דיון למה לפתוח לציבור נושא כזה רגיש?

[עיתונאית]

עדיין קשה לי עם כל הנושא הזה.
זה לא לחובבים.
זה נושא כל כך מורכב ורגיש, שהכותב צריך להיות סופר מודע וכנה לעצמו כדי לענות על השאלה הכל כך נצרכת - למה?
למה אתה כותב?
לצבור רייטינג?
אתה מודע למה שאתה יכול לחולל לטוב ולמוטב?
אנו חיים על רבדים, רבדים - שטחיות לא מתאימה לנושאים כאלו,
אחריות - חובה.
אולי זה כיף לגדגד לאנשים ברגשות, המיתרים מפיקים צלילים מעניינים.
אבל, לפני הכתיבה - מה את\ה ב א מ ת יודע על זה?
אתה יכול להכיל את זה?
שמיעת סיפורים ומונולוגים לא נותנת אישור לכתוב על זה!.
במיוחד שאנשים שעברו זאת - מתמודדים בעצמם עם ההשלכות, איך אפשר לבנות על זה??

בעיני, לקחת נושא כזה ולעשות ממנו סיפור שלם - מציק לי.
אם אכן הכותב עונה על הקריטריונים והכל מגיע ממקום נקי,
עדיין לא הייתי עושה מזה סיפור שבנוי רק על אלימות, לא מריח לי טוב.
כן הייתי משלבת את זה ככנף בסיפור, אך עדיין מרגיש לי לא בשל לעשות זאת.

 

[RACHELIZ]

אם עושים זאת באחריות רבה ומתייעצים לאורך כל הדרך בתוספת תפילה שלא תצא תקלה, אני חושבת שכדאי מאוד לכתוב על נושאים שהם טאבו על מנת לפתוח את העיניים הן למי שסובל והן למי שנמצא בסביבת סובל כדאי שיוכל לעזור לעצמו או לאחר. לפעמים קצת מידע נותן פתח לאדם ללכת להיעזר.

 

[עיתונאית]

הייעוץ - חובה.
אבל לפני שמתייעצים צריך לחשוב טוב טוב עם עצמינו למה אנחנו כותבים!!
אני חוזרת על זה שוב ושוב - כי למה זה המפתח לכל הסאגה הזו.
לקרא רק על אלימות לא עושה טוב על הנשמה לאף אחד!!!
לכן זה לא מריח לי לכתוב על אלימות נטו.
אני מודעת ליצרים שיש במחנה שלנו לחשוף ולהוציא כי נחנקנו...
גם אם החנק קיים - הדרך זה לא להקיא.
כי הקאה פוגעת באדם עצמו וגם בסובבים לו.
נחנקת?
אל תתפוצץ עם כולם!
לך תבדוק עם עצמך איך קודם כל אתה מועיל לעצמך ואחר כך תחזור לעשות ש.ב איך לעזור לסביבה.

 

[Violinist]

כל מי שכותב לאחר הבנה וידיעה של מקרים כאלו ולא עושה טעויות קריטיות בכתיבה
זה רק מעלה ומוסיף לתודעת הציבור
וזה חובה שיכתבו על זה כמה שיותר כי הציבור שלנו חייב להתעורר בעניין הזה
מידיעה המקרים האלו כל כך רבים שגם אלה שמטפלים לא יודעים על הכל כי הרוב מוסתר ולא גלוי
ואם נחכה שכל אחד יעשה עבודת דוקטורט על הנושא ורק אז יכתוב אז נאלץ לשאת עוד הרבה מקרים של פגיעה... שיכולנו לחסוך ....
והרבה פעמים יש הכחשה עצמית של אדם לזה שהוא בכלל פוגע וכשמציגים לו את עצמו מול העיניים אז ברור שהוא חושב פעמיים ומנסה לרסן את עצמו יותר והיה זה שכרינו...

 

[עיתונאית]

לא התכוונתי לעשות דוקטורט אקדמאי בנושא.
התכוונתי שאדם שכותב כאלו חומרים רגישים צריך לעשות דוקטורט עם עצמו -
להיות נקי לגמרי.
אחרת יצא שכרו בהפסדו אם אכן התכוון לשם שמיים.
אם המקום הוא טהור ונקי וטוב - זה אכן יועיל ויעזור למליוני ילדים ומבוגרים כאחד!

 

[אשר שרבר]

כל הדיון הזה מאוד נכון ומאוד מדוייק, בשביל זה בדיוק קיים הפורום, לדון בנושא כזה כמה ומה ועד כמה אפשר להיכנס ולחפור בנושאים כאלו.
יכול להיות שזה באמת לא מוצלח שהפורום פתוח לציבור הרחב. ומצד שני מי כמוני מעוניין שיהיה פתוח. אני חסיד של שקיפות.
אבל אולי, אני מציע, (לא יודע מה ההיתכנות הטכנית) אולי באמת לתת אפשרות לפתוח שרשורים שאינם חשופים לציבור שאינו חבר.
אם כאן לא ידונו בזה איפה כן? שוב במערכות סגורות של עיתונים?

 

[עיתונאית]

מה הכוונה פורום מצומצם - שסיפורים כאלו יתפרסמו כך או הדיון עצמו?

 

[אשר שרבר]

מה הכוונה פורום מצומצם - שסיפורים כאלו יתפרסמו כך או הדיון עצמו?

גם וגם. לא מצומצם. אלא כל מי שחבר בפורום כתיבה יוכל לראות ולהגיב.
אם אדם מראש חושב שהסיפור מעלה נקודות בעייתיות. זה המקום לדוןן בו.

 

[עיתונאית]

רעיון טוב.

 

[RACHELIZ]

כולנו מונעים מכמה אינטרסים במקביל. ככה אנחנו.
ואם חלק, ואני מדגישה שוב, חלק מאיתנו (חלק מהאדם השלם, לא חלק מהציבור) רוצה לכתוב גם ממניעים אחרים זה גם בסדר כי לפעמים זו גם דרך אנושית להפיץ דברים (חיוביים).

הייתי בזהירות מציעה שזה כמו על המשקל של 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.




אפשר לצאת מהבונקר?

 

[ש. צ. וינמן]

להיות נקי לגמרי.

לא מציאותי.

זה ברור ואין ספק שכל סופר מחפש נושאים שיעניינו את הציבור, גם אם הכתיבה שלו משובחת.
וככל שהנושא 'חם' הסיפור יעניין יותר, הציבור יתחבר והרייטינג יעלה.

השאלה היא האם יש תהליך בסיפור המוביל לפתח ויציאה מן הביצה הטובענית הזו, ולבניה של מערכת יחסים בריאה, תוך מבט על כל הצדדים הנוגעים בדבר.
והם: הצד הסובל, הצד האלים וכן - הצד הפסיבי, במקרה שלנו אלו הקוראים!

לצקצק על סבל זה קל. להטיח בצד האלים מילות גנאי זה קלי קלות. אבל לקום ולעשות מעשים זה קשה מאוד. ובנקודה זו יבחן הסיפור והסופר.

 

[עיתונאית]

כולנו מונעים מכמה אינטרסים במקביל. ככה אנחנו.
ואם חלק, ואני מדגישה שוב, חלק מאיתנו (חלק מהאדם השלם, לא חלק מהציבור) רוצה לכתוב גם ממניעים אחרים זה גם בסדר כי לפעמים זו גם דרך אנושית להפיץ דברים (חיוביים).

הייתי בזהירות מציעה שזה כמו על המשקל של 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.

לא בנושאים כאלו.
מה לעשות - אני בשלי...
למרות קנאת הסופרים שעוד לא נולדה אצלי בהקשר הזה

 

[אשר שרבר]

אפשר לצאת מהבונקר?

כולם בבונקר, זה חלק מהקונספט, ששש.

 

[עיתונאית]

שלא תהיה אי הבנה.
אני כותבת ממקום מאוד כואב, חלילה לא מתוך קנטור.
למרות שהנושא הועלה כאן, עדיין זה תקף לכמה וכמה נושאים שמאוד רוצים להעלות אותם כדי...
אמרתי את דעתי והשקפת עולמי מבלי לפגוע באף אחד מהכותבים היקרים.
אדרבה, רמת כתיבה קופצת שלבים אם הכותב מודע לעצמו ויש לו את זה.
הרבה לפני סגנון, מילים נרדפות, גבוהות ונעלות.

 

[שרה.]

@עיתונאית אני חושבת שאת קצת טועה בהגדרות.
סיפור אינו טיפול רגשי או שיעור חינוכי. הוא בסך הכל סיפרות. לספרות יש כח חברתי עצום, ספרות יכולה לחולל שינויים, אבל היא עדיין רק ספרות.
ההסתכלות שלך על הנושא היא כעל מעשים הרי-גורל, לפרסם תוכן שיתן מושגים לתמימי-דרך שלא ידעו קודם שקיים אי-בהירות מסוים בעולם. אני חושבת שלא זו ההסתכלות, הסופר פשוט כותב את הגיגיו על העולם שאנו חיים בו, וכמו שבכל הסיפורים מוצגות בעיות יומיומיות של פרנסה / שידוכים / מערכות יחסים / לבטים פנימיים וכו', כך גם זו בעיה ממערך החיים שבחר הסופר להציג.
הנקודה שמסעירה כאן את הציבור היא שבדרך כלל הנושא מושתק. את חושבת על התוצאות של חוסר התמימות והפחד שיכולים להגרם מהפסקת ההשתקה, אבל לעניות דעתי חשוב יותר לחשוב על התוצאות שנגרמות ועלולות להמשיך להיגרם מההשתקה.
תחשבי על הרייט ביצ'ר-סטו שכתבה את אוהל הדוד תום בעולם שבו כתיבה של ספר כזה היא פרובוקטיביות שערורייתית. תחשבי על התוצאות המדהימות שהספר הזה הביא. ותחשבי גם על כל תמימי-הדרך שקראו בו לראשונה על אלימות והיה להם קשה להירדם בלילה.
את חושבת שנכון היה לא לכתוב אותו?
ובעיניי הסופר גם לא מוכרח להיות טהור וזך עם מניעים אידיאולוגיים של שליחות עצומה. הוא יכול להיות פשוט - סופר. סתמי. כותב את מחשבותיו ולא נבהל לכתוב גם על משהו שלא כתבו עליו עד היום. כמובן, לא לכתוב דברים שיש בהם ממש נזק וחוסר עדינות מובהק. כמו בכל סוגה אחרת בספרות.

 

[כספומילי]

רק מעלה שאלה ובורחת
למה חיים ולדר כותב את כל הספרים שלו? האם הוא גם נהנה מריגוש על הורים שנוטשים ילדים, ואנשים שפוגעים ומקבלים את עונשם שנים מאוחר יותר?
(ואל תענו לי שבעיניכם חיים ולדר גם לא צריך לכתוב את מה שהוא כותב, כי זה לא רלוונטי)
הוא כותב כי הוא רוצה להאמין שאנשים יקראו את הסיפור הזה יהפכו לזהירים טובים ורגישים יותר, אני לא מתיימרת לומר שאלימות במשפחה תהפוך לקלה יותר או תיעלם לגמרי רק כי האלים קרא ספר כזה או אחר, אבל מותר לי להתפלל ולקוות שזה כן יקרה? שכשהוא יראה ספר כזה, הוא אולי יבין מקריאה מבחוץ על מה הוא משליך את אלימותו? על תינוק שבכו או על לגו שנשפך? (עיין ערך בתוך המשפחה השבוע בסיפור השבועי)
דבר נוסף זו ההבנה שילד שיקרא כזה סיפור וזה מה שקורה אצלו, יבין שזה לא נורמלי, לפחות הוא יגדל בהבנה שההורים שלו הם הטועים ("צו צו צו מה פתאום שילד יבין שההורים שלו טועים? זה הרי נוירא ואיום ממש! הוא חייב לדעת תמיד שהם הצודקים ולא משנה מה הם עושים, כיבוד הורים לא?" אז זהו שלא! ומי שזה מציק לו מוזמן לשאול רב, איך בדיוק התורה מורה להתנהג במקרים כאלו) )והוא הקורבן ברצות ה' כמובן אבל לא האשם ואני חושבת שזה מאד חשוב כמו באחת הפרקים ש101 כתבה על האשמה של גבורת הסיפור, ילדה שקוראת ספר כזה מבינה שיש צד רע- והרע הוא רע ושיש צד טוב והטוב הוא טוב, וכן ההפרדה הזאת חשובה, אבל אם היא נעולה בתוך סוד ורגשות אשמה עד לשמים, אז מי יגלה לה את זה?

 

[עיתונאית]

@שרה - מה לעשות שאנו חיים בעולם תורני ולא גויי?
שם אולי כך זה עובד מה שיוצא - כותבים.
זה מתמיה אותי לחשוב שסופר יכול לכתוב מה שהוא רוצה איך שמתהפכת לו הבטן!!
אני מנסה לעורר כאן קו מסוים -
אני לא אמרתי לשתוק -למה הגעת לכך?
אני הראשונה לעלות בעיות - ולכן גם אני כותבת את כל השרשור הזה!
אני לא בעד לשים רטיה על מוגלה - אני בעד לנקז.
אבל כן, אצל אדם מומחה ולא סטז'ר בניתוח שדה.
לא צריך ללכת עד לאוהל הדוד תום. יש לנו, לצערנו, הסטוריה כאובה.
נושא השואה - כולו אלימות מזוקקת.
ולכן? משהוא חושב להשתיק?? ברור שלא!
כמה ספרים נכתבו על השואה שהם ספר חובה?
הרוח שגברה על הדרקון ועוד רבים וטובים שלא אכלה לכתוב.
אבל אלה ספרים ש ב ו נ ים את האדם, זה ספרות שמראה את הצד האנושי והיפה שבתוך התופת.
זה ספר שנכתב ממקום של טוהר.
הובנתי?
לכתוב על אלימות כי זה נפוץ היום (מאז ומתמיד) לא סיבה שמשכנעת אותי.
צריך משהו מעבר.
גם כי זה נושא לא פשוט.
וגם כי הספרות שלנו היא לא עוד כמו הדוכנים בצומת ספרים.

 

[Violinist]

@שרה - מה לעשות שאנו חיים בעולם תורני ולא גויי?
שם אולי כך זה עובד מה שיוצא - כותבים.
זה מתמיה אותי לחשוב שסופר יכול לכתוב מה שהוא רוצה איך שמתהפכת לו הבטן!!
אני מנסה לעורר כאן קו מסוים -
אני לא אמרתי לשתוק -למה הגעת לכך?
אני הראשונה לעלות בעיות - ולכן גם אני כותבת את כל השרשור הזה!
אני לא בעד לשים רטיה על מוגלה - אני בעד לנקז.
אבל כן, אצל אדם מומחה ולא סטז'ר בניתוח שדה.
לא צריך ללכת עד לאוהל הדוד תום. יש לנו, לצערנו, הסטוריה כאובה.
נושא השואה - כולו אלימות מזוקקת.
ולכן? משהוא חושב להשתיק?? ברור שלא!
כמה ספרים נכתבו על השואה שהם ספר חובה?
הרוח שגברה על הדרקון ועוד רבים וטובים שלא אכלה לכתוב.
אבל אלה ספרים ש ב ו נ ים את האדם, זה ספרות שמראה את הצד האנושי והיפה שבתוך התופת.
זה ספר שנכתב ממקום של טוהר.
הובנתי?
לכתוב על אלימות כי זה נפוץ היום (מאז ומתמיד) לא סיבה שמשכנעת אותי.
צריך משהו מעבר.
גם כי זה נושא לא פשוט.
וגם כי הספרות שלנו היא לא עוד כמו הדוכנים בצומת ספרים.

במחילה מכבודך אבל את הדברים הכי מזעזעים שנעשו בשואה רוב הסופרים משתיקים....
לכו ליד ושם ותגלו רמות אחרות של רוע
וגם את הטבח בחברון רוב הסופרים לא מפרטים אבל היה שם התעללות נוראית עוד הרבה לפני המוות

 

[אשר שרבר]

במחילה מכבודך אבל את הדברים הכי מזעזעים שנעשו בשואה רוב הסופרים משתיקים....
לכו ליד ושם ותגלו רמות אחרות של רוע
וגם את הטבח בחברון רוב הסופרים לא מפרטים אבל היה שם התעללות נוראית עוד הרבה לפני המוות

רק מצדיק את טענתה

 

[Violinist]

רק מצדיק את טענתה

כוונתי שנכון שצריך לצנזר וזה חובה בציבור חרדי אבל כן צריך לספר יותר מאשר תאי הגזים והמשרפות שאת זה לא עושים כמעט