הנושאים החמים
הנושאים החמים
רצתי לנסות משהו חדש.
לחמניה אחרת
לא אלו הרגילות שאני מכינה בכל שבוע.
מה זה אלו הרגילות?
שומשום, באגטיות, פיתות, נקניקיות, שום, בצל, וכל מה שהעליתי בעבר.
מה יהיה שונה?
לא ידעתי כשהוצאתי את הקמח מהארון.
אבל ידעתי שהן לא תהיינה רגילות
אנסה משהו חדש הן בבצק עצמו והן באופן ההכנה.
החלטתי לזרום עם הרגע.
בא הרגע שאמר לי שימי חמאה מומסת בבצק במקום שמן.
חמאה לא היה. לקחתי נטורינה. הרווחתי פרווה.
הכנתי בצק:
1 כף מלח
4.5 כוסות קמח
2 כפות גדושות סוכר
1.5 כפות שמרים יבשים
100 גרם נטורינה מומסת [חמאה- לחלבי]
1.5 כוסות מים פושרים
שמתי רכיבים בקערה לפי הסדר ולשתי בצק ביד.
שימנתי את כדור הבצק, הנחתי בקערה, כיסיתי בניילון, לחשתי תפילה שיתפח כמו שצריך ונפניתי לעיסוקיי.
אחרי כשעה חזרתי לבצק.
הוא היה תפוח ואורירי למדי.
הכנתי לחמניות
אבל רגע, שוב רציתי שונה.
אז הלכתי עם הרגע. הרגע אמר לי תכיני כמו אליפסות עם שפיצים.
לקחתי פיסת בצק. גלגלתי למין גליל עבה, תפסתי בצדדים וגלגלתי על השיש עד שקיבלתי 2 שפיצים ממש יפים.
הנחתי בתבנית מרופדת בניר אפיה.
ואז בא עוד רגע, רגע שלחש לי, תתפיחי בתנור, בחום נמוך.
טוב.
זרמתי גם כאן עם הרגע.
הכנסתי לתור בחום הכי נמוך, 15 דקות התפחה.
הוצאתי מהתנור.
הגברתי את חום התנור ל 200
ואז בא לו עוד רגע.
כל כך הרבה רגעים באו לי הערב.
הרגע הזה אמר לי, "תחלטי אותם במים לפני האפיה"
אמר, אמר!
הרתחתי מים בסיר יחד עם כף סודה לשתיה.
זרקתי את הלחמנית בזהירות [הן רכות מההתפחה] לתוך הסיר המבעבע.
2 דקות חליטה, בעבוע חזק של המים בצידי הלחמניות, גולש מעט מעליהן, והוצאתי בעזרת תרווד מחורר לתבנית מרופדת בניר אפיה.
לא משחתי בביצה.
למה?
כי לא היה רגע שאמר לי למשוח בביצה טרופה.
בעזרת סכין חדה ומשוננת חרצתי חריץ בעומק של כחצי ס"מ בכל לחמניה באלכסון.
שלחתי לאפיה של כ-18 דקות בתנור במחומם ל 200 מעלות.
עד להשחמה נאה ממש.
ברגע לפני שהוצאתי אותן, שמעתי לחישה באוזן.
כן,
זה היה עוד רגע.
"תמשחי אותן כשהן חמות ויוצאות מהתנור בנטורינה מומססת".
טוב, אמר, אמר!
המסתי מעט נטורינה, משחתי בו את הלחמניות, פיזרתי מעט מלח מהמטחנה והחזרתי לתנור לעוד 2 דקות.
הריח!
והצבע!
והדוגמא!
והמרקם-----קריספי בחוץ ורך רך בפנים!
זהו.
לחמניה אחרת
לא אלו הרגילות שאני מכינה בכל שבוע.
מה זה אלו הרגילות?
שומשום, באגטיות, פיתות, נקניקיות, שום, בצל, וכל מה שהעליתי בעבר.
מה יהיה שונה?
לא ידעתי כשהוצאתי את הקמח מהארון.
אבל ידעתי שהן לא תהיינה רגילות
אנסה משהו חדש הן בבצק עצמו והן באופן ההכנה.
החלטתי לזרום עם הרגע.
בא הרגע שאמר לי שימי חמאה מומסת בבצק במקום שמן.
חמאה לא היה. לקחתי נטורינה. הרווחתי פרווה.
הכנתי בצק:
1 כף מלח
4.5 כוסות קמח
2 כפות גדושות סוכר
1.5 כפות שמרים יבשים
100 גרם נטורינה מומסת [חמאה- לחלבי]
1.5 כוסות מים פושרים
שמתי רכיבים בקערה לפי הסדר ולשתי בצק ביד.
שימנתי את כדור הבצק, הנחתי בקערה, כיסיתי בניילון, לחשתי תפילה שיתפח כמו שצריך ונפניתי לעיסוקיי.
אחרי כשעה חזרתי לבצק.
הוא היה תפוח ואורירי למדי.
הכנתי לחמניות
אבל רגע, שוב רציתי שונה.
אז הלכתי עם הרגע. הרגע אמר לי תכיני כמו אליפסות עם שפיצים.
לקחתי פיסת בצק. גלגלתי למין גליל עבה, תפסתי בצדדים וגלגלתי על השיש עד שקיבלתי 2 שפיצים ממש יפים.
הנחתי בתבנית מרופדת בניר אפיה.
ואז בא עוד רגע, רגע שלחש לי, תתפיחי בתנור, בחום נמוך.
טוב.
זרמתי גם כאן עם הרגע.
הכנסתי לתור בחום הכי נמוך, 15 דקות התפחה.
הוצאתי מהתנור.
הגברתי את חום התנור ל 200
ואז בא לו עוד רגע.
כל כך הרבה רגעים באו לי הערב.
הרגע הזה אמר לי, "תחלטי אותם במים לפני האפיה"
אמר, אמר!
הרתחתי מים בסיר יחד עם כף סודה לשתיה.
זרקתי את הלחמנית בזהירות [הן רכות מההתפחה] לתוך הסיר המבעבע.
2 דקות חליטה, בעבוע חזק של המים בצידי הלחמניות, גולש מעט מעליהן, והוצאתי בעזרת תרווד מחורר לתבנית מרופדת בניר אפיה.
לא משחתי בביצה.
למה?
כי לא היה רגע שאמר לי למשוח בביצה טרופה.
בעזרת סכין חדה ומשוננת חרצתי חריץ בעומק של כחצי ס"מ בכל לחמניה באלכסון.
שלחתי לאפיה של כ-18 דקות בתנור במחומם ל 200 מעלות.
עד להשחמה נאה ממש.
ברגע לפני שהוצאתי אותן, שמעתי לחישה באוזן.
כן,
זה היה עוד רגע.
"תמשחי אותן כשהן חמות ויוצאות מהתנור בנטורינה מומססת".
טוב, אמר, אמר!
המסתי מעט נטורינה, משחתי בו את הלחמניות, פיזרתי מעט מלח מהמטחנה והחזרתי לתנור לעוד 2 דקות.
הריח!
והצבע!
והדוגמא!
והמרקם-----קריספי בחוץ ורך רך בפנים!
זהו.
