להניח, מניח, יניח

[avi]

שלום לכולם,

להניח, מניח, יניח -
האם ברור לכם הכלל, מתי הוא בפתח ומתי הוא בצירה [מֵניח, מַניח]?

 

[חברה]

שלום לכולם,

להניח, מניח, יניח -
האם ברור לכם הכלל, מתי הוא בפתח ומתי הוא בצירה [מֵניח, מַניח]?

כשהמשמעות לשים משהו במקומו זה עם פתח

 

[שמואל גרינשטיין]

כשהמשמעות מלשון לשים הרי השורש הוא נ.נ.ח והניקוד בפתח ובדגש (או בחיריק בעבר)
כשהמשמעות להניח הנחה - סברה הרי שהשורש הוא נ.ו.ח והניקוד בצירה.

חני

 

[avi]

כך ברור לי כל הזמן..

בקמץ - פעולה חיובית, לשים, לתת וכדו'
בצירה - פעולה שלילית, לעזוב, להניח לו וכדו'

אבל תראו, בשולחן ערוך כתוב בדיוק להיפך!

 

[אפכא מסתברא]

השרש הוא בכל מקרה נו"ח, אלא כאשר מתכוונים למשמעות של שימה הוא ניטה ע"ד חסרי פ"נ (ובמשמעות מנוחה - ע"ד נחי ע"ו). הנחת תפילין היא ע"ד נחי ע"ו לפי שזו היא מנוחתן של התפילין. וזה לך הסימן:
לאחר שהֵנִיחַ הבחור את תפיליו הוא הִנִּיחַ אותן בנרתיקן.

 

[שמואל גרינשטיין]

אפכא, תודה.
באמת היה מוזר לי השורש נ.נ.ח ואכן גם לא מצאתיו בלוח הפעלים.
עכשיו פתרת לי. פשוט שכחתי משורש זה שהוא ע"ד חפ"ן.

חני

 

[שמואל גרינשטיין]

---

 

[אברהם]

השרש הוא בכל מקרה נו"ח, אלא כאשר מתכוונים למשמעות של שימה הוא ניטה ע"ד חסרי פ"נ (ובמשמעות מנוחה - ע"ד נחי ע"ו). הנחת תפילין היא ע"ד נחי ע"ו לפי שזו היא מנוחתן של התפילין. וזה לך הסימן:
לאחר שהֵנִיחַ הבחור את תפיליו הוא הִנִּיחַ אותן בנרתיקן.

לענ"ד אין בזה כללים ברורים
וגם לגבי ברכת התפילין יש מחלוקת איך לנקד את המילה "להניח"
כמדומני שהבא"ח כתב בקמץ ורפוי אך יש שכתבו בפתח ודגוש

 

[אפכא מסתברא]

לענ"ד אין בזה כללים ברורים
וגם לגבי ברכת התפילין יש מחלוקת איך לנקד את המילה "להניח"
כמדומני שהבא"ח כתב בקמץ ורפוי אך יש שכתבו בפתח ודגוש

לגבי תפילין - כך למדתי בביה"ס מפי המורה אברהם קיסילביץ ע"ה וכן כך מקובלני מבית אבא (אשכנזים, מרגישים את ההבדל במבטא...)

 

[למען דעת]

לשאלה הבאה:
נניח, שמנקדים כהשולחן ערוך בקמץ, איך מנקדים "ולהניחן"? וְלַהֲנִיחָן?

 

[אפכא מסתברא]

לשאלה הבאה:
נניח, שמנקדים כהשולחן ערוך בקמץ, איך מנקדים "ולהניחן"? וְלַהֲנִיחָן?

מדויק!

 

[למען דעת]

ואם מנקדים בפתח?

 

[אפכא מסתברא]

וּלְהַנִּיחָן

 

[רפי מוזס]

הנה דבר האקדמיה בהקשר זה:

5. הפעלים הטיל, הניח, הסית נוהגים הן על דרך ע"ו הן על דרך פ"נ בלי הבדל משמעות: הֵטִיל או הִטִּיל, הֵנִיחַ או הִנִּיחַ, הֵסִית או הִסִּית.
גם הפועל הלין בהוראת 'התלונן' נוהג כך: הֵלִין או הִלִּין. בהוראת 'אירח ללילה', 'עיכב' – הֵלִין בלבד.
6. הפועל הזיע (והשם הזעה) – נטייתו על דרך פועלי ע"ו: הֵזִיעַ, מֵזִיעַ (וכן הֲזָעָה). הנטייה על דרך פועלי פ"נ מותרת אף היא: הִזִּיעַ (וכן הַזָּעָה).