שלום וברכה לכולם!
לאחרונה אני מתפלא למה אנשים אוהבים ספרי מחשבה? מה בעצם סודם?
לכאורה במה שונים הם מספרי מתח ועלילה??
חשבתי אולי ההכנה שלהם שונה? אבל אולי לא?!
שמא קל לכתוב אותם וממילא קל לקרוא בהם כי זה בסך הכול רק רעיונות?
או יתכן והם נכתבים בלי השראה [כי זה ענייני מחשבה ולא השראה], ובענייני מחשבות אנשים מזדהים יותר?
או הפוך לגמרי; בגלל שעובדים עליהם ימים ולילות [כי זה מחשבה ולא סיפור דברים] הרי שבסוף הם נכתבים באופן קולח ומרתק כמין השראה מצליחה?
או שזה תלוי במשהו אחר לגמרי; זה תלוי בדרך שמבצעים אותם, וזה כבר תלוי בסופרים/ות, יש מוכשרים יותר ויש מוכשרים פחות?
בקיצור בלי להתבלבל; מה הופך את אותם הספרים שיאהבו אותם?
נ.ב. כמה נפלא שיש בפרוג במה לספרות. ויותר נפלא הוא השיתוף בין כלל הסופרים/ות דפה. תודה לכם.
לאחרונה אני מתפלא למה אנשים אוהבים ספרי מחשבה? מה בעצם סודם?
לכאורה במה שונים הם מספרי מתח ועלילה??
חשבתי אולי ההכנה שלהם שונה? אבל אולי לא?!
שמא קל לכתוב אותם וממילא קל לקרוא בהם כי זה בסך הכול רק רעיונות?
או יתכן והם נכתבים בלי השראה [כי זה ענייני מחשבה ולא השראה], ובענייני מחשבות אנשים מזדהים יותר?
או הפוך לגמרי; בגלל שעובדים עליהם ימים ולילות [כי זה מחשבה ולא סיפור דברים] הרי שבסוף הם נכתבים באופן קולח ומרתק כמין השראה מצליחה?
או שזה תלוי במשהו אחר לגמרי; זה תלוי בדרך שמבצעים אותם, וזה כבר תלוי בסופרים/ות, יש מוכשרים יותר ויש מוכשרים פחות?
בקיצור בלי להתבלבל; מה הופך את אותם הספרים שיאהבו אותם?
נ.ב. כמה נפלא שיש בפרוג במה לספרות. ויותר נפלא הוא השיתוף בין כלל הסופרים/ות דפה. תודה לכם.