דרוש מידע ללמוד רק מילה אחת.

[הווה פשוט]

יאללה חברה, לישון!
יש לכם מחר מילה שלמה ללמוד...

 

[Yes it's me]

מהמם!! כתוב מיוחד!

 

[יאן]

כדי להביע רעיון בצורה שתחדור - חייבים להגזים.

הגזמת

 

[קסניק]

הסיפור יפה ומרגש, אבל לא אמין בעליל.

אם מותר לי להעיר, שמתי לב שכמעט כל מי שהתרגשו ממנו עד דמעות, אלו נשים.
נשים לא יודעות מה זה ההתמודדות הלא פשוטה ויחסי הגומלין המורכבים שיש לנו הגברים עם התורה,
אז מרגש אותן לשמוע סיפור שמגשים פנטזיה נסתרת על מישהו ש-הוקוס פוקוס הצליח להתחבר בן לילה לתורה והגיע למדרגת גדולי המתמידים שלא שמים לב לשעון. פתרת את צרותיהן...
אבל אל תיטע אשליות. זה לא משהו שבאמת יכול לקרות ככה. בוא.

אני גבר
ובכל זאת התרגשתי מאוד
גם כי זה כתוב מאוד יפה ומרגש
וגם כי כן! בהחלט אפשר להתחבר בן לילה לתורה ולכוון לשאלת רעק"א
גם כי מי שלומד ברצינות ובהבנה נכונה יכול בהחלט לכוון לשאלת רעק"א
וגם כי יש מושג של סיעתא דשמיא גם בלימוד
אז נכון שלא בן לילי יודעים את כל הש"ס אבל כן לכוון לשאלת רעק"א

 

[יהודיפשוט]

מחלקי יהיה חלקכם

הפוך גוטה הפוך

 

[shimשימי]

דווקא איכזב אותי הסוף



אבל כל הקנייטעש היה חזק אם באמת המילה הזאת לא הייתה מובילה לתוצאה כל כך חזקה
של להגיע עד רע"א

עכשיו יוצא שאנשים מעריכים את התוצאה הסופית(ותולים אותה במילה הראשונה בתור היכ"ת)

אבל הקנייטעש האמיתי חייב להיות שגם אם לא היית לומד יותר מ5 מילים וזהו
זה הביזנעס

 

[כגונא]

העובדה שיהודי אחד יכול מתוך ההווה שלו, ההווה הפשוט שלו או של אחרים, פשוט ככה, מתוך הווה רגיל של חיים לבא ולעורר תחושות מאובקות כל כך. של עבר של געגוע של כמיהה פשוטה למילה אחד, לביטוי אחד מוכיחה את הכוונה של הכותב שאינו פשוט בכלל.
מכבד ומוקיר את הרעיון והכתיבה חזק וברוך

 

[כגונא]

בעקבות התובנה ההיא המשכתי אותה אחורה אל המקום שבו אפשר
ברשות מרנן ורבנן והמחדש - איש של ההוה הפשוט שאינו פשוט כלל


כתר מונח

הכח שלנו לנסות כל פעם מחדש, כמו נמלה על אריחי חרסינה, לטפס להגיע לנסות להגיע, זה גילוי שאינו בטבע הפשוט שיש בעולמנו. כי הנמלה לא מבינה שיש קיר ארוך גבוה היא חשה רק את ההווה שלה של מה שנוגע ברגליה ובקיר ובמחושים, זהו.

המחושים שלנו מתפרסים על מרחב עגול לכל כיוון, לגובה לרוחק למטה ומהצדדים. אנחנו יודעים על פי מה ששמענו, שראינו, שטעמנו, שגם דמייננו, כל זה נמצא כשאנחנו מנסים שוב לעשות מה שבמוחש שלנו הוא מרוחק כל כך.

ילד מביט במורה, הוא מדבר על סברה על תהליך והמושג הראשון של הילד, שמביט בדף הראשון ושואל את עצמו מי הם? מה זה אותם שנים שאחזו בטלית של אבא של בבית הכנסת? זה החזן והגבאי או מה? והמורה כבר נכנס להסבר על מציאה וקנין וההבדל שביניהם והראש של הילד עף, ומקפץ ומתכדרר לכל מיני מחוזות משלו והמורה, הוא בהסבר על מה שאינו שלו.

האם כשיגדל וירצה ויחלץ הבנה ממוחו הקודח, החופר, הרוצה, הבוכה, האם לו, לריכוזניק הזה, האם יש לו סיכוי.

נמלים לא חשו תסכול כי הם לא קבלו בלתי מספיק במבחן על טיפוס למרחקים גבוהים, לא הושיבו אותם בסוף כדי שלא יפריעו. לא קראו להורים שלהם על כך שיש להם ילד. שיש להם ילד מתוק אבל חמוץ מלוח כמו הדמעות שיורדות תמיד בסוף המפגש ההוא, דמעות של אבא של אמא של ילד של חלל.

השנים עברו הימים הרגעים השניות ושוב מגיע חג השבועות של השנה הזו. ושוב יש ריכוז ושוב יש קשב ושוב יש נעשה ושוב יש נשמע למי שקשה לו לשמוע. אבל יש לו יכולת להקשיב למה שמתחת למילים למה שמעבר לאותיות ולמה שנמצא בהגדרת הבעלות של בעל הטלית על שלו. של האחיזה ומשמעותה ועוד סברות עדינות שקולן נשמע רק למי שקשה לו השמיעה הרגילה.

שם במחוזות של החלום, של הביקוש, של הטיפוס על קירות חלקים יש כתר של נעשה שקודם לנשמע, של התנסות כאובה עד שמשהו נכנס.

עשרות ימים, חדשים שנים הביאו משהו לקדקוד, ללב, לנשמה, שגם היא היתה שם מרוממת תומכת ואומרת בלחש של הר געש לפני ההתפרצות, אני אגיע אני יכול אני אצליח והם... שיתפוצצו.

אני יכול אני אגיע והם שיסלחו להם לעצמם על הכתר, יש כתרים שקופים שרק מלאכי מרום יודעים לתת לילדים לבחורים לאברכים לסבאים, שרצו ויכלו לו לקיר ההוא של ההר, לקיר שהיה תחילה חורב וחרוב ובהמשך לסיני עם פרחים ועם לוחות חרותות בלב של דמעות.

יש כתרים שאין לאחרים הבנה בהם, של מלכות עלומה, של נסיכים שישבו בכתה וחלמו ולא הבינו טליתות ולאט לאט הם הבינו רמזים וסודות של דברים אחרים.

ויש כתר אחד שמונח ועומד ומוכן לכל ישראל באשר הוא.

 

[ניהול 1]

הסיפור יפה ומרגש, אבל גם אני סבור שזה בלתי אפשרי עבור אחד שבמשך שנים לא פתח דף גמרא, לעבור בתוך כמה שעות ממלמול כמה מילים במשניות לקושיא של ר' עקיבא אייגר. בכל זאת, זו קושיא של ר' עקיבא אייגר...

אני סבור שזה אפשרי. אפשרי פלוס.
ההוא שמסופר עליו כאן, יתכן שכשהיה בישיבה היה למדן גדול, והוא 'ישב' על קושיות רע"א ימים ולילות.
והאבק של השנים המנותקות מכסה על הלב והמוח התלמודי שלו.
וכעת, הלימוד הזה ניער אצלו את כל האבק.
והוא חוזר אחורה לשנים של הבחרות שלו.
לא רק שזה 'יכול' לקרות, אלא זה קורה.

 

[מריומה~]

הסיפור יפה ומרגש, אבל לא אמין בעליל.

אם מותר לי להעיר, שמתי לב שכמעט כל מי שהתרגשו ממנו עד דמעות, אלו נשים.
נשים לא יודעות מה זה ההתמודדות הלא פשוטה ויחסי הגומלין המורכבים שיש לנו הגברים עם התורה,
אז מרגש אותן לשמוע סיפור שמגשים פנטזיה נסתרת על מישהו ש-הוקוס פוקוס הצליח להתחבר בן לילה לתורה והגיע למדרגת גדולי המתמידים שלא שמים לב לשעון. פתרת את צרותיהן...
אבל אל תיטע אשליות. זה לא משהו שבאמת יכול לקרות ככה. בוא.

אם בתור אמהות לא נתייאש לטעת את טעם התורה בבן. דיינו.

@הווה פשוט הסיפור כתוב מדהים ושלל התובנות בו מדהימות אחת אחת.
ממה שהבנתי שאת גרעין הרצון להיות שם כבר היה אבל איכשהו משהו מנע ומשך לכיוונים אחרים לגמרי. היכולות במידה מסוימת היו ועדיין קיימות בוודאות.
ההצלחה בעסקים וההשלכה של צורת חשיבה שמצאתם את עצמכם שזה יכול להיות תואם.
אני חושבת שלפעמים יכול לעבור כמה שנים טובות בכדי לגלות שהסיבות האמיתיות לחוסר היקשרות ללימוד (או אצלינו הנשים לעניינים אחרים הרוחניות) זה לאו דווקא יכולות, זה יכולות גם הקשרים חברתיים, הקפדן המלמד ועוד ועוד והזמן העובר מלמד שאם יש לעובר עמוק פנימי ורצון תזק נמצא כבר את הדרך. רק צריך קודם קצת לרצות באמת. הבא להיטהר...

 

[ר' יעקב ישראל]

בעקבות התובנה ההיא המשכתי אותה אחורה אל המקום שבו אפשר
ברשות מרנן ורבנן והמחדש - איש של ההוה הפשוט שאינו פשוט כלל


כתר מונח

הכח שלנו לנסות כל פעם מחדש, כמו נמלה על אריחי חרסינה, לטפס להגיע לנסות להגיע, זה גילוי שאינו בטבע הפשוט שיש בעולמנו. כי הנמלה לא מבינה שיש קיר ארוך גבוה היא חשה רק את ההווה שלה של מה שנוגע ברגליה ובקיר ובמחושים, זהו.

המחושים שלנו מתפרסים על מרחב עגול לכל כיוון, לגובה לרוחק למטה ומהצדדים. אנחנו יודעים על פי מה ששמענו, שראינו, שטעמנו, שגם דמייננו, כל זה נמצא כשאנחנו מנסים שוב לעשות מה שבמוחש שלנו הוא מרוחק כל כך.

ילד מביט במורה, הוא מדבר על סברה על תהליך והמושג הראשון של הילד, שמביט בדף הראשון ושואל את עצמו מי הם? מה זה אותם שנים שאחזו בטלית של אבא של בבית הכנסת? זה החזן והגבאי או מה? והמורה כבר נכנס להסבר על מציאה וקנין וההבדל שביניהם והראש של הילד עף, ומקפץ ומתכדרר לכל מיני מחוזות משלו והמורה, הוא בהסבר על מה שאינו שלו.

האם כשיגדל וירצה ויחלץ הבנה ממוחו הקודח, החופר, הרוצה, הבוכה, האם לו, לריכוזניק הזה, האם יש לו סיכוי.

נמלים לא חשו תסכול כי הם לא קבלו בלתי מספיק במבחן על טיפוס למרחקים גבוהים, לא הושיבו אותם בסוף כדי שלא יפריעו. לא קראו להורים שלהם על כך שיש להם ילד. שיש להם ילד מתוק אבל חמוץ מלוח כמו הדמעות שיורדות תמיד בסוף המפגש ההוא, דמעות של אבא של אמא של ילד של חלל.

השנים עברו הימים הרגעים השניות ושוב מגיע חג השבועות של השנה הזו. ושוב יש ריכוז ושוב יש קשב ושוב יש נעשה ושוב יש נשמע למי שקשה לו לשמוע. אבל יש לו יכולת להקשיב למה שמתחת למילים למה שמעבר לאותיות ולמה שנמצא בהגדרת הבעלות של בעל הטלית על שלו. של האחיזה ומשמעותה ועוד סברות עדינות שקולן נשמע רק למי שקשה לו השמיעה הרגילה.

שם במחוזות של החלום, של הביקוש, של הטיפוס על קירות חלקים יש כתר של נעשה שקודם לנשמע, של התנסות כאובה עד שמשהו נכנס.

עשרות ימים, חדשים שנים הביאו משהו לקדקוד, ללב, לנשמה, שגם היא היתה שם מרוממת תומכת ואומרת בלחש של הר געש לפני ההתפרצות, אני אגיע אני יכול אני אצליח והם... שיתפוצצו.

אני יכול אני אגיע והם שיסלחו להם לעצמם על הכתר, יש כתרים שקופים שרק מלאכי מרום יודעים לתת לילדים לבחורים לאברכים לסבאים, שרצו ויכלו לו לקיר ההוא של ההר, לקיר שהיה תחילה חורב וחרוב ובהמשך לסיני עם פרחים ועם לוחות חרותות בלב של דמעות.

יש כתרים שאין לאחרים הבנה בהם, של מלכות עלומה, של נסיכים שישבו בכתה וחלמו ולא הבינו טליתות ולאט לאט הם הבינו רמזים וסודות של דברים אחרים.

ויש כתר אחד שמונח ועומד ומוכן לכל ישראל באשר הוא.

אהבתי ממש!
ותודה ל @הווה פשוט מרגש ומרטיט ברמות אחרות.

 

[הווה פשוט]

הפוך גוטה הפוך

רציתי לוודא שבאמת קוראים

 

[הווה פשוט]

דווקא איכזב אותי הסוף



אבל כל הקנייטעש היה חזק אם באמת המילה הזאת לא הייתה מובילה לתוצאה כל כך חזקה
של להגיע עד רע"א

עכשיו יוצא שאנשים מעריכים את התוצאה הסופית(ותולים אותה במילה הראשונה בתור היכ"ת)

אבל הקנייטעש האמיתי חייב להיות שגם אם לא היית לומד יותר מ5 מילים וזהו
זה הביזנעס

יפה מאד, אתה ממש צודק

 

[דיאלוג]

מילה אחת של לימוד תורה שווה יותר מכל התריג מצוות

מקור????!!!!!?!?!?!

 

[הווה פשוט]

בעקבות התובנה ההיא המשכתי אותה אחורה אל המקום שבו אפשר
ברשות מרנן ורבנן והמחדש - איש של ההוה הפשוט שאינו פשוט כלל


כתר מונח

הכח שלנו לנסות כל פעם מחדש, כמו נמלה על אריחי חרסינה, לטפס להגיע לנסות להגיע, זה גילוי שאינו בטבע הפשוט שיש בעולמנו. כי הנמלה לא מבינה שיש קיר ארוך גבוה היא חשה רק את ההווה שלה של מה שנוגע ברגליה ובקיר ובמחושים, זהו.

המחושים שלנו מתפרסים על מרחב עגול לכל כיוון, לגובה לרוחק למטה ומהצדדים. אנחנו יודעים על פי מה ששמענו, שראינו, שטעמנו, שגם דמייננו, כל זה נמצא כשאנחנו מנסים שוב לעשות מה שבמוחש שלנו הוא מרוחק כל כך.

ילד מביט במורה, הוא מדבר על סברה על תהליך והמושג הראשון של הילד, שמביט בדף הראשון ושואל את עצמו מי הם? מה זה אותם שנים שאחזו בטלית של אבא של בבית הכנסת? זה החזן והגבאי או מה? והמורה כבר נכנס להסבר על מציאה וקנין וההבדל שביניהם והראש של הילד עף, ומקפץ ומתכדרר לכל מיני מחוזות משלו והמורה, הוא בהסבר על מה שאינו שלו.

האם כשיגדל וירצה ויחלץ הבנה ממוחו הקודח, החופר, הרוצה, הבוכה, האם לו, לריכוזניק הזה, האם יש לו סיכוי.

נמלים לא חשו תסכול כי הם לא קבלו בלתי מספיק במבחן על טיפוס למרחקים גבוהים, לא הושיבו אותם בסוף כדי שלא יפריעו. לא קראו להורים שלהם על כך שיש להם ילד. שיש להם ילד מתוק אבל חמוץ מלוח כמו הדמעות שיורדות תמיד בסוף המפגש ההוא, דמעות של אבא של אמא של ילד של חלל.

השנים עברו הימים הרגעים השניות ושוב מגיע חג השבועות של השנה הזו. ושוב יש ריכוז ושוב יש קשב ושוב יש נעשה ושוב יש נשמע למי שקשה לו לשמוע. אבל יש לו יכולת להקשיב למה שמתחת למילים למה שמעבר לאותיות ולמה שנמצא בהגדרת הבעלות של בעל הטלית על שלו. של האחיזה ומשמעותה ועוד סברות עדינות שקולן נשמע רק למי שקשה לו השמיעה הרגילה.

שם במחוזות של החלום, של הביקוש, של הטיפוס על קירות חלקים יש כתר של נעשה שקודם לנשמע, של התנסות כאובה עד שמשהו נכנס.

עשרות ימים, חדשים שנים הביאו משהו לקדקוד, ללב, לנשמה, שגם היא היתה שם מרוממת תומכת ואומרת בלחש של הר געש לפני ההתפרצות, אני אגיע אני יכול אני אצליח והם... שיתפוצצו.

אני יכול אני אגיע והם שיסלחו להם לעצמם על הכתר, יש כתרים שקופים שרק מלאכי מרום יודעים לתת לילדים לבחורים לאברכים לסבאים, שרצו ויכלו לו לקיר ההוא של ההר, לקיר שהיה תחילה חורב וחרוב ובהמשך לסיני עם פרחים ועם לוחות חרותות בלב של דמעות.

יש כתרים שאין לאחרים הבנה בהם, של מלכות עלומה, של נסיכים שישבו בכתה וחלמו ולא הבינו טליתות ולאט לאט הם הבינו רמזים וסודות של דברים אחרים.

ויש כתר אחד שמונח ועומד ומוכן לכל ישראל באשר הוא.

איזה יופי

 

[הווה פשוט]

מקור????!!!!!?!?!?!

ותלמוד תורה כנגד כולם, וגם מילה אחת נחשבת לתלמוד תורה כך זכור לי בשם הגאון מוילנא

 

[דיאלוג]

ותלמוד תורה כנגד כולם, וגם מילה אחת נחשבת לתלמוד תורה כך זכור לי בשם הגאון מוילנא

ותלמוד תורה כנגד כולם, וגם מילה אחת נחשבת לתלמוד תורה כך זכור לי בשם הגאון מוילנא

מילה אחת זה לימוד תורה, זו הלכה בשו"ע, (אם מבינים אותה בתורה שבע"פ, ובתורה שבכתב גם ללא הבנה. וגם על המילה הזאת צריך וחייבים לברך כל ברכות התורה).
אבל לא מאמין שבישיבה יגידו במשפט כזה קיצוני, נכון שתלמוד תורה כנגד כולם, כמובן. אבל זה לא נאמר במנגינה (טוב, לא שמעתי את המנגינה..) שכתוב כאן.. (במיוחד לר"ע בגמרא שהסיבה לכך ש'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה... ולכן הוא כנגד כולם).
במילים אחרות, צריך לדייק במילים וכמובן להעצים את החשיבות האמיתית של לימוד התורה הק' בלי חלילה שישמע איזשהו זלזול בשאר המצוות

*אגב רוב עם ישראל אומרים את ה'תיקון' בתחילת הלילה.. וביניהם את המשנה הזאת של חמשה עשר נשים, וכל משנה ראשונה ואחרונה במסכתות הש"ס

 

[הווה פשוט]

העובדה שיהודי אחד יכול מתוך ההווה שלו, ההווה הפשוט שלו או של אחרים, פשוט ככה, מתוך הווה רגיל של חיים לבא ולעורר תחושות מאובקות כל כך. של עבר של געגוע של כמיהה פשוטה למילה אחד, לביטוי אחד מוכיחה את הכוונה של הכותב שאינו פשוט בכלל.
מכבד ומוקיר את הרעיון והכתיבה חזק וברוך

הטעם שבחרתי בהווה פשוט מבואר באריכות כאן פשוט להיות הווה

 

[הווה פשוט]

מילה אחת זה לימוד תורה, זו הלכה בשו"ע, (אם מבינים אותה בתורה שבע"פ, ובתורה שבכתב גם ללא הבנה. וגם על המילה הזאת צריך וחייבים לברך כל ברכות התורה).
אבל לא מאמין שבישיבה יגידו במשפט כזה קיצוני, נכון שתלמוד תורה כנגד כולם, כמובן. אבל זה לא נאמר במנגינה (טוב, לא שמעתי את המנגינה..) שכתוב כאן.. (במיוחד לר"ע בגמרא שהסיבה לכך ש'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה... ולכן הוא כנגד כולם).
במילים אחרות, צריך לדייק במילים וכמובן להעצים את החשיבות האמיתית של לימוד התורה הק' בלי חלילה שישמע איזשהו זלזול בשאר המצוות

*אגב רוב עם ישראל אומרים את ה'תיקון' בתחילת הלילה.. וביניהם את המשנה הזאת של חמשה עשר נשים, וכל משנה ראשונה ואחרונה במסכתות הש"ס

הגרא על המשנה הראשונה במסכת פאה אומר ואני מצטט "בתיבה אחת מקיים מצוות לימוד תורה שהיא שקולה נגד כל המצוות"

 

[ר' יעקב ישראל]

במילים אחרות, צריך לדייק במילים וכמובן להעצים את החשיבות האמיתית של לימוד התורה הק' בלי חלילה שישמע איזשהו זלזול בשאר המצוות

אני לא הרגשתי זלזול,
בתור תיאור של איש עסקים, זה נכון בהחלט לומר, שהעסק הכי משתלם ביהדות הוא לימוד תורה.
ובאמת זה כך! (כתוב בגמ' "כל חפציך לא ישוו בה" אפי' חפצי שמיים. כלומר אין אפילו השוואה, זה לא עומד בכלל באותה שורה.).
רק שכשיש מצווה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, או כשה' מוביל אותך במסלול אחר ממה שחשבת,
עליך לדעת, שלעשות את רצון ה' זהו העסק הכי משתלם בעולם. (ובעומק, הסיבה שת"ת הוא הדבר הכי חשוב, זה משום שזהו רצון ה', אולם כשרצונו ממך הוא אחר, זהו הדבר הכי גדול שיש עבורך-לעשות את רצונו.).