וחסד טהור, ללא שום מניעים אחרים. תקוותי שהמאמץ הכביר של כל השותפים שתרמו מעצמם את
המקסימום שביכולותיהם עבור ה
'מיני' כביכול, ישיג במלואו את מטרת 'איש את רעהו יעזורו'.
ולכולכם, המלווים כל שלב, אומר בכל לב - "חזק".
***
היכרותי הראשונה עם ידידי היקר, הייתה במהלך קורס לעימוד תורני בבית 'פרוג' שבהנהלת מכובדנו הרב חיים דיקמן הי"ו. שם הכרתיו כאדם נחמד, סימפטי, מוכשר ונכון לסייע בכל עת במאור פנים. אך מעל לכל - כאברך בן תורה, תלמיד חכם וירא שמיים, שכל מטרתו בלימוד הקורס היסודי והמקיף, היא האפשרות להביא טרף לביתו, כשהוא נשאר בד' אמות של תורה והלכה בכל מחיר.
לאחר סיום הקורס ובעקבות שהות משותפת, מעצימה ומחכימה של זמן ממושך - קרוב לשנה, נשארנו בקשר והיינו שותפים במספר לא קטן של פרויקטים תורניים, תוך מתן עצה וסיוע הדדי בשעת הצורך, ומתוך אכפתיות ורצון כן לראות האחד בהצלחת השני.
כדרכם של קשרי ידידות, שמעתי ממנו פה ושם על שמחות שבמעונו או להיפך, על קשיים בחיי היום יום, שלצערנו לא מדלגים על אף אחד. והשמחות כמו הכאב - מאמינים בני מאמינים אנו, שהכל בגזירת עליון.
לעיתים, במהלך איזה פרוייקט, הרגשתי שהוא לא איתי, לפעמים לא מרוכז דיו. כשהתעניינתי בשלומו, ענה לי לא פעם שלא הצליח להירדם בלילה והוא עייף, ככל הנראה. בד"כ לא התעמקתי, רק הבנתי בהבנה פשוטה של בן דורנו, כי לכל אחד יש התמודדויות, גם לי, ו... די הרבה.
במשך הזמן, כשהעמיקו הקשרים והתקרבו, הבנתי יותר ויותר כי מצבו הכלכלי דחוק מאד, משפטים שאמר פה, אנחה שנשמעה משם... עכשיו כבר ידעתי שממש לא קל לו, הלחץ שלו תפס אותי, טרד את מנוחתי, ידעתי ש...
ממש קשה לו.
ומדובר פה על היום יום,
כל יום!
תפילה לישועתו - זה כל מה שיכולתי לתת לו, ואין לי ספק כלל, שזה המון.
לפני כמה חודשים סיפר לי ברגשה על אירוסי בנו הגדול בשעטו"מ. חשתי בבירור בין המילים כי מלבד עצם ההתרגשות שבהכנסת בן בכור תחת החופה, נחבאים להם רגשות מתח, לחץ וחרדה עצומה מפני ההתחייבויות וההוצאות הגדולות שסביב מאורע שכזה, שהן בפני עצמן הר גבוה ורב מימדים בשבילו, מעבר לחיי השגרה התובעניים, הטובעניים.
נכון, כולנו מתמודדים עם הוצאות לא צפויות, כולנו מתמודדים מי פחות ומי יותר עם קשיי כלכלה וחובות מעיקים, לכולנו קשה לגמור את החודש.
אבל תפנימו, לו אין מאיפה להתחיל!! גם כך המצב שלו במינוס של המינוס, אז איך, איך אפשר להתחייב? איך אפשר לשכור אולם ותזמורת? איך אפשר לקנות ביגוד מינימאלי לבני המשפחה הברוכה? איך אפשר להוציא את החתן בכבוד שלא יבוש ביום שמחת ליבו??? תמהני.
בשלב זה הבנתי ממנו בעקיפין שעסקני הקהילה נכנסו זה מכבר לתמונה ונפתחה "קרן" עבורם, אבל עדיין לא התקבלו די תרומות, בקושי קומץ. באחת ההזדמנויות, פנה הוא אלי בבקשה להקפיץ עבורו את אשכול בקשת העזרה שב'איש את רעהו', ולציין את מס' הקרן לתרומות. הערכתי מאד את תעצומות הנפש שבבקשה זו למרות הבושה הגדולה. לדעת שאוספים
בשבילך כסף, שתורמים
לך ולקבל את רצון ה' באהבה ובהכנעה זו גדלות אמיתית.
וזה לא הספיק. בכלל לא.
אחרי כשבועיים ששום דבר לא זז ומועד החתונה מתקרב, נסינו לחשוב יחד על איזה רעיון שיזרים יותר תרומות, ובסייעתא דשמיא עלה הרעיון לערוך כמין מכירה סינית בזעיר אנפין בפורום, אולי זה יצליח להזיז משהו, לא שערתי כלל מה יצא מזה בסוף.
למרבה הפתעתי, התגובות היו
מרגשות, זו המילה.
זרמו אלי מיילים בזה אחר זה עם רעיונות, הצעות, תרומות נדיבות ותמיכה נלהבת. הרעיון קרם עור ואור, הפך ונהיה ל'מיני סיני', תוצר יפיפה ומושלם אשר מאחוריו המון שעות של עמל מחשבה והתנדבות טהורה לשם שמים ושלא על מנת לקבל פרס. שעות יקרות שחברים/ות יקרים מאד בפורום נתנו מזמנם הצפוף, ומי כמוני יודע עד כמה.
בעקבות כך נפתח "סיעור מוחות" של דיונים ערים והצעות, של שיפורים ורעיונות לקידום הפרויקט, יומם ולילה ובזמנים לא זמנים. המתנדבים/ות כולם היו שם, ערניים וקשובים, עוזרים ומסייעים, תומכים ומפרגנים, מחווים דעה ומשדרגים, עד שבירכנו על המוגמר בשעה טובה ומוצלחת.
ולשאלת רבים, במה עולה ידידי היקר מכל יהודי אחר? ומדוע פרטיו האישיים חסויים? בכוונה תחילה נמנענו ולא חשפנו את שמו של ידידי היקר. יודעים אתם כי הוא אחד מאיתנו, גם כך הוא בוש ונכלם ואינו יודע את נפשו למול מסירות הנפש של התורמים והמתנדבים.עד היכן אפשר לשפוך את דמו ברבים? הגידו אתם.
למען הסר כל ספק, אציין שהרב חיים דיקמן שיחי' מודע לפרטי פרטים בסיפור המקרה, מכיר באופן אישי את ידידי, ומעורה בכל המהלך. מיוזמתו הנדיבה אף תרם את פרסום הבאנר ל'מיני סיני' באתר ואת אחסון הקטלוג על שרתי האתר, וכמובן גם את האכסניה הנפלאה לכל שלבי המהלך.
לבד מכך, רבני הוועד של קופת הצדקה בקרית ספר כבר סמכו את ידיהם על העניין ולאחר בירור מעמיק הועידו לשם כך 'קרן' מיוחדת, ואף שיתפו פעולה עם היוזמה הברוכה של המכירה הסינית. כי אכן, מדובר במקרה חמור הזועק לשמיים.
שותפיי היקרים לפרויקט המפעים! בעצם, רק בזכותכם וביוזמתכם הגענו לאן שהגענו, מרתק יהיה לראות עד היכן נצליח בכוחות משותפים להעפיל.
בהערצה ובהוקרה לאין ערוך על הירתמותכם ותרומתכם.
נרגש להיווכח בכל פעם מחדש ש'אין כעמך ישראל'!!
'כתבים'
הנושאים החמים
הנושאים החמים
