מי שמבקש...אז אממ.. יש מצב לבקש סיפור מקביל, עליז וחייכני ומשעשע?
מי שמבקש...אז אממ.. יש מצב לבקש סיפור מקביל, עליז וחייכני ומשעשע?
רק אל תגידי לא הוגנת....סיפור קצר,
סיפור ארוך,
או התחלה לא סוף?
העם נגד מתיחה לא הוגנת!
מירה,
מה קורה איתך שם?
מחכים להמשך, לאיזשהו מהלך, לאיזשהו פיתרון...
לא הבנתי את המשפט הזה"הערבליך אדם מיוחד", הוא לוחש. " בשביל לשרוד אותו צריך להיות אדם מיוחד."
תחילתו של אתגר חדש - אם הערבליך הוא ה"שוטר הרע" של הנסיון - הברוטלי והישיר, אז ההוא בעל הטון הנמוך נראה בתפקיד "השוטר הטוב", מתגנב מהדלת האחורית.לא הבנתי את המשפט הזה
אוי! חששתי שזו הכוונה...תחילתו של אתגר חדש - אם הערבליך הוא ה"שוטר הרע" של הנסיון - הברוטלי והישיר, אז ההוא בעל הטון הנמוך נראה בתפקיד "השוטר הטוב", מתגנב מהדלת האחורית.
מסתבר שלמרבה הצער זה דווקא כן סיפור אמיתי...מכיון שאני נצמדת לסיפור שמישהי חשפה בפניי- אני נצמדת לסיפור שלה.
וואו איזה פרק! הצלחת לקחת את המצב המבלבל הזה ולהכניס אותו לתוך איזושהי מסגרת. מצדיעה לך שהצלחת לכתוב עכשיו...עולם מוכה שיגעון. אימה מרקדת ברחובות. מעשה שטן.
הכאוס מרגיע אותי. הלא נודע משמש כעוגן ביטחון, אי של שלווה במיים סוערים.
רק מילה אחת מתגלגלת על שפתי האנשים כולם, נושא אחד מסתער על סדר היום ועל המדפים בסופר.
הצונמי מדלג עליי, בונה לי חומת קרח מול העולם שבחוץ, הטירוף, התבהלה.
"חל"ת", אני אומרת לבנצי תוך כדי שהוא לועס בשקדנות את הפסטה ברוטב עגבניות שהכנתי לארוחת הערב.
"מה נעשה עם כל הפסטה הזאת עד פסח?", הוא תוהה, לא שם לב לסימני הקריאה שבעיניי.
"חל"ת", אני אומרת לו שוב. "הוציאו אותנו לחל"ת. זה היה ברור שזה יקרה."
"יש פיצויים?", הפסטה המסולסלת נתקעת לו בגרון. והמשכנתא והגז והחשמל.
"נחתום אבטלה, יהיה בסדר". אני מחייכת אל האיש שלי.
אל החלום ההוא. הבראשיתי.
בית. ואשי קטן. ופסטה ברוטב עגבניות.
"מה אבטלה?, עד שזה ייגמר כן?".
"עד שזה ייגמר יכולים הרבה דברים חדשים לקרות."
"כמו?"
"מקום חדש. דרך חדשה."
אולי אפילו דברים שאני לא יודעת איך הם נראים. מה הריח שלהם. הצבע.
"מה נשתנה?", בנצי זוכר שקטעתי כל ניסיון עזרה שלו באיבו. שתמיד התחבאתי מאחורי השיח. מתפללת שהוא רחב מדיי כדי להסתיר אותי. אבל הוא לא. ותמיד נשארתי פצועה מענפים שהסתבכו, דקרו בצלעותיי.
ואולי זה סתם מטופש להרגיש גיבורה גדולה אחרי שאת בטוחה שהמשיח בפתח ואין לך שום בררה אלא לשנות.
ואולי זאת לא חכמה גדולה לחכות שהמציאות תאחוז בשרשי שערותייך, תמשוך אותך החוצה, תכריח אותך לעשות חשבון נפש.
ואולי אין בזה הירואיות גדולה לעצור ולראות כמה זה עלה לך, אחרי שכל כך הרבה חללים נפלו.
אחרי ששילמת מחיר. צרבת אותו לנצח בבשרך. שיעור חרוט על הלוחות.
ואולי היה כדאי להיות חזקים גדולים ולהצליח לברור רע מטוב. לעצור את ההתפשטות בכוחות עצמנו.
בסיפורים. יש מושג ספרותי ששנוא על סופרות רבות. דאוס אקס מכינה קוראים לו. כח עליון שמגיח משומקום ומחלץ את הגיבור מצרתו.
הסופרות לא אוהבות את הביטוי הזה, כי הוא עושה הנחת סלב לגיבורי הסיפור.
נותן להם אפשרות להינצל מבלי לעבור תהליך פנימי עמוק ומשמעותי. הם לא עוברים דרך ששינתה אותם.
אבל בחיים לפחות, אצל חלק מהאנשים, זה לא עובד ככה.
הם עוברים דרך.
עוברים מסלול מפרך, רצוף מקומות עוינים, פחד מחלחל ותובנות חיים.
אבל אז, הרבה פעמים, אחרי מסלול הליכה מפרך, מגיע מחסום. קיר ברזל. ואימה. ואי אפשר לעבור.
וכל מה שידענו כל הדרך, נשכח לפתע מול החומות והמציאות שמכה, טופחת על הפנים בגסות.
אז טוב שיש לפעמים דאוס אקס מכינה. שמכריח להיכנס לבידוד. לחשבון נפש. התכנסות פנימית. זמן חופשי, פנוי מעבדות. נקי משיעבוד.
כוח עליון שמתערב. לוקח לך את היד, שתמיד רצתה לצאת, אבל רעדה כל כך על הידית, ובעדינות עדינות, אומר לך:
"בואי ילדה. מסוכן בחוץ. מחכים לך בבית."
מצחיק רק לתת לייק לכזה קטע מושלם.עולם מוכה שיגעון. אימה מרקדת ברחובות. מעשה שטן.
הכאוס מרגיע אותי. הלא נודע משמש כעוגן ביטחון, אי של שלווה במיים סוערים.
רק מילה אחת מתגלגלת על שפתי האנשים כולם, נושא אחד מסתער על סדר היום ועל המדפים בסופר.
הצונמי מדלג עליי, בונה לי חומת קרח מול העולם שבחוץ, הטירוף, התבהלה.
"חל"ת", אני אומרת לבנצי תוך כדי שהוא לועס בשקדנות את הפסטה ברוטב עגבניות שהכנתי לארוחת הערב.
"מה נעשה עם כל הפסטה הזאת עד פסח?", הוא תוהה, לא שם לב לסימני הקריאה שבעיניי.
"חל"ת", אני אומרת לו שוב. "הוציאו אותנו לחל"ת. זה היה ברור שזה יקרה."
"יש פיצויים?", הפסטה המסולסלת נתקעת לו בגרון. והמשכנתא והגז והחשמל.
"נחתום אבטלה, יהיה בסדר". אני מחייכת אל האיש שלי.
אל החלום ההוא. הבראשיתי.
בית. ואשי קטן. ופסטה ברוטב עגבניות.
"מה אבטלה?, עד שזה ייגמר כן?".
"עד שזה ייגמר יכולים הרבה דברים חדשים לקרות."
"כמו?"
"מקום חדש. דרך חדשה."
אולי אפילו דברים שאני לא יודעת איך הם נראים. מה הריח שלהם. הצבע.
"מה נשתנה?", בנצי זוכר שקטעתי כל ניסיון עזרה שלו באיבו. שתמיד התחבאתי מאחורי השיח. מתפללת שהוא רחב מדיי כדי להסתיר אותי. אבל הוא לא. ותמיד נשארתי פצועה מענפים שהסתבכו, דקרו בצלעותיי.
ואולי זה סתם מטופש להרגיש גיבורה גדולה אחרי שאת בטוחה שהמשיח בפתח ואין לך שום בררה אלא לשנות.
ואולי זאת לא חכמה גדולה לחכות שהמציאות תאחוז בשרשי שערותייך, תמשוך אותך החוצה, תכריח אותך לעשות חשבון נפש.
ואולי אין בזה הירואיות גדולה לעצור ולראות כמה זה עלה לך, אחרי שכל כך הרבה חללים נפלו.
אחרי ששילמת מחיר. צרבת אותו לנצח בבשרך. שיעור חרוט על הלוחות.
ואולי היה כדאי להיות חזקים גדולים ולהצליח לברור רע מטוב. לעצור את ההתפשטות בכוחות עצמנו.
בסיפורים. יש מושג ספרותי ששנוא על סופרות רבות. דאוס אקס מכינה קוראים לו. כח עליון שמגיח משומקום ומחלץ את הגיבור מצרתו.
הסופרות לא אוהבות את הביטוי הזה, כי הוא עושה הנחת סלב לגיבורי הסיפור.
נותן להם אפשרות להינצל מבלי לעבור תהליך פנימי עמוק ומשמעותי. הם לא עוברים דרך ששינתה אותם.
אבל בחיים לפחות, אצל חלק מהאנשים, זה לא עובד ככה.
הם עוברים דרך.
עוברים מסלול מפרך, רצוף מקומות עוינים, פחד מחלחל ותובנות חיים.
אבל אז, הרבה פעמים, אחרי מסלול הליכה מפרך, מגיע מחסום. קיר ברזל. ואימה. ואי אפשר לעבור.
וכל מה שידענו כל הדרך, נשכח לפתע מול החומות והמציאות שמכה, טופחת על הפנים בגסות.
אז טוב שיש לפעמים דאוס אקס מכינה. שמכריח להיכנס לבידוד. לחשבון נפש. התכנסות פנימית. זמן חופשי, פנוי מעבדות. נקי משיעבוד.
כוח עליון שמתערב. לוקח לך את היד, שתמיד רצתה לצאת, אבל רעדה כל כך על הידית, ובעדינות עדינות, אומר לך:
"בואי ילדה. מסוכן בחוץ. מחכים לך בבית."
מדהים.עולם מוכה שיגעון. אימה מרקדת ברחובות. מעשה שטן.
הכאוס מרגיע אותי. הלא נודע משמש כעוגן ביטחון, אי של שלווה במיים סוערים.
רק מילה אחת מתגלגלת על שפתי האנשים כולם, נושא אחד מסתער על סדר היום ועל המדפים בסופר.
הצונמי מדלג עליי, בונה לי חומת קרח מול העולם שבחוץ, הטירוף, התבהלה.
"חל"ת", אני אומרת לבנצי תוך כדי שהוא לועס בשקדנות את הפסטה ברוטב עגבניות שהכנתי לארוחת הערב.
"מה נעשה עם כל הפסטה הזאת עד פסח?", הוא תוהה, לא שם לב לסימני הקריאה שבעיניי.
"חל"ת", אני אומרת לו שוב. "הוציאו אותנו לחל"ת. זה היה ברור שזה יקרה."
"יש פיצויים?", הפסטה המסולסלת נתקעת לו בגרון. והמשכנתא והגז והחשמל.
"נחתום אבטלה, יהיה בסדר". אני מחייכת אל האיש שלי.
אל החלום ההוא. הבראשיתי.
בית. ואשי קטן. ופסטה ברוטב עגבניות.
"מה אבטלה?, עד שזה ייגמר כן?".
"עד שזה ייגמר יכולים הרבה דברים חדשים לקרות."
"כמו?"
"מקום חדש. דרך חדשה."
אולי אפילו דברים שאני לא יודעת איך הם נראים. מה הריח שלהם. הצבע.
"מה נשתנה?", בנצי זוכר שקטעתי כל ניסיון עזרה שלו באיבו. שתמיד התחבאתי מאחורי השיח. מתפללת שהוא רחב מדיי כדי להסתיר אותי. אבל הוא לא. ותמיד נשארתי פצועה מענפים שהסתבכו, דקרו בצלעותיי.
ואולי זה סתם מטופש להרגיש גיבורה גדולה אחרי שאת בטוחה שהמשיח בפתח ואין לך שום בררה אלא לשנות.
ואולי זאת לא חכמה גדולה לחכות שהמציאות תאחוז בשרשי שערותייך, תמשוך אותך החוצה, תכריח אותך לעשות חשבון נפש.
ואולי אין בזה הירואיות גדולה לעצור ולראות כמה זה עלה לך, אחרי שכל כך הרבה חללים נפלו.
אחרי ששילמת מחיר. צרבת אותו לנצח בבשרך. שיעור חרוט על הלוחות.
ואולי היה כדאי להיות חזקים גדולים ולהצליח לברור רע מטוב. לעצור את ההתפשטות בכוחות עצמנו.
בסיפורים. יש מושג ספרותי ששנוא על סופרות רבות. דאוס אקס מכינה קוראים לו. כח עליון שמגיח משומקום ומחלץ את הגיבור מצרתו.
הסופרות לא אוהבות את הביטוי הזה, כי הוא עושה הנחת סלב לגיבורי הסיפור.
נותן להם אפשרות להינצל מבלי לעבור תהליך פנימי עמוק ומשמעותי. הם לא עוברים דרך ששינתה אותם.
אבל בחיים לפחות, אצל חלק מהאנשים, זה לא עובד ככה.
הם עוברים דרך.
עוברים מסלול מפרך, רצוף מקומות עוינים, פחד מחלחל ותובנות חיים.
אבל אז, הרבה פעמים, אחרי מסלול הליכה מפרך, מגיע מחסום. קיר ברזל. ואימה. ואי אפשר לעבור.
וכל מה שידענו כל הדרך, נשכח לפתע מול החומות והמציאות שמכה, טופחת על הפנים בגסות.
אז טוב שיש לפעמים דאוס אקס מכינה. שמכריח להיכנס לבידוד. לחשבון נפש. התכנסות פנימית. זמן חופשי, פנוי מעבדות. נקי משיעבוד.
כוח עליון שמתערב. לוקח לך את היד, שתמיד רצתה לצאת, אבל רעדה כל כך על הידית, ובעדינות עדינות, אומר לך:
"בואי ילדה. מסוכן בחוץ. מחכים לך בבית."
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
4.06
כ"ז אייר
סילבוס חדש ל-2024!
קורס פיתוח ובניית אתרים
קריירה מתקדמת, ביקוש עצום, וממוצע משכורות גבוה במיוחד!
מלגות גבוהות ומשתלמות!
2.06
כ"ה אייר
פתיחת מסלול
קורס עריכת וידאו
מלגות והנחות משמעותיות!
4.06
כ"ז אייר
#רקבפרוג
הרצאה מרתקת:
הכירו את טווינמושן
עם גל אקסלרוד
עולם מטורף משל הדמיות! ממשק חדשני שמאפשר לבצע הדמיה כמעט כמו משחק מחשב
לתלמידים ובוגרים בלבד!
27.06
כ"א סיוון
פתיחת מסלול
עיצוב ואדריכלות פנים
מלגות גבוהות!
27.06
כ"א סיוון
השקה חגיגית!
עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קמו
א הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה:ב אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:ג אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה:ד תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:ה אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו:ו עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם:ז עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:ח יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים:ט יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:י יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: