סיפור בהמשכים לכתחילה

[מריומה~]

טוב זה מעולה. רעיון הגירושים, הצחוק, שולמן.
אבל מה יהיה עם מירי?
מפרק לפרק יותר קשה להזדהות איתה
ברצינות, מישהי מכירה אישה אמתית שמה שהיא רוצה ביים זה "לעשות מה שצריך"?

כן. כבר הכרנו אותה היא די מרובעת ולא יודעת פשרות וזה בול הסגנון שלה לענות ככה. מה שצריך זה מה שיש, אין מותרות . תרתי משמע...

 

[הני ר.]

עצבן אותי הסבא הזה למרות שיש כאן איזה בדל של חכמה. בדל גדול.
להציף בםנים ככה את ענין הגירושין נראה לי לא נכון.
זה כמו סיליפוטי שקשה להתפטר ממנו..
הצחוק המשותף שלהם פתר את הבעיות? וזהו? חוזרים למסלול?
הם סתם שיחקו אותה עד עכשיו במשברים שעברו או שיש כאן בעיה רצינית ביניהם. לפחות של חוסר התאמה.
שלוימי באמת רוצה חיים אחרים ממה שמירי רוצה. באמת.
אני מנסה להבין לאן את חותרת ולא יורדת לסוף דעתך. @הני ר.

המ..אני לא הבנתי לאן את חותרת.


זה סיפור, כן?
וככה הוא מתנהל.
לא העלתי דיון איך ומה כדאי למירי לעשות.
אתן בהחלט צופות מדהימות. ולכל מילה שלכן יש כבוד גדול אצלי בלב.
באמת!
הצחוק לא פותר או יפתור בעיות.
הוא יתן להם קצת ביחד כדי לעבור עוד יום. וזה הרבה.
האם הם מתאימים? אני לא יודעת.
האם הם משלימים? בהחלט כן. והם צריכים לעבור דרך כדי לגלות את זה.
המשפט "אין זוג מתאים, יש זוג משלים" מיוחס לגרש"ז.

 

[RACHELIZ]

אני לא אצליח לראות איתו סרטים

זה משהו, כמדומני, שלא עלה בשיח ביניהם עד עכשיו. מאיפה זה צץ פתאום?

 

[הני ר.]

זה משהו, כמדומני, שלא עלה בשיח ביניהם עד עכשיו. מאיפה זה צץ פתאום?

זה עולה בה תוך כדי שיחה.
שלוימי אומר שהוא רוצה להנות, וחלק מתרחישי האימה שמתרוצצים לה בראש שיכנס לבית גם סרטים.
וזו הייתה דוגמא שלה לסבא, עד כמה היא פוחדת ועד כמה זה יכול להיות מסוכן.
אגב, מעניין אותי אם זה היה מוזר לעוד משהו מהקוראים..
אשמח שתשתפו

 

[+shira]

זה עולה בה תוך כדי שיחה.
שלוימי אומר שהוא רוצה להנות, וחלק מתרחישי האימה שמתרוצצים לה בראש שיכנס לבית גם סרטים.
וזו הייתה דוגמא שלה לסבא, עד כמה היא פוחדת ועד כמה זה יכול להיות מסוכן.
אגב, מעניין אותי אם זה היה מוזר לעוד משהו מהקוראים..
אשמח שתשתפו

@הני ר. אני רוצה לשאול אותך משו. את נהנית מהדיונים האלה?
כי מבחינתי - אין מחמאה גדולה יותר לסיפור מהעובדה שהוא מעורר בי, כקוראת, מעורבות רגשית וגישה משלי כפי הדמויות.
אבל עכשיו אני מנסה לחשוב על זה מצד הכותבת, ונראה לי שזה יכול להיות די מייגע. אולי אפילו טיפונת מעצבן.
אז אני באמת אשמח להבין איך את רואה את זה.
ובבקשה תרגישי נח לגמרי להגיד: תשחררי לי את הסיפור שלי בבקשה.
אני אמשיך להנות בכל מקרה : )

 

[הני ר.]

@הני ר. אני רוצה לשאול אותך משו. את נהנית מהדיונים האלה?
כי מבחינתי - אין מחמאה גדולה יותר לסיפור מהעובדה שהוא מעורר בי, כקוראת, מעורבות רגשית וגישה משלי כפי הדמויות.
אבל עכשיו אני מנסה לחשוב על זה מצד הכותבת, ונראה לי שזה יכול להיות די מייגע. אולי אפילו טיפונת מעצבן.
אז אני באמת אשמח להבין איך את רואה את זה.
ובבקשה תרגישי נח לגמרי להגיד: תשחררי לי את הסיפור שלי בבקשה.
אני אמשיך להנות בכל מקרה : )

וואו.
אין לך מושג כמה אני נהנת מכל מילה.
אני בלי תקנה לכל מה שקשור לאנשים, לדעות שלהם ולרגשות בכלל.
אז אל תפסיקי!.
מה כן?
אני לא אשנה את הסיפור בגללכם.
ומצד שני בהחלט לומדת מכל מילה!

 

[שואפת ליותר]

וואו.
אין לך מושג כמה אני נהנת מכל מילה.
אני בלי תקנה לכל מה שקשור לאנשים, לדעות שלהם ולרגשות בכלל.
אז אל תפסיקי!.
מה כן?
אני לא אשנה את הסיפור בגללכם.
ומצד שני בהחלט לומדת מכל מילה!

אלופה את!
סיפור נהדר, כתוב מקסים!!
ויותר מהכל, יופי של תגובות והכלה!

 

[אנטיפטרוסה]

זה עולה בה תוך כדי שיחה.
שלוימי אומר שהוא רוצה להנות, וחלק מתרחישי האימה שמתרוצצים לה בראש שיכנס לבית גם סרטים.
וזו הייתה דוגמא שלה לסבא, עד כמה היא פוחדת ועד כמה זה יכול להיות מסוכן.
אגב, מעניין אותי אם זה היה מוזר לעוד משהו מהקוראים..
אשמח שתשתפו

זה דווקא מתאים לה לגמרי, וכל הזמן מרחף אצלה-היא היסטרית עד אימה ממה שקרה עד עכשיו, לא חשבה שזה יכול להגיע לחיים שלה אי פעם, ומבועתת כל כך מהאפשרויות העתידיות שרצות לה אחת אחרי השנייה בראש, נסחפת אליהן ולא שמה לב איך זה משפיע על המצב בהווה.
אם היא לא היתה נסחפת להקצנות, זה היה שפוי מדי בשביל המצב הזה. ככה בדיוק טוב.

 

[הני ר.]

י"ט
הדרך עוברת בשתיקה.
"מירי, אכפת לך שנצא לפרדס שביציאה מהעיר?"
"לא כל כך אכפת לי, אבל למה?"
"אל תצחקי עליי אבל אני חייב לצעוק"
"לצעוק??"
"כן. לצעוק. כשהייתי בכיתה ו' היה לי רבה ברסלבר. הוא סיפר לנו שמידי פעם הוא הולך לצעוק.
אני חייב."
"בסדר. הרבה פעמים אתה הולך..ככה לצעוק?"
כי בעל ברסלבי זה יותר מידי בשבילי. אני מוכנה למות ושלא יתחיל לרקוד ברחובות.
"את יודעת מה סבא אמר לי בסוף"? מתחמק. אבל אני אברר את זה.
"נו.."
"הוא אמר לי ש..המ..שאם נתגרש הוא ידאג שאת תראי לי את הילדים"
עכשיו גם אני רוצה לצעוק.
ואנחנו מתקדמים לכיוון היציאה מהעיר או מהחיים.
בפרדס שואל אותי שלוימי אם אני פוחדת.
"לא"
לא, אני כבר לא פוחדת מכלום. איך אפחד שלוימי, איך? כשהפחדת אותי עד הקצה.
אין לי סיבה לפחד יותר מכלום כשהחיים שלנו יכולים להתפצח ברגע אחד לחתיכות של זכרון.
שלוימי מתקדם ואני שומעת אותו צועק.
צורח.
"אוייייייייי....תרחם עליי....אויייייייייייייייייייי......אני רוצה להתקרב....................אוי......"
דמעות עולות לי לעניים, ואני יודעת שאני נשארת עם האיש הזה שכל כך קרוב לה'.
זה נראה שהוא מכיר את האומנות הזו ואני לא יודעת לזהות אם אני אוהבת את זה או לא.
ועוד זעקה נכנסת לי לתוך הראש. ועוד אחת.
"רק אתה יודע כמה אני אוהב את התורה....תעזור לי תעזור לי.....תעזור לי....לאהוב אותה יותר..."
ועוד כמה. ואז שקט. טהור מרפא.
שלוימי מתקרב אליי בפנים שטופות ומוארות.
"יאללה זזנו? רוצה לאכול גלידה לכבוד דוד המלך, פתחו פה בכניסה משהו ענקקק"
"מלווה מלכה" אני מתקנת אותו. רק השכנה הספרדיה של ההורים שלי הייתה מביאה לנו מידי פעם דברים לכבוד 'דוד המלך'. שלא תעיז לחשוב שלוימי, שאם הסכמתי לך לצעוק ביער אתה הולך להיות..אני מזהירה אותו בראש.
הוא גנוז הבעל שלי.
אני לא יכולה להבין אותו בחיים. קודש וחול אצלו ביחד.
"בסדר, שיהיה גלידה"
"תגידי באת לעולם כדי לסבול?"
"לא. מה הקשר?"
"כי נראה לי שכל הנאה גורמת לך לסבל, וסבל ברור גורם סבל..אז יוצא שאת הרבה סובלת"
יחסית נאום ארוך בשביל שלוימי ובכל זאת האמירה שלו מהממת אותי. כי נראה לי שכן. אני מעריכה סבל מאד. בראשי רצות דמויות של נשים מסתפקות במועט. זוכרת מורה נערצת שלא הכניסה מזגן.
נזכרת גם במשפחות שסובלות עבור התורה. אולי אני אוהבת סבל?
"לא יודעת צריכה לחשוב על זה, מסובך לענות על זה.."
"אז את רוצה וופל בלגי, אכלתי פה כשזה נפתח טעים מאד"
"יאללה וופל בלגי."
נכנסים להזמין. ואני לוחשת לשלוימי שאני רוצה הרבה מקופלת. אני מתביישת להגיד את זה. בטח לא בקול ליד התור הארוך.
אבל אם להנות, ואם אני לא פוחדת, אז---
ואני רוצה גם קצפת.
והרבה.
שלוימי מסתובב אליי ונהרה על פניו. הוא לוחש משהו.
"מה אמרת?"
"סתם.."
"בכל זאת?"
"אמרתי..אמרתי ברוכים הבאים לעולם הזה"

 

[מריומה~]

אהבתי. מיוחד!

 

[אנטיפטרוסה]

כי בעל ברסלבי זה יותר מידי בשבילי. אני מוכנה למות ושלא יתחיל לרקוד ברחובות.

צרם לי הסטריאוטיפ. לא כל הברסלבים רוקדים ברחובות, ממש לא. מיעוט חריג.

הוא גנוז הבעל שלי.

?

נכנסים להזמין. ואני לוחשת לשלוימי שאני רוצה הרבה מקופלת. אני מתביישת להגיד את זה. בטח לא בקול ליד התור הארוך.
אבל אם להנות, ואם אני לא פוחדת, אז---
ואני רוצה גם קצפת.
והרבה

סוףסוף. עכשיו היא נשמעת קצת יותר מהעולם הזה....

 

[הני ר.]

צרם לי הסטריאוטיפ. לא כל הברסלבים רוקדים ברחובות, ממש לא. מיעוט חריג.

?

סוףסוף. עכשיו היא נשמעת קצת יותר מהעולם הזה....

מירי מעט מרובעת היא יודעת שיש ברסלבים 'רגילים' ועדיין מכירה ההיא היטב את הבעל שלה, והיא פוחדת מאד.
שאם הוא יהיה ברסלבער הוא גם ירקוד ברחובות. סתם כי הוא הפוך ממנה.
גנוז על שם שהיא מבינה שהיא לא מבינה.

 

[דוכסוסטוס]

צרם לי הסטריאוטיפ. לא כל הברסלבים רוקדים ברחובות, ממש לא. מיעוט חריג.

סיפור לא אמור להתכחש לסטריאוטיפים שמפעפעים בציבור, אא"כ הוא המסר שלו הוא מלחמה בהם.
סטריאוטיפים הם חלק מתמונת המציאות שהופכת סיפור לאוטנטי.

מתי כן דינם לצינזור? כשהם עלולים לפגוע. כאן הם לא.

 

[.כותבת.]

וואי. הסיפור מיוחד, מיוחד. ישבתי ובכיתי.
והדמות של שלוימי בנויה כל כך יפה!!
תעלי עוד, מהר.

 

[אשר שרבר]

נפלא ממש, יש הפתעות חוץ מרגש ותיאור מצב וזה מעולה.

 

[כנפיים]

סטריאוטיפים הם חלק מתמונת המציאות שהופכת סיפור לאוטנטי.

נכון מאד, ודווקא בגלל זה, לא מסכימה עם זה:

סיפור לא אמור להתכחש לסטריאוטיפים שמפעפעים בציבור, אא"כ הוא המסר שלו הוא מלחמה בהם.

דווקא בשביל להילחם אסור להתכחש. לך תילחם במשהו לא קיים.
אבל זו סתם הערת אגב שלא קשורה לסיפור.
@הני ר. הסיפור נהדר! עוקבת כל הזמן ונהנית מכל פרק. תודה!

 

[הני ר.]

הערה חשובה.
עם הזמן התגבש סיפור נוסף שמשתלב בסיפור הזה ומכמה סיבות לא התחלתי אותו פה [ואם יצא ספר יהיה שווה לקרוא אותו]
אז תקציר קטן--
מירי נפגשת עם יפי חברה מהכיתה במכירה ושם נודע לה שיפי לא מרוצה מהחיים שלה והיא רצתה בית יותר פתוח וזורם.
ההמשך כאן.

פרק כ'.
לא יודעת למה ירדתי למכירה הזאת.
לא מתאים לי. אבל זה נתן לי פורפורציות לחיים.
לא שאני מבינה את יפי, ואף פעם לא התחברתי לסגנון שלה ולמרות זאת ראיתי את הרעב בעניים שלה. את הרעב אני שונאת, אבל בכל זאת הצלחתי להתחבר לכאב שלה. אני רואה פתאום את יפי שרוצה להנות ממה שמותר ונעים.
זה לא מוריד מהקושי שלי, אני לא מתנחמת מצרות של אחרים. לא.
אבל לחשוב שאולי שלוימי רעב עושה לי רע.
אני אוהבת את השותפות שלנו.
לא מסוגלת לפרק אותה ונראה לי שיש לי יותר מתשובה אחת לסבא.
אני יודעת גם למה כן. לא רק למה לא.
***
אני מחכה לפיצוצים?
אולי אני לא מאוזנת?
איך משתנים? צרחתי בפנים לעצמי, לשלוימי וליפי. הם לא ענו. גם אני לא.
לא מצליחה להתנקות. לא מצליחה לנקז את הכאב. שלוימי בסך הכל שאל אותי
אם סידרתי את ההנחה בארנונה והציע שהוא יעשה את זה. אני לא יודעת איך כל שיחה מגיעה למקום בלתי שכזה. שלוימי נפגע ויצא להתפלל או לא יודעת לאן.
אני נפגעתי ונכנסתי למיטה.
אין לי תשובה לסבא.
אין לי תשובה לשלוימי.
גם לא לעצמי.
הדלת נפתחת שלוימי נכנס.
"אני לא מוכן שכל מילה איתך ככה. אני לא מסוגל"
"אז תגיד את זה לסבא"
"אני לא הצלחתי להתפלל שתדעי לך. את בתוך הראש שלי. ואני רק מתווכח איתך. ברחתי באמצע התפילה"
"יופי, תוסיף את זה לרשימה. אני גם מפריעה לך להתפלל לא רק להנות"
"מה יש לך???"
שלוימי יוצא מהחדר ונכנס לסלון.
עצבני, שומעת לפי הפסיעות שלו.
לא מתכוונת לנחם אותו כשאין לי נחמה בשבילי.
"שתדעי שלא נגיע לשום מקום בצורה הזו" הוא צועק מהסלון.
"אז שלא נגיע" אני עונה לו.
שלוימי בקפיצה מגיע לחדר.
"את לא מתכוונת שניפרד בגלל הנחה בארנונה, כי אם כן אז את..את.."
"אם כן אז מה אני? משוגעת?"
"לא יודע"
"יופי, גם אני לא יודעת. ותפסיק להיות כזה אדיוט ולהתייחס רק לחלק החיצוני של החיים"
"איזה חלק חיצוני? למה את בטוחה שאת יותר צדיקה ממני, אה?"
"מי דיבר על צדיקה? מה הקשר?"
"חלק חיצוני...אולי את חיצונית שרק מעניין אותך מה חושבים עלייך?"
"נמאס לי שאתה מסתכל בכל ויכוח בצורה פשטנית. הוויכוח ביננו לא אם תלך לסדר הנחה בארנונה אלא מזה שלא אכפת לך לצאת מהכולל ולא אכפת לך ממני וממה שאני מרגישה ואני מחכה שדווקא עכשיו תנסה לבוא לקראתי כמו שאני באה לקראתך"
"אז אל תבואי. לא צריך טובות"
שלוימי יוצא ואני פוחדת שהוא יצא מהבית.
אני לא מתכוונת להשאר בלילה לבד.
ואני לא מתכוונת להיות אשה שבעלה ברח מהבית.
לא.
אבל אני נשואה לשלוימי. והאיש שלי מסוגל להכל.
"שלוימי אתה יוצא?"
"מה אכפת לך"
הוא עונה לי מהדלת וזה גורם לי לזנק, חסר לי שאיזה שכנה תעבור ותשמע את השיח המלבב שביננו.
הדי פסיעות במדרגות של אין לי מושג מי.
"תסגור את הדלת" אני מסננת בשקט
"למה כי את פוחדת שישמעו?"
זה כבר יותר מידי בשבילי ואני לוחשת לו "שלוימי אם אני חשובה לך תכנס הרגע לבית אני לא מסוגלת"
שלוימי נכנס וסוגר את הדלת.
"את חשובה לי. השאלה אם אני חשוב לך?"

 

[דוכסוסטוס]

כל פרק מתעלה לשיא חדש.
בדרך כלל כל סיפור מורכב מגרף עולה ויורד של רגעי שיא ושפל והסופר צריך לשבץ נכון את רגעי השיא.
כאן יש רק שמירה על עקומה ברף הגבוה.

אני מצפה שהאשה (נעלם לי השם, היא הדוברת ולכן שמה פחות מוזכר) תציג אמירות יותר מלאות תוכן שלא סתם תנופף בחיי כולל כדרך חיים שהיא בחרה בה, אלא תדבר על מטרת האדם בעולם הזה, יום המיתה וכו' וכו'.

 

[הני ר.]

כל פרק מתעלה לשיא חדש.
בדרך כלל כל סיפור מורכב מגרף עולה ויורד של רגעי שיא ושפל והסופר צריך לשבץ נכון את רגעי השיא.
כאן יש רק שמירה על עקומה ברף הגבוה.

אני מצפה שהאשה (נעלם לי השם, היא הדוברת ולכן שמה פחות מוזכר) תציג אמירות יותר מלאות תוכן שלא סתם תנופף בחיי כולל כדרך חיים שהיא בחרה בה, אלא תדבר על מטרת האדם בעולם הזה, יום המיתה וכו' וכו'.

אמסור למירי.


תודה על הפירוט

 

[אשר שרבר]

התוספת של יפי חשובה. לא להישאר כל הזמן באותו דיאלוג שביניהם.
אני מניח שבהמשך נקבל יותר מהאינטראקציה או מהדמיון לשם ומהמחשבות. כך גם הגיסה שהיתה באיזה ערב שבת לבקר אני מקוה שתחזור לככב.