למה מונים מספרים בלשון נקבה - הרי 'מספר' לשון זכר?

[אפכא מסתברא]

האם מצאת במקרא מופע שאינו מתאים לכלל הזה שמספר סתמי הוא בנקבה?
אם לא נמצא מופע סותר [וגם אם נמצא מופע סותר רק יימצא שהוא בטל במיעוטו] יש לנהוג על פי הכלל המקובל בלשון בני אדם, ולא משנה מי ניסח את הכלל.

כמדומני שאין במקרא מספר סתמי, ועל זה כתבתי לעיל שיש לחקור, ואולי לחפש בלשון חכמים.

 

[ערך רב]

לא, רק באתי לסתור את ה'איך שזה הולך' - אם במקרא זה כך, הרי זה לא מפני שזה 'הולך' או 'נשמע טוב'. ואגב, גם ה'סהר' המקראי הוא בלשון זכר. וזה מפני שהשמות 'ירח' ו'סהר' הם במשקלים של זכר (זקן, מלך בשינוי המתבקש מפאת האותיות הגרוניות).

ואיך אתה מבין? שהמקרא מחלק את השמות והפעלים לזכר ולנקבה על פי סודות קבליים?
ו"במקרה" החלוקה הזאת היא זו שגם מצטלצלת טוב באזנינו, עד שגם האקדמיה הולכת לפיה (לפחות ברוב המוחלט של המקרים)?

[מקוה שהמשפט שכתבתי לא יגרום לך לאסור את היין שלי מכאן ואילך.]

ואגב, סיום דבריך על הירח והסהר שהם זכרים כיון שהם במשקלים של זכר, מחזק את דברי ולא סותר אותם.

 

[ערך רב]

כמדומני שאין במקרא מספר סתמי, ועל זה כתבתי לעיל שיש לחקור, ואולי לחפש בלשון חכמים.

ומה תאמר על הפסוק הזה (בראשית כו, לג): "וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה"? האם זה לא מפני שהוא הפך למספר סתמי?
[לא שזה ברור לי במאת האחוזים, אבל כך נראה מקופיא.]

 

[למען דעת]

ומה תאמר על הפסוק הזה (בראשית כו, לג): "וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה"? האם זה לא מפני שהוא הפך למספר סתמי?
[לא שזה ברור לי במאת האחוזים, אבל כך נראה מקופיא.]

לפי רש"י שם זה בכלל ע"ש הברית כלומר שבועה, ואין שם שום דבר במספר שבע[ה].
הספורנו פירש שזו הבאר השביעית (עם בארות אברהם).

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

אולי אפשר להזכיר את קרבנות הנשיאים: ביום הראשון, ביום העשירי, ביום עשתי-עשר יום, ביום שנים-עשר יום.

ואיך אתה מבין? שהמקרא מחלק את השמות והפעלים לזכר ולנקבה על פי סודות קבליים?

בדיוק כך. וה"סודות" הם: זכר הוא משפיע ונקבה היא מקבל. ושמות עצם במקרא ממוינים עפ"י תכונתם העיקרית. לדוגמה: למזלג וקלשון אין קיבול, ולכף, צלחת וכוס יש. ושמות עצם שלפעמים במקרא מופיעים כזכר ולפעמים כנקבה - זה משום שינוי תכונה זו. לדוגמה: אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו - נקבה ובמילה הבאה זכר?! אלא מחנה בד"כ הוא זכר כי הוא משפיע דהיינו מוציא דהיינו נלחם ואינו כלי לקבל. אך כאן "יבוא עשיו אל המחנה", ולכן הפך לנקבה.

מן הסתם אפשר להקשות מפה ושם, מעניין לדון ביוצאים מן הכלל וכו' (בפרט בדורנו שהזהות המגדרית מאבדת מדיכוטומיותה). בכ"מ נהניתי מהחשיבה היצירתית שקודם קבעו את שמות העצמים ואז בדקו איך זה מצטלצל והחליטו אם זה יהיה זכר או נקבה.

 

[שכל הישר]

בעזהי"ת

אולי אפשר להזכיר את קרבנות הנשיאים: ביום הראשון, ביום העשירי, ביום עשתי-עשר יום, ביום שנים-עשר יום.


.

הראשון אינו מספר לעצמו אלא קאי על ה'יום' שהוא זכר, הלא כן?

 

[חגי פאהן]

הראשון אינו מספר לעצמו אלא קאי על ה'יום' שהוא זכר, הלא כן?

אכן כן. מחזק את האמירה של איפכא שאין מספר סתמי במקרא. מלבד אולי "שבעה", שזה עוד יותר מעניין, דוקא זכר הפוך מהמקובל היום. האם המקובל היום התפתח רק בגלל נוחות? ובמשנה יש מספר סתמי?

 

[ערך רב]

בעזהי"ת

אולי אפשר להזכיר את קרבנות הנשיאים: ביום הראשון, ביום העשירי, ביום עשתי-עשר יום, ביום שנים-עשר יום.



בדיוק כך. וה"סודות" הם: זכר הוא משפיע ונקבה היא מקבל. ושמות עצם במקרא ממוינים עפ"י תכונתם העיקרית. לדוגמה: למזלג וקלשון אין קיבול, ולכף, צלחת וכוס יש. ושמות עצם שלפעמים במקרא מופיעים כזכר ולפעמים כנקבה - זה משום שינוי תכונה זו. לדוגמה: אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו - נקבה ובמילה הבאה זכר?! אלא מחנה בד"כ הוא זכר כי הוא משפיע דהיינו מוציא דהיינו נלחם ואינו כלי לקבל. אך כאן "יבוא עשיו אל המחנה", ולכן הפך לנקבה.

מן הסתם אפשר להקשות מפה ושם, מעניין לדון ביוצאים מן הכלל וכו' (בפרט בדורנו שהזהות המגדרית מאבדת מדיכוטומיותה). בכ"מ נהניתי מהחשיבה היצירתית שקודם קבעו את שמות העצמים ואז בדקו איך זה מצטלצל והחליטו אם זה יהיה זכר או נקבה.

יתכבד מר לחזור ולהתייחס למקרה שהבאתי: ירח [וגם "סהר" כפי שהוסיפו] ולבנה. כיצד יתכן שזה זכר וזה נקבה? הרי מדובר באותו עצם!

 

[אפכא מסתברא]

יתכבד מר לחזור ולהתייחס למקרה שהבאתי: ירח [וגם "סהר" כפי שהוסיפו] ולבנה. כיצד יתכן שזה זכר וזה נקבה? הרי מדובר באותו עצם!

ואיך השמש פעמים זכר ופעמים נקבה? ואיך אפשר ששבת בערבית היא נקבה, בשחרית היא זכר ובמנחה היא רבים? (זו רק שאלה ריטורית; התשובה ידועה לי) כפי שהסביר הר' פאהן בטוב טעם - הכל לפי העניין - הירח מצד אחד נותן ומצד שני מקבל, ולצד היותו מקבל מתאים לו להיקרא בל' נקבה.

לגבי הדוגמא של 'שבעה' - הנה ציטוט מדויק מדברי הספורנו (ההדגשה שלי):
ויקרא אות' שבעה. קרא את הבאר שבעה מפני שהיה מקום שביעי שבו חפרו באר. ג' של אברהם שסתמו פלשתים כאמרו וכל הבארות סתמו' פלשתים ולא יאמר כל בפחות מג' וג' של יצחק שהן עשק שטנה ורחובות וזה היה הז' שקראוהו שבעה: על כן שם העיר באר שבע. בסגול מורה על השבועה ועל מספר השבעה אבל בימי אברהם היה שם העיר באר שבע בקמץ על שם השבועה בלבד: עכ"ד.
משמע, הספורנו גורס גם שבועה (ואז 'שבעה' אינה מספר, וכן דעת רש"י ועוד) וגם שבעה מקומות.

 

[חגי פאהן]

יתכבד מר לחזור ולהתייחס למקרה שהבאתי: ירח [וגם "סהר" כפי שהוסיפו] ולבנה. כיצד יתכן שזה זכר וזה נקבה? הרי מדובר באותו עצם!

ירח כשהוא מלא, ולבנה כשהיא חסרה ויש לה בית קיבול (חידוש שלי).
עוד דוגמה טובה מהפרשה: קרסים זכרים ולולאות נקבות.

 

[אפכא מסתברא]

ירח כשהוא מלא, ולבנה כשהיא חסרה ויש לה בית קיבול (חידוש שלי).

חידוש נחמד אך לא אמיתי, כמדומני...

 

[ערך רב]

בוא אסייע לידידנו הנכבד מר חגי מכמה דוגמאות:
הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ (ברשאית יט, כג) [כי הוא משפיע].
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַֽעֲלָטָה הָיָה (שם טו, יז). [כי מפסיקה להשפיע]
וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ (שם לב, לב). [כי הוא משפיע]
וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָֽס (שמות טז, כא). [כנ"ל]
בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְֽלֹֽא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ (דברים כד, טו) [כי מפסיקה להשפיע].
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה, לא) [כי הוא משפיע].

אבל מה יעשה עם הפסוקים הבאים:
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (בראשית כח, יא) [שוקע בלשון זכר].
אִם זָֽרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ (שמות כב, ב). [זורח בלשון נקבה]
וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר (ויקרא כב, ז). [כנ"ל]
וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם (יהושע י, יג). [דומם בלשון זכר?]
חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ (ישעיה יג, י) [כשחשך הוא בלשון זכר].
הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ (יואל ג, ד) [כנ"ל].

וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק (מ"א יט, יא) כנראה הוא משפיע בחזקו אך מקבלת השפעה בגודלה...

וצע"ק או הרבה.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

תודה!
ראוי שיהיה ספר עב כרס בנושא.
זה נושא שמרתק אותי מסיבות אישיות, אך לא יכול להתפנות עכשיו כי מדובר בהרבה זמן.
בכ"מ הקב"ה לא חשוד שכותב פעם בזכר ופעם בנקבה בלי סיבה.

 

[רפ]

כמדומני שאין במקרא מספר סתמי, ועל זה כתבתי לעיל שיש לחקור, ואולי לחפש בלשון חכמים

"בשנת שלוש למלכו" (אסתר א, ג)
האם אין זה מספר סתמי?

 

[חגי פאהן]

"בשנת שלוש למלכו" (אסתר א, ג)
האם אין זה מספר סתמי?

יענו לך: זה קיצור של "בשנת שלוש שנים", כמו הרבה מקומות שכתוב "בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה" וכד'. כלומר, בשנה של קיום מציאות "שלוש שנים למלכו". ואם היה מדובר בימים היה כתוב לשון זכר, כמו: "ביום שנים עשר יום נשיא לבני..."

 

[אסתיג]

אתפלא. ביותר.
על התהייה והתמיהה.
רגעים=דקות? וודאי! בידוע הוא.

רגע=דקה. כך ידעתי ויודעת עד עצם היום. הזה.

 

[אפכא מסתברא]

אתפלא. ביותר.
על התהייה והתמיהה.
רגעים=דקות? וודאי! בידוע הוא.

רגע=דקה. כך ידעתי ויודעת עד עצם היום. הזה.

בפירוש לא! 'רגע - כמימרא'. רגע זה אולי שניה, ואם אדם איטי ביותר בדיבורו - אולי שתיים.
אכן, בקרב דוברי האידיש מתרגמים מינוט לרגע.

 

[שמואל גרינשטיין]

בפירוש לא! 'רגע - כמימרא'. רגע זה אולי שניה, ואם אדם איטי ביותר בדיבורו - אולי שתיים.
אכן, בקרב דוברי האידיש מתרגמים מינוט לרגע.

רגע הוא זמן קצר בלתי מוגבל. לא שניה ולא דקה.
אני מאמינה שהבטוי עשרה לשמונה הגיע מצורת תרגום כלשהי.

סבי ז"ל (יקה מפרנקפורט...) אף פעם לא התבטא כך - בנוגע לשעון, אלא היה אומר שמונה פחות רבע, שמונה פחות עשר, או לחילופין - שבע וחמישים.

חני

 

[ערך רב]

רגע הוא זמן קצר בלתי מוגבל

אין לך סתירה גדולה מזו, כי אם הוא חייב להיות קצר הוא בהכרח מוגבל...
רק כך יש לומר: זמן קצר בלתי מוגדר".

ולעצם הענין: ברמב"ם (פ"י מקידוש החודש ה"א) כתוב ש"רגע" הוא אחד מ-76 בחלק, והחלק הוא כידוע 1/18 מדקה.
אולם השימוש בו במקום דקות נפוץ גם נפוץ בספרים מהדורות הקודמים, ובקרב הרבה מיוצאי אירופה מהדור של השואה עד היום.
ואין זה משנה אם אבי שיחי' או סבו של פלוני הוא אחד המשתמשים כך או לא. השימוש הזה ידוע ונפוץ.

חיפוש קצר באוצר החכמה העלה לי 203 מופעים של הצירוף "מינוטין [רגעים]" (גם אם לא כולם רלוונטיים, רובם בהחלט כן).

 

[שמואל גרינשטיין]

אין לך סתירה גדולה מזו, כי אם הוא חייב להיות קצר הוא בהכרח מוגבל...
רק כך יש לומר: זמן קצר בלתי מוגדר".

אכן, שגיתי בלשוני. התכוונתי לכתוב מוגדר.


חני