למה אומרים הֶעָרָה בסגול?

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

וגם הארה וכדומה? הרי זה שם פעולה של בניין הפעיל בנחי ע"ו: הכנה, הבנה, הרמה בחטף קמץ.
ולמיטב ידיעתי הצורה הזו לא מופיעה במקרא אלא רק במשנה. במקרא המקבילה שלה היא: תנופה, תרומה, תבונה.

למישהו יש הארה?

 

[רִפְקִי.]

זה מה שכתוב באתר של האקדמיה, אבל זה לא עונה על השאלה.

2.1.9 משקל הַפְעָלָה בגזרת ע"ו והכפולים
1. הה"א במשקל הַפְעָלָה בגזרת ע"ו ובגזרת הכפולים מנוקדת בסגול כשפ' הפועל גרונית. למשל: הֶאָצָה, הֶחָלָה, הֶעָזָה, הֶעָרָה.

2. שמות במשקל הַפְעָלָה מגזרת הכפולים מנוקדים על דרך שם הפעולה בגזרת ע"ו – בלא דגש. למשל: הֶאָטָה, הֲגָנָה, הֲזָמָה, הֲסָבָה.

 

[אפכא מסתברא]

הסיבה היא - שימו לב לשלבים:
א. כאשר צריך לבוא חטף פתח לפני א', ה', ח' או ע', הוא הופך לפתח (ר' בתנ"ך: העידותי לעומת הקימותי, החילות ועוד - חפשו בקונקורדנציה, וכמובן - ה' השאלה ב'האם').
ב. כאשר צריך לבוא פתח לפני האע"ח קמוצה הוא הופך לסגול: פחה ('הקריבהו נא לפחתך'), נהג, שֶען, בהלה (לעומת סכנה).
היוצא מזה: הארה, הערה - בסגול תחת הה"א.
ובהזדמנות זו אציין, שהיה לי ויכוח נוקב עם מו"ל אחד, שהשיג עלי על שניקדתי "לְהַאִירָהּ" וטען בתוקף שצריך קמץ בה"א, שהרי כך מנוקד מפורש בסידור (בפיוט 'שימו לב אל הנשמה'). הסברתי לו את השלבים הנ"ל, ויש לקוות כי נחה דעתו...

 

[אפכא מסתברא]

סעיף 2 בציטוט של סימולציה היכה אותי בתדהמה. ממתי ה'חידוש' הזה? יש לי חשד שהאקדמיה נהגה בזה (הגנה, הסבה וכיו"ב) 'שבשתא כיון דעל- על', ואפשר לברך על כך 'ברוך מתיר אסורים'...

 

[רִפְקִי.]

הסיבה היא - שימו לב לשלבים:
א. כאשר צריך לבוא חטף פתח לפני א', ה', ח' או ע', הוא הופך לפתח (ר' בתנ"ך: העידותי לעומת הקימותי, החילות ועוד - חפשו בקונקורדנציה, וכמובן - ה' השאלה ב'האם').
ב. כאשר צריך לבוא פתח לפני האע"ח קמוצה הוא הופך לסגול: פחה ('הקריבהו נא לפחתך'), נהג, שֶען, בהלה (לעומת סכנה).
היוצא מזה: הארה, הערה - בסגול תחת הה"א.
ובהזדמנות זו אציין, שהיה לי ויכוח נוקב עם מו"ל אחד, שהשיג עלי על שניקדתי "לְהַאִירָהּ" וטען בתוקף שצריך קמץ בה"א, שהרי כך מנוקד מפורש בסידור (בפיוט 'שימו לב אל הנשמה'). הסברתי לו את השלבים הנ"ל, ויש לקוות כי נחה דעתו...

יפה! תודה!

אבל לא הבנתי. לא מספיק רק השלב השני? למה רלוונטי סעיף א'?

 

[רִפְקִי.]

הסיבה היא - שימו לב לשלבים:
א. כאשר צריך לבוא חטף פתח לפני א', ה', ח' או ע', הוא הופך לפתח (ר' בתנ"ך: העידותי לעומת הקימותי, החילות ועוד - חפשו בקונקורדנציה, וכמובן - ה' השאלה ב'האם').
ב. כאשר צריך לבוא פתח לפני האע"ח קמוצה הוא הופך לסגול: פחה ('הקריבהו נא לפחתך'), נהג, שֶען, בהלה (לעומת סכנה).
היוצא מזה: הארה, הערה - בסגול תחת הה"א.
ובהזדמנות זו אציין, שהיה לי ויכוח נוקב עם מו"ל אחד, שהשיג עלי על שניקדתי "לְהַאִירָהּ" וטען בתוקף שצריך קמץ בה"א, שהרי כך מנוקד מפורש בסידור (בפיוט 'שימו לב אל הנשמה'). הסברתי לו את השלבים הנ"ל, ויש לקוות כי נחה דעתו...

טוב ניסיתי להבין לבד. ולא הצלחתי.

השלב הראשון הוא שהיה אמורה להיות כתוב: הַאְוָרָה
השלב השני הוא שהו' נשמטה והיה אמור להיות כתוב: הַאְרָה
בשלב השלישי שינינו את השווא לחטף פתח,כך: הַאֲרָה.

אז למה לא נשארנו כך?

 

[אפכא מסתברא]

מחילה, למה בשלב השני שלך לא בא לידי שום ביטוי העדר הוא"ו? מה שקורה - הו' נופלת והא' מקבלת את הקמץ שלה. ואידך זילי גמורי...

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

תודה רבה אפכא מסתברא. תמיד חשבתי שזה סתם יוצא מן הכלל כל ה"העידותי" וחבריו, ולא שמתי לבי שיש פה כלל.
וגם בנושא ה"הסבה", באמת מעניין על סמך מה כך קבעה האקדמיה. היכן מצינו גזרת כפולים שהאות הכפולה לא בסוף המילה והיא לא דגושה?

 

[רִפְקִי.]

אם זה מעניין מישהו, זו התשובה שקיבלתי מהאקדמיה לאחר ששלחתי אליה את השאלה, עוד לפני שענו עליה כאן

שלום וברכה,

בשמות הפעולה בבניין הפעיל משורשי ע"ו (וע"ע) הה"א מנוקדת בחטף-פתח: הֲבָנָה, הֲקָמָה וכו'. ואולם כשפ' הפועל היא עיצור גרוני אמור החטף לבוא בין שתי גרוניות. במקרים כאלה החטף הופך לתנועה מלאה.
כך למשל ניקודה הרגיל של ה"א השאלה הוא חטף-פתח (הֲרָאִיתָ?), אבל פתח לפני עיצור גרוני (הַאִם?).
במקרה של שם הפועל של בניין הפעיל שתי תנועות באות בחשבון: פתח או סגול. סגול רגיל לפני עיצור גרוני בקמץ. למשל עם ה"א השאלה: הֶאָנֹכִי (במדבר יא, יב), ולכן נקבעה תנועה זו גם במקרה ששאלת עליו: הֶעָרָה וכו'.

בברכה,
ברק דן

לבירור נוסף באותו עניין אנא ציינו פנייה חוזרת ואת מספר הפנייה.
שימו לב! אין להשיב ב"השב" או ב"reply" אלא באמצעות הקישור הזה:
http://hebrew-academy.huji.ac.il/Pages/haveQuestion.aspx

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

פשששששששששששששששששש
זה בפרשה שלי! האנכי הריתי את כל העם הזה, ועל דבר זה הייתי מצטער כל ימיי, מפני מה אומרין האנכי ולא האנכי? איזה כיף.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

עוד שאלה:
למה אומרים אדמה לֶחָה, צֶחָה וכד', אבל מצפון תיפתח הרָעָה ולא רֶעָה? הרי לכאורה זה מהכפולים.

 

[אפכא מסתברא]

כי החי"ת אינה מקבלת תשלום דגש, ועל כן הפת"ח האמור להיות באות שלפניה הופך לסגול, אבל העי"ן מקבלת תשלום דגש, והפת"ח הופך לקמץ.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

זה מבלבל מאד, כי לפעמים יש לה תשלום דגש (במדבר כד כב) ולפעמים אין (מלכים א יד י, תהלים פח יז, נחמיה י לה, דה"י ב ד כ). ואותי בכלל לימדו בישיבה שיש לה רק בבנין פֻּעַל, באותו מעמד של ה'.

 

[אפכא מסתברא]

לא, הידיעה שלך בעניין חלקית ביותר. יש כללים ברורים, אם כי יש כמה יוצאים מן הכלל (כמו הדוגמא בחומש במדבר, שהיא יוצאת מן הכלל). יש כללים שונים לגבי ה"א הידיעה ואחרים לגבי הבניינים הכבדים וכן לגבי נפעל עתיד ציווי. אין לי פנאי לפרט כרגע, אבל אם תמצא ספר דקדוק טוב תוכל ללמוד אותם בלי קושי.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

נדמה לי שעליתי על משהו (במקום השיעורי בית שכרגיל לא עשיתי):

רָעָה, הָעָם, הָעָרֶב - קמץ ולא סגול משום שההטעמה על הע'; לעומת הֶעָרֹב שבו ההטעמה לא על הע'.

אך בח' זה לא ככה, אלא תמיד יש סגול: הֶחָג, הֶחָדְרָה, הֶחָרֶב.

וה'? לכאורה דומה לע' לענין זה: הָהָר, הָהָרָה (ההטעמה בה') לעומת הֶהָרִים (ההטעמה לא בה'). אבל מה עם וְלַבֶּהָרֶת, הִטֶּהָרוּ שבהם ההטעמה בה' ועדיין יש סגול, כמו ח' ולא כמו ע'? (אולי הם יוצאים מן הכלל? נפקא מינה אם צריך לומר תעודה מְזָהָה או מְזֶהָה? זה ממש חשוב)

-עכשיו אני הולך לחטוף-

 

[אפכא מסתברא]

העלית רעיון מעניין. אין לי פנאי כרגע לערוך מחקר, אבל לגבי תעודה מזהה אין ספק - מְזַהָה ולא משהו אחר (בבניין פיעל אין תשלום דגש לה"א).

 

[חגי פאהן]

העלית רעיון מעניין. אין לי פנאי כרגע לערוך מחקר, אבל לגבי תעודה מזהה אין ספק - מְזַהָה ולא משהו אחר (בבניין פיעל אין תשלום דגש לה"א).

ולח' יש תשלום דגש בהתפעל? א"כ למה אומרים יִתְנֶחָם?
ולה' יש תשלום דגש בהתפעל? א"כ למה אומרים הִטֶּהָרוּ?

אומר מה שהמורה שלי לימד אותי, יכול להיות שהוא טעה אבל כך הוא לימד, שהסגול אינו תשלום דגש למרות שהוא בא באותו מיקום. תשלום דגש הוא החלפת התנועה הקטנה שהיתה אמורה להיות לפני הדגש שהיה אמור להיות באות הגרונית, בתנועה גדולה (דהיינו צירה במקום חיריק חסר, חולם חסר במקום קובוץ וקמץ במקום פתח). הסגול הוא עצמו תנועה קטנה ולכן זה לא נקרא תשלום דגש (לא יודע איך כן). ולכן לענ"ד יש ספק, וקשה לי להאמין שיש פתח באות שלפני ה"א קמוצה, מה שלא מצינו בתורה, לא בנביאים ולא בכתובים.

 

[אפכא מסתברא]

הדיון נראה קצת כמו דו שיח של חרשים. מה שכתבתי שאין תשלום דגש לה"א - כמובן לא התכוונתי לסגול, וכל בר בי רב דחד יומא בדקדוק יודע שתשלום דגש הוא מתנועה קטנה לתנועה גדולה. כל מה שהתיחסתי אליו לא היה אלא לקמץ בזי"ן, כפי שכתבת בהודעתך (מס' 15) - 'מְזָהָה'. אתה מנקד בעבר זִהָה, כמו טִהֵר, ולא טֵהֵר, ו'מְטַהר' ולא 'מְטָהר', ועל כן ברור שלא 'מְזָהֶה' או 'מְזָהָה', בקמץ בזי"ן. אין לי פנאי כרגע לחקור את ההשערה המעניינת שלך בעניין ההטעמה של העי"ן הקמוצה וכל השאלות שמסביב, אבל אקווה שלא ירחק היום ואגיע לזה....

 

[משה טאובה]

הפתח נוטה להתחלף בסגול כשהמיבטא קשה מידיי בפתח. לכן צריך לומר הערה בסגול, וגם האטה, בתנ''ך יש אינסוף עדים לכך. אחת הדוגמאות היא אחת כשהחי"ת בקמץ הא' בסגול, וכשהחי''ת בפתח גם האל''ף.