סיפור בהמשכים לא מוותר - מיומנה של ישיבה למתמודדים

[נסיך על חלל]

וואוו!
כתוב זורם ומושלם!!!

 

[מה שניחשת]

איזו התקדמות כיפית

 

[ר' יעקב ישראל]

תודה על הסיפור!
בתור אחד שמתעסק עם נוער מתמודד, אתה מתאר מדהים!

 

[חודו של כל]

תודה על הסיפור!
בתור אחד שמתעסק עם נוער מתמודד, אתה מתאר מדהים!

יישר כח.
נותן חשק להמשיך.

 

[סבתא חביבה]

תודה על הסיפור!
בתור אחד שמתעסק עם נוער מתמודד, אתה מתאר מדהים!

אכן מרגיש אותנטי. בכל פרק אני ממש מרגישה איך אני נכנסת לישיבה וחווה את הכל.

 

[חודו של כל]

פרק ד'
רפאל
הרגשות היו מעורבים באותו יום, מצד אחד זו היתה הפתעה גדולה ובמחשבה שניה זה כל כך צפוי.
מודעה קטנה נתלתה על הדלת של החדר אוכל (לשם רובם מגיעים פעם ביום לפחות...) ובה הזמנה לסיום על מסכת 'שבת' של רפאל, שייערך בליל שישי סביב שולחנות ערוכים (בצ'ולנט) ותזמורת (גיטרה ומגבר) הוזמנו אף רבנים חשובים (הראש-ישיבה ושני אברכים).

רפאל הוא בחור עם המון המון רצון טוב, הוא כל בוקר רוצה ומשתוקק להיות בחור טוב, לעשות טוב בעולם, לעשות אך ורק את רצון ד'.
ובאותה עוצמה של רצונות יש גם יצרים והפרעות. היצר לא מניח לו. היצר כנראה מזהה את הפוטנציאל העצום שיש ברצון הזה והוא לא יתן לזה לקרות. לא במשמרת שלו.
המעלה של רפאל שהוא לא ריאלי. הוא לא מתייאש. הוא כל פעם מבטיח לר' לוי ולכל הצוות שהוא ישתפר והוא באמת מתכווין לכל מילה. באמת. אין לו שם הסבר לנפילות הרבות שלו. הם לא בתיכנון.

היה זה לאחר עוד שיחה עם ר' לוי והבטחה להשתפר, "הפעם באמת הרב, אני נכנס לשוונג" זה החזיק שעה וחצי ושוב קרתה קריסה בלתי צפויה, לפחות מבחינת רפאל.
הוא הרגיש ממש גרוע. הוא היה על סף יאוש. הוא הצליח בנפילה הזו להסתכסך עם כל מי שאפשר, עם הצוות, עם ההורים (שכבר מזמן האמון ביניהם לבן יקיר הלך ונסדק עד כדי קריעה מוחלטת, ואם לא ההתערבות של אחד מרכזי ה'איגוד' בשכונה הוא היה נאבד להם לגמרי. מבחינתם.)
רפאל ישב במיטה, ראשו בין כתפיו, מצב רוח בקנטים..., אפילו הנגן האהוב שלו לא דיבר אליו עכשיו, הנגן שתמיד ידע לומר לו את הדבר הנכון בזמן הנכון, הנגן שרפאל מאד אהב וגם מאד מאד לא אהב, היו בו שירים מעולים ומחזקים, אפילו היו לו כמה שירים של נפתלי קמפה..., אבל מדי פעם הוא גם פתח את התיקיה הנסתרת, "התיקיה השחורה" כך הוא קרא לה פעם בזמן של חיזוקון זעיר, אבל עכשיו הנגן ישב לידו מורכן ראש, כבוי.

כך מצא אותו ר' טוביה, מהורהר, עצוב, דיכאון. "רפאל, מה שלומך? איזה כיף לראות אותך. היי הופ, אתה לא איתנו. רפאלק'ה, אתה צריך איזה יציאה טובה" ר' טוביה קולט את המצב ומבין ששיחה טובה לא תזיק לו לרפאל, וההרגשה שלו גם אומרת שהשיחה הזאת צריכה להיות בחיק הטבע.
רפאל לא ממהר להשתכנע "אין לי מח לצאת לשום טיול"
טוביה מחליט לא לוותר. "אתה יודע מה רפאל? זה בשבילי. אני כבר כמה שבועות רוצה לצאת לטיול וכל פעם לא מסתדר לי. נראה לי שאיתך זה יהיה טיול מושלם. יאללה קח בגד ים ומגבת ובוא. כל השאר עלי"
לרפאל אין כח להתעקש, אמנם
הוא עדיין לא מכיר מספיק טוב את ר' טוביה ולא הכי הכי זורם לו לצאת איתו, אבל במצב העכשווי שלו לא בא לו לצאת עם אף אחד בעולם, אז הוא החליט לזרום וזהו.
אחרי עשר דקות רפאל היה מוכן, עשר דקות שטוביה הספיק בינתיים לקבל אישור מהראש-ישיבה ליציאת חירום, ואפילו לתקציב קטן בשביל לנשנש משהו בדרך.
וכך מצאו את עצמם ברכבו של ר' טוביה, (רכב שכל חלונותיו המאובקים מלאים בסיסמאות וציורים פרי אצבעותיהם של בחורי הישיבה. סיסמאות מכל הסוגים 'הרב טוביה הגבר' 'לא לחכמים לחם' 'חטופים הביתה! עכשיו!' 'למה התגייסתי' ועוד משפטים לרוב.) נוסעים לכיוון איזה פארק עם נחל חמוד לשכשך רגליים.

לטוביה לא היה מושג מה הוא עושה בטיול הזה ואיך הוא מוביל את טוביה לדבר ולספר על קשייו, אך הוא הגיע עם המון אופטימיות כדרכו, ובטח בד' שימציא לו את המילים הנכונות, הוא ידע שבמצב כזה השתיקה חשובה לפעמים מכל מילה שתיאמר.

המשך יבוא אי"ה

 

[yael305]

פרק יפה!!
איזה חמוד טוביה..

לטוביה לא היה מושג מה הוא עושה בטיול הזה ואיך הוא מוביל את טוביה

את רפאל.

 

[חודו של כל]

פרק ה' (המשך של פרק ד')

הרכב נסע לו בנחת, טוביה ורפאל דיברו ביניהם דיבורים טכניים. שאלות על העבר וכו'
רפאל עדיין היה מכונס לתוך עצמו, חושב.
טוביה הפעיל מוזיקה אקראית, הוא אהב את האקראיות, זה בעצם לתת למערכת לבחור בשבילך....
השיר ראשון שנדלק היה ניגון חסידי של מוטי שטיינמץ (טוביה לא הצליח לזהות אם מדבור על הניגון הרומני או ניגון ויז'ניץ...)
אחריו נדלק שיר של יהודה גרין 'נשמלה'.
טוביה זימזם לעצמו בקול. "אתה מכיר את השירים האלו? מתחבר אליהם?" הוא ניסה לחבר את רפאל.
"ת'אמת שלא כל כך. אני מתחבר לסגנון אחר קצת..." רפאל התבייש להתחיל לפרט.

לאחר כמה שירים הגיעה תורה של הרצאה, טוביה חשב ברגע הראשון להעביר הלאה, לא רצה לחפור לרפאל עם דרשות, אבל משום מה לחש לו קול פנימי להשאיר ולתת לענינים לזרום לבד.
היה זה שיעור דף גמרא שנמסר בבהירות ובתמציתיות ע"י אחד המגידי שיעורים.
זה היה המסכת הנלמדת בישיבה. (לאלו שנמצאים בהספק הכללי. שזה אומר בערך 20 אחוז מתלמידי הישיבה. רוב התלמידים היה להם סדרי לימוד משלהם. כל אחד עם האברך שלו לפי רמתו הרוחנית והקוגנטיבית)
תוך כדי השיעור התפתח ביניהם דיון תורני קצר על הנאמר בשיעור, טוביה גילה כי רפאל בחור עם ראש טוב ותפיסה מהירה. הוא כמובן לא שכח לפרגן לו על זה לאחר השיעור. "שמע ר' רפאל, גילית פה מושגים, הפתעת אותי"
רפאל הניף ידו בביטול. "הוא מסר את זה טוב הרב הזה, כל ילד היה קולט"
טוביה החליט לא להתווכח.

הם הגיעו למעיין ונכנסו לשכשך רגליים, הצבע והחיוניות חזרו אט אט לרפאל וטוביה הרגיש סיפוק גדול על היום הזה.
"חשבתי על רעיון" רפאל החליט לפתוח "אולי אני פשוט יקשיב לשיעורים באזניות, אני ישב באיזה פינה עם גמרא וככה אני יצליח למוד משהו" רפאל דיבר בשקט, נתן תקווה קלושה לרעיון אבל לא היה נראה שהוא באמת מאמין בו.
ר' טוביה דוקא ממש נהנה מהרעיון אבל ידע שהתלהבות עלולה לכבות את הניצוץ הזעיר בליבו של רפאל. הוא זיהה שרפאל צריך את השקט. את הרוגע. הדרמה רק תבלבל אותו. "זה נשמע רעיון מעולה, אתה יכול ממש להצליח ככה. במיוחד אחרי שראינו שנינו את הכשרונות שלך"
"הרב חושב שזה יצליח לי?" רפאל היה קצת מהוסס "אני לא יודע כמה אתה יודע עלי, אבל כל יומיים אני מתחיל חיזוק חדש ואחרי כמה שעות שוכח ממנו אני לא יודע אם יש בחור יותר מתחזק ממני..."
טוביה היה קצת נבוך, הוא באמת לא הכיר את רפאל לעומק, ובכלל עדיין לא צבר מספיק ניסיון בשביל להתמודד עם השאלות.
בכל זאת החליט ללמוד יחד עם רפאל את הסוגיא. "יש לך הסבר לדבר הזה? אתה רואה סיבה מיוחדת שגורמת לזה לקרות?"
"אם היה לי הסבר לבעיה הייתי גם פותר אותה" לא לקח לו הרבה זמן לענות.
"ובכל זאת, תנסה לעמוד מולך, תדמיין שמגיע אליך בחור ומתייעץ איתך ושואל את השאלות הללו" טוביה ניסה דרך מעניינת שפעם קרא עליה באיזה מייל פירסומי לקורס יעוץ.
רפאל שקע במחשבות תוך כדי שהוא מעיף אבנים לתוך המים.
הוא היה מתוסכל. ככל שהעמיק לחשוב התיסכול הלך וגבר. לא היה לו ספק ברצונו הטוב. הוא רוצה. הוא משתוקק. אז איפה הבעיה?????
"אני חושב שאם בחור היה מגיע אלי והיה לו אופי כמו שלי הייתי מציע לו את הרעיון של השיעורים" רפאל מנסה את כוחו. "אני חושב שהשקט הזה וההתקדמות עם עצמי זה משהו שעדיין לא ניסיתי ואני מרגיש שזה מה שחסר לי. כשאני עם עוד אחרים אני מיד מחפש את מקומי בחברה, את הבדיחות, את הצחוקים"
הם המשיכו לדבר על הא ועל דא.

אחרי חודש וחצי התנוססה מודעה בפתחו של בית המדרש "הציבור מוזמן לסיום מסכת ברכות שתיערך ע"י הבחור החשוב רפאל נ"י"

 

[אליש:)]

כשאני עם עוד אחרים אני מיד מחפש את מקומי בחברה, את הבדיחות, את הצחוקים"

זה כ"כ נכון.
וואו.

יש הרבה נקודות בסיפור שמראות על חכמה/אינטלגנציה רגשית מאוד גבוהות שנמצאות אצל בחורים מתמודדים מדהימים כאלה.
יש בהם הרבה חכמה שבבחורים מן המניין אין. מדהים איך אתם מדגישים את זה.

 

[מקליד...]

מושלם!!!
אתה ממש מפתיע!
אין בכלל על מה להעיר, כתיבה זורמת. נושא מושלם ומקורי. מסוגנן כ"כ יפה. ומעלה פרקים בתדירות שזוכרים מה קרה בפרק הקודם בבירור גם בלי להציץ...

 

[נעה613]

מבטיח ממש
מעניין להכיר את המקום הזה
אולי אפשר קצת פחות מהסאחיות חסרת הרסן שמפגינים הבחורים, אתה יודע
זה קצת צפוי כזה, שכל מילה שלישית של בחור נושר תהיה אחי

 

[מקליד...]

ומעלה פרקים בתדירות שזוכרים מה קרה בפרק הקודם בבירור גם בלי להציץ...

@חודו של כל אל תהרוס...

 

[לרקוד על הירח]

וואו.
מדהים.
ריגש אותי.

 

[סה"כ בנאדם טוב]

ואווו זה פשוט מצמרר
מרגששש