לא הכי עדין, אבל צודק! לתשומת לב המחנכים שבינינו...

[מרכז שטרן להורות קלה]

תקרא עד הסוף - ואז תגיב.

"מאמר נפלא לאחר שינויים כלשהם" כך נראה לי.
האמת, התרגזתי מאד.

בחרת שלא שהעלות את שם הכותב, וטוב שכך. כך אני יכול 'להכנס' בשיא הכיף במלל המרוח לי על המסך.

מה שברור לי הוא 4 דברים:
1. הכותב לא היה ואינו מלמד/מורה.
2. כנראה שהוא לא נוהג להתקשר למורים/ות מידי פעם להתעדכן.
3. כפי שהוא כותב, יש לו חוויות ילדות שבהחלט משפיעות על כושר השיפוט שלו.
4. הוא לא מכיר הורים מסוג אחר. או מכיר, ושם עליהם פס.

ועכשיו לגופו של עניין:
איזה היתר יש לומר לילד שהוא טיפש???? גיהנום יש על זה. זה מה שיש.
מה המטרה בכל ההערות הללו? לקדם או לא לקדם?
אז נכון שהערות נוסח הכתבה לא מקדמות ואולי אפילו מרחיקות, אבל כ---ל ההערות הן כאלו?
תבקשו מהתלמידים שלי לראות את ההערות שאני כותב להם. ארוכות, מרוממות, ולא מחפות בזיוף על הקושי הקיים.
והעיקר אצלי - - שאחרי הילד קורא את ההערה, הוא יוצא שמח למרות שהוא מבין שיש לו עוד מה לתקן.

פעם אם ילד היה מתפרע בשיעורים, לא מקשיב, מציק לתלמידים ונכשל במבחנים, היו כותבים לו בתעודה בפשטות: "נכשל".

לכל מורה יש את הניגון שלו. התלמידים והוריהם קולטים את זה (ההורים המתעניינים...).
אצלי אין נכשל! אבל הם יודעים שמ-50 ומטה אני לא כותב ציון. רק מילה טובה ועידוד.
וכן, הם מבינים את זה יופי. אני רואה על הפנים שלהם.

אני כהורה הייתי רוצה לדעת אם הילד שלי מופרע, היפראקטיבי, חצוף או חסר מצפון.

ואני כהורה, ועוד רבים כמוני - יודעים את זה מצוין, כי לנו אכפת מהילדים שלנו ואנחנו מתעניינים בהם. (ולא ששלנו הם כאלה...)
[אגב הציטוט, אני בטוח באין סוף אחוזים שחוץ מההגדרה 'היפראקטיבי' אין שום הגדרה נכונה בציטוט.
כן! אין ילד חצוף, מופרע, ובטח ובטח שאין חסר מצפון.]

וילד טיפש (כן. יש כאלה, סליחה על הביטוי)

רוצח בשוגג (וסליחה על הביטוי)

הם הרי לא מטומטמים הילדים שלנו, והם מבינים כשמסבנים אותם.

נכון, הם לא מטומטמים (כולל ההוא הטיפש שלך), והם מבינים היטב - שמכבדים אותם!

כדי לא להוציא לחופש הגדול ילדים שכתוב להם "פלופ" על המצח.

סברא יפה, אך טעמה קצת כמוס. בא ואגלה לך סודות מחדר ההנהלה...
הערות כמו אלו המצוטטות לעיל הם כמו ה'מן', טעמם משתנה.
הורה מתעניין - יודע לקרוא את הרמוז ולעבוד עם הילד שלו על זה.
אבל הורה שלא - מגיע לו.
מה, אתה רוצה שנכתוב במפורש ונקבל שפכטל מההורים ונצא אנחנו עם "פלופ" על המצח?!

זה פוגע בילדים שלומדים שיעור מעשי בצביעות ודו-פרצופיות, ומונע מהם כל תיקון לעתיד.

נכשלת! דברת שטויות. (אתה אוהב שכותבים לך ככה, נכון כיף?)
זה עוזר לילדים מאד שלאורך כל השנה הם לומדים שיעור חי ומעשי ב'זהירות בכבוד הזולת', ובונה אותם היטב לעתיד.

כשהייתי בכיתה י' העתקתי פעם באחד המבחנים. המורה תפס אותי במקום (אני גרוע בהעתקות. סליחה: "מעתיק מצוין כשלא תופסים אותי"), והודיע שבגלל ההעתקה הציון שלי במחצית יהיה 4. כשהגיעה התעודה, התנוססה בה הספרה '4' עם הכיתוב בכתב ידו של המורה "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". הבנתי את זה מיד, ולא העתקתי יותר בחיים.

אני חותם לך שהמורה ההוא נתן לך יחס אוהב ומכבד לאורך כל הדרך.
זו, ורק זו הסיבה שקבלת ממנו.
אבל אולי אתה באמת שונה, עובדה שהשינוי נעשה רק אחרי שבאמת קבלת 4. לא יודע מה איתך, אבל התלמידים שלי משתנים בקטע הזה ובעוד הרבה קטעים ב"ה, גם בלי ה-4, וגם די סמוך לשיחות שלנו - ולא רק אחרי התעודה.

אני מעדיף לקבל ילד בוכה ומתוסכל שמתמודד עם הגילוי הראשון של תוצאות מעשיו

הוא גם מעדיף להיות כזה?
נתת לו (כן -אתה!) כלים להתמודד עם כזה דבר?

מאשר ילדים יהירים וערמומיים שיודעים שכל מה שהמבוגרים מלמדים אותם הוא בלוף אחד גדול

בגדול, גם אני לא רוצה שילדי/תלמידי יגדלו ככה.
אבל מאיפה ההכללה?
ושוב, לא ההערות יגרמו לזה. יש לזה סיבות הרבה יותר מוצלחות.

=======
ושלא תחשבו -
אני גם לא בעד מריחה.
יש לך משהו לומר לו? תגיד לו.
אבל, למען ה', תעשה את בחכמה, בכבוד, תחמיא אלף פעם ותעיר רק מאה.

ומכיוון שיש לי עין טובה על אחד מישראל, אני באמת חושב שמסקנותיך נובעות מחוויות אלו ואחרות, או שגדלת בקרב מבוגרים שסיבנו אותך כל היום.
לפי זה, אתה הורה דואג ומסור. אשריך.

 

[שפריץ]

מאמר הזוי וגרוע להחריד.

מקווה לא לפגוש את הכותב כמלמד את ילדי או כאיש חינוך שאני מקשיבה לדעותיו.

ה' ישמור, במלוא מובן הביטוי.

 

[משויטט]

ר' אורי, דבריך טובים, אבל לדעתי חבל בכלל להתייחס לכותב שכל מה שהוא מבקש בכתיבתו זה להראות את שנינותו המפורסמת (תופעה מתרחבת מאוד בעידננו).
ברור לי שאם אכן יש לו ילדים, והוא ישיר כמו שהוא מנסה לטעון שהוא, הוא ירוץ למלמד שיעז לקרוא לילדו 'טיפש', לצרוח עליו צרחות ישירות מאוד.
אין אבא שמסכים לשמע מילים רעות על ילדיו, שחוץ מנזק הן לא גורמות שום דבר.

 

[רבנים]

לא מבין מה קפצתם,
כותב המאמר (שנון, יש לומר...) הסב את תשומת ליבנו לכך, שהתעודה שאמורה להיות 'מראה' של מצב התלמיד, ולשקף לתלמיד מה הוא השיג השנה. כל נסיון של מורים לעדן את התמונה (כמו: "אם תתנהג השבוע טוב, אני אעלה לך בתעודה"), בעצם יחזור כבומרנג לתלמיד, כשהוא יקבל את התעודה וכולם יחמיאו לו על הישגים שהוא לא השיג ועל הערכות שהוא לא באמת! אזי בעתיד כשהוא ינסה 'לקנות במכולת' עם התעודות המפוברקות הללו, אזי שם הוא יבין שרק מי שהתאמץ באמת כל השנה, הצליח, ואז הוא יבין שבעצם רימו אותו הרבה שנים.
ובכלל, מה זה מלמד את התלמיד? מה זה תורם לו להצלחתו? האם זה מעודד את התלמיד לקחת אחריות למעשיו? האם זה ידרבן אותו בשנה / מחצית הבאה לרצות ללמוד יותר, או להתבטל כל המחצית ואז לשחק אותה בשבועיים האחרונים בשביל שהמלמד יוסיף לו משהו בתעודה?
ולפני שמגיבים, נא להתייחס לשאלותי! (לפני ההיסחפות למחוזות פרוידיאנים וד"ל....)

 

[efrat1]

אשמח לקרוא באישי, מי כותב המאמר.
תודה.

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

ובכלל, מה זה מלמד את התלמיד? מה זה תורם לו להצלחתו? האם זה מעודד את התלמיד לקחת אחריות למעשיו? האם זה ידרבן אותו בשנה / מחצית הבאה לרצות ללמוד יותר, או להתבטל כל המחצית ואז לשחק אותה בשבועיים האחרונים בשביל שהמלמד יוסיף לו משהו בתעודה?

באופן המזעזע המתואר בכתה - אכן לא יעזור.
אך אמור נא, לכתוב באופן בוטה חסר התחשבות, שאין מאחוריו תמיכה ועידוד רגשיים לאורך כל השנה, כן יעזור?
ברור שלא.

מה שמפריע לי בעיקר, שזה לא הנושא כלל וכלל.
לא על מילים בתעודה בונים או הורסים ילד/ה.
ה---כל מתחיל הרבה קודם.

מסופר שאב הגיע לרבו להתייעץ על תחילת זמן החינוך של בנו.
שאלו הרב - בן כמה הילד?
השיבו אביו - בן 3. (לא זוכר בדיוק, העיקר העקרון)
'אם כך, הזמן הוא לפני 3 שנים' חתם הרב.

ועוד יותר מה שמספרים על תשובה שנונה שהחינוך של בכור הזו"צ צריך להתחיל 20 שנה קודם.

אז בכלל לא זה העניין.

 

[רבנים]

צר לי ידידי, אך לא זה הנושא (למרות שהוא עצמו נושא בפנ"ע...),
הנושא המדובר הינו על מצב נתון: סוף שנה, ילד שבחר שלא ללמוד במשך השנה, וכעת התעודה הינה הכלי היחיד בו אפשר לשקף לילד את מצבו האמיתי, ולתת ל'בחירה' שלו נתון נוסף לשקילה. רק שמלמדים למיניהם עושים ממנה צחוק, ומונעים מהילד לדעת מה הוא השיג השנה, ולבסוף כשהילד יתפכח מיינם, הוא יווכח לראות שהוא פיספס כמה שנים בדרך, וחבל. וכל ההצתדקויות שתעודה לא טובה "יכולה לשבור את הילד" "ליאש אותו" ועוד אי אילו אמירות, רק מלמדות את הילד שהוא נכה, וצריך הנחות בשביל להצליח, ולא נותנים לכלי העצמתי שה' נתן לכל אדם באשר הוא, פשוט - לבחור, לבחור ללמוד, לבחור לשתף פעולה עם המלמד, עם הוריו.
לכן הרעיון של המאמר שבא לומר למחנכים: "אל תותרו בתעודה, זה מזיק רק לילד", הינו מאד נכון בעיני רציונלית!

 

[ש. צ. וינמן]

אין לי מושג מהיכן הוצאת את המאמר המובא.
מאיזה מגזר ומאיזו שנה.
והדברים שם מעניינים, נכונים ובעיקר שנונים.

אבל,
הקשר בינם לבין המציאות בשטח - אפס קשר!!!
מי שמכיר את המערכות החינוכיות היום לעומת מוסדות החינוך לפני שלושים שנה ומעלה.
לא יכול שלא לתמוה.
תלמידים חונכו בדיוק כפי היעד שמציב לו הכתוב הנכבד.
ואפשר למצוא אותם היום באותה רמת משכל ואינטלגנציה ריגשית.
לא היתה עזרה מינימלית לקידום.
-עם כל הרצון הטוב, לא היתה מודעות, ולא היו כלים.
היו הרבה תלמידים נחשלים, שגררו שנים ע"ג שנים.
ולא משנה אם הסיבה היתה הזנחה סביבתית או רמת משכל נמוכה או קשיי למידה מסוגים שונים.
היום המצב אחר אחר ושונה לחלוטין!!!
המעקב, הדיווח, אפשרויות העזרה.
המודעות של העוסקים בחינוך, הלמידה והקניית הכלים אבחון ועזרה.
ובתכלעס, העיקר - בלי סוף עזרה וקידום.
הן בתחום הלימודי והן בתחום הריגשי.
-
ברור שהדברים נכתבו בלי בדיקה וירידה לשטח.
או ממקום וזמן שונים מעכשיו.

 

[y&m]

בעל המאמר הקצין כמובן.
אני לא בעד הטחת טיפש. וכשלן בילדים.

אבל במחילה התעודות המסובנות בנות ימינו אינן שוות את הבריסטול עליו הן מודפסות.

במוסדות של ילדי שולחים כל חודשיים שלושה גליון הערכה נאמן למצב, מבחינה לימודית והתנהגותית.
הגליון מגיע להורים במעטפה סגורה. אין תעודות.
אני רואה את זה כדבר יעיל עשרת מונים.

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

צר לי ידידי, אך לא זה הנושא (למרות שהוא עצמו נושא בפנ"ע...),
הנושא המדובר הינו על מצב נתון: סוף שנה, ילד שבחר שלא ללמוד במשך השנה, וכעת התעודה הינה הכלי היחיד בו אפשר לשקף לילד את מצבו האמיתי, ולתת ל'בחירה' שלו נתון נוסף לשקילה. רק שמלמדים למיניהם עושים ממנה צחוק, ומונעים מהילד לדעת מה הוא השיג השנה, ולבסוף כשהילד יתפכח מיינם, הוא יווכח לראות שהוא פיספס כמה שנים בדרך, וחבל. וכל ההצתדקויות שתעודה לא טובה "יכולה לשבור את הילד" "ליאש אותו" ועוד אי אילו אמירות, רק מלמדות את הילד שהוא נכה, וצריך הנחות בשביל להצליח, ולא נותנים לכלי העצמתי שה' נתן לכל אדם באשר הוא, פשוט - לבחור, לבחור ללמוד, לבחור לשתף פעולה עם המלמד, עם הוריו.
לכן הרעיון של המאמר שבא לומר למחנכים: "אל תותרו בתעודה, זה מזיק רק לילד", הינו מאד נכון בעיני רציונלית!

ילד ש'בחר' לא ללמוד כל השנה.
אין חיה כזאת. מנסיון.

ילד לא לומד - -
כי הוא חווה מלא כשלונות.
כי יש לו קשיים דידקטיים/רגשיים.
כי לא לימדו אותו א-י-ך ללמוד.

מותר להזכיר גמרא?
ריש לקיש אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו
רבא אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים

אגב, הגמרא שם לא מטילה את האחריות על המלמד אלא על הילד. 'ירבה בישיבה' 'ירבה עליו רעים'...

היום, כפי שצוין, יש כ"כ הרבה כלים להציל את הילדים האלה.
מלמד שעומד בסוף שנה מול תלמיד ש'בחר' לא ללמוד שנה שלימה - שיניח את המפתחות וילך.
אא"כ הוא באמת ניסה והשתדל בשיחות איתו ועם הוריו, שילוב אנשי צוות ומקצוע, עידוד והמווווון אהבה אמיתית!
אחרי הכל, גם לילד יש בחירה. מסכים.

ואולי מה שהמלמד כותב בתעודה 'לפכחו מיינו בטרם יתאחר' הוא בעצם - נ ק מ ה ? ? ?
(כמובן - לשם שמים, אבל נקמה.)

 

[נריה מגן]

וכמו תמיד, האמת היא איפשהו באמצע...
ואגב, מה קרה לאתר בימים האחרונים? אני מתחבר - ודקה לאחר מכן מתנתק. זו ההודעה הראשונה שאני מצליח להשאיר מזה מספר ימים.

 

[Natan Galant]

אני מגיב פה רק מתוך כבוד לר' אורי ש' (החשוד כי הוא רבי מנדל הידוע, יש לציין!).
לטעמי לא ניתן לחנך מחנך מחדש, בטח שלא בגיל שבו הוא כבר מחנך אחרים.
מה כן אפשר?
סתם לומר כמה מילים.
ייכנס? טוב.
לא ייכנס? צפיתי את זה מראש.

יוצא לי לעיתים לראות כל מיני עלונים המתפייטים על שיטות החינוך של פעם, ועל החינוך הנפלא שהילדים קיבלו אז.
ואני? מגחך. חינוך נפלא? לשבור לילד כמה מקלות על הראש זה חינוך? נו באמת.
כילד זכיתי עוד לטעום מהמלמדים "בטעם של פעם". ומה אומר? הטעם היה ממש של פעם. אאוץ'! ועוד פעם אאוץ'!

אלימות מילולית ופיזית, חוסר הבנה מוחלט לנפש הילד.
אין בי שמץ של טינה לאיש מלמדיי לשעבר, הם חסרו את הכלים הנכונים איך ללמד ילדים!

אבל, רבש"ע:
יש היום כל כך הרבה מכונים וקורסים להכשרה בתחום, אז כל מה שצריך זה רק לגשת לאחד מהם, קצת ללמוד. ובעיקר: להפנים שיש 700 גורמים העלולים לגרום לילד/ בחור לא ללמוד/ להפריע.
ובמקום זה- מה הפתרון? לתקוע את הראש עמוק בחול (המלא כינים, מן הסתם...) ולומר: כולם גויים, הכל זה שיטות חינוך מערביות, טפו, טפו, טפו!!?....

נכון, מלמד בוודאי איננו מלאך על וגיבור-על, ובוודאי שהוא חייב לדעת להשליט משמעת, וכן- פה ושם גם 'להחטיף' כי זה מה שילדים מבינים...
אבל, אבל, אבל.
כמה צריך להשקיע, כדי ללמוד את נפש האדם.

ומכאן:
אני מסכים שיש מגמה מגוחכת בעולם של פוליטי-קורקט, אבל חייבים להודות: יש בה אמת רבה!
אם נכתיר כל אדם מראש כנידון לכישלון כי: הוא כושי/ מזרחי/ אתיופי/ חסידי/ליטאי אז זה מה שייצא ממנו, עד כמה שזה תלוי בנו.
הגיע הזמן להיות קצת פחות שיפוטי, קצת פחות ביקורתי, ולהיצמד לעובדות הבסיסיות: מה זה בעיניו ילד רע? ילד טוב? איך מעודדים ילד? איך מקדמים אותו?

ולפינת הסיפור האישי:
'זכיתי' במלמד מהדרך של פעם, מלמד כזה שפותח האשכול מתגעגע אחריו מאוד. מלמד נחוש, אמיץ, עשוי- ללא חת!
יום אחד, הכריז ההוא גברא על מבצע:
פרס כלשהו לכל הכיתה.
מה הקריטוריונים?
נורא פשוט. שכל התלמידים בכיתה, 100% מהם, יעברו יום לימודים אחד- בלי הפרעות, בכלל.
לקח כמה ימים, במהלכן תלה בסוף כל יום לימודים ההוא גברא דף על דלת הכיתה, ובו צויין ב V מי התנהג היום למופת.
סוף- היה יום אחד, מושלם, מושלם.
כמה דקות לפני סוף השיעור קם המלמד והכריז: מצטער, היום לא כולכם הייתם בסדר. תראו אחרי השיעור בדף.
השיעור נגמר, כולם התנפלו על הדף שנתלה שם.

מה הופיע שם? 3 'איקסים' אדומים גדולים, ליד שמו של ילד אחד, אחד בלבד...ששמו זכור לי עד היום- כמו גם פניו ההמומות והמזועזעות, מול עיניהם הרותחות של 24 התלמידים האחרים בכיתה...

אינני זוכר מה עשה אותו ילד, ויכול מאוד להיות שהוא הפריע "כמו משוגע" באותו היום.
אבל האם המלמד חינך אותו? לא.
מה הוא כן עשה? 'הכניס לההוא שעושה בעיות'.

אח, החינוך של פעם.
געגועים עזים.

היו ימים.

זהו.

 

[משויטט]

סיפור נורא.
אם הילד ההוא שרד את המשבר הזה, הוא בטח צדיק גדול. ואם לא, אני לא רוצה לדעת היכן הוא נמצא היום.
והכל על גבו של הפדגוג המושחת, שהבורא ירחם על נשמתו.

 

[chana ab]

אני לא מאמינה למה שכתוב כאן!

 

[פדואלה]

אני לא מאמינה למה שכתוב כאן!

לפני שתקומי מהכסא, יקומו עוד מאות אם לא אלפים של תלמידים מפעם ויספרו לך את סיפוריהם המצמררים...ותאמיני גם תאמיני...
השווער שלי, אדם בוגר שעבר את החצי הראשון של החיים מזמן, מספר את סיפורי המלמד של כיתה ד' בתל אביב של אז, ומילל כמו תינוק כשנזכר באצבע שנחתכה מהסרגל הכהה שעוד לא היה משומש מספיק, ולכן חתך בעוצמה עד זוב דם את אצבעותיו שלא עקבו בגמרא אחר הרב...ועל תגובתו המרושעת של המלמד על אותו חתך, אחסוך ממך כאבי לב נוספים...
ועל הילד בכיתתו שהכריחו אותו להסתכל על הנקודה שאותה סימן הלמלמד על הלוח, במשך כל השיעור ואוי לו אם הזיז את עיניו מאותה נקודה עד שסיים המלמד לדבר...
אני לא מאשימה את כל אותם המלמדים שקשרו לאבי שיחיה את ידיו לכסא, ועל הילד "הפייגע" של החיידר, ועל "העקום"(ששיניו עקומות וגם שכלו-ציטוט!) של הכתה, ועוד זוועות נוספות שתתחילי להאמין שקרו כאלו דברים.
אבל להתגעגע???
למה??
מה יצא מזה לטווח ארוך?
הפוסט לקוח מעולם קצת מרושע בעיניי ממי שאינו מבין לנפש הילד(והאדם) כלללל.

ובתור מורה אני יכולה להעיד שבאות אליי תלמידות מלפני שנים(!!) ואומרות לי שהן שמרו את מחברת ספרות של כיתה ז' כי בסוף המחברת רשמתי עליהן ועל כישוריהן דברים טובים ו"עיגלתי" ו"המרתי" את התנהגותן הכושלת לפעמים, לדברים שכדאי ומומלץ להתקדם בחופש...ומעידות שזה בנה אותן ונתן להן המון כשהגיעו לרגעי משבר.

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

פנס בערפל, פודאלה - גדול!!

נראה שהאשכול עולה על דרך המלך. (כנראה חטף פחד ממה שעלולים לעולל לו...)

לא הייתי מתנגד לפרסומת לקורסים שלי, אבל לא בשביל זה אני מזכיר אותם כעת.
רבותי!
איכא דרכא אחרינא!
תתקשרו, תתייעצו, תבררו, יש דרכים יפות ונעימות לתפוס משמעת, לחנך, לרומם - - - ושיהנו מזה כל הצדדים!
גם בכיתה וגם בבית.
לא סתם העזתי לקרוא לקורס שלי 'משמעת וסמכות - בקלי קלות'. שם יומרני כזה, שעלול לעלות לי מחיר כלשהו.
השיעור הראשון בקורס פותח בדיון בדיוק בנקודה זו ומבהיר היטב שזה אכן יכול להיות כך. תלמד איך, מתי, ולמה. ותתאמן.
אל תאמינו לי. תנסו.

 

[רבנים]

איזה יופי, הגענו לאינטרסים...
מה שאתם כותבים חבר'ה - חתך לי את האצבע בסרגל, שם עלי 3 איקסים, הכל טוב ו(לא) יפה.
חושבני שכולנו תמימי דעים שלא לזה הכוונה בדברינו, מחנך שעושה כאלה דברים לא מפגין בכך את כוחו אלא את חולשתו, בכך שהוא שם תנאי גדול על קבלת דבריו, רק כשהוא עושה מבצעים, רק כשהוא מנסר אצבעות הוא 'מחנך', דבר שהוא ממש לא עושה, כן, הבנו?
אך דבר דק יש כאן,
נכון הילד עבר ילדות קשה, מחנך לא 'משהו', אבל מה הוא עשה עם זה לאחר מכן? האם הוא לקח את זה למחוזות של 'אני מסכן' 'התעללו בי', כלומר האם הוא בחר, להישאר 'שם' במסכנות, או שהוא בחר לצאת משם.
הלא כל יסוד היהדות בנוי על דבר אחד - בחירה, ובאם 'סיכמו המטפלים' על נקודה בה אין בחירה לאדם, ו'צריך לת לו את הכלים'... שמטנו את הקרקע מתחת כל יסוד היהדות, נכון! אדם יכול באמצעות מעשיו המזידים לגרום לכך שתלקח ממנו זכות הבחירה, אך לא כאלו דברינו, ה' שם אותנו עם הנסיונות, וגם שם את הילדים בנסיונות בשביל שנבחר בטוב (ולילדים יש בחירה, יצה"ט שבא בגיל י"ג איננו 'הבחירה' המדוברת. אלא האחריות למעשיהם כלפי שמיא. "אחרת לא היינו יכולים לעבוד איתם" עפ"ל של ת"ח עצום), ובמקרה שלנו 'לבחור בטוב' זה להביט קדימה. 'אין לו את הכלים'? ע"ז כבר דיברו רבות: 'אין אדם שם את האדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו'. כל נסיון לפמפם על מקום של 'נפש הילד', ועוד כאלה דברים ו'הוא לא יכול', באו בכדי לחפות על המצפון של המבוגר שהוא עושה די בשביל הצלחתו של הילד.
וא"כ, תעודה רעה בשביל הילד אין בה אלא כתוצאה טבעית לבחירתו, ולמה לנו להרוס את התוצאה הטבעית שהוא כ"כ יכול ללמוד ממנה.
תענו על תשובות, מעניין לדעת מה דעתכם!
הדברים נכתבו אחרי שנים של לימוד התופעה, והיה זה צפוי שאתחבר לתוכן המאמר דלעיל, שאמנם סגנונו פרוע אך תוכנו כ"כ משקף את דעתי.

 

[Natan Galant]

איזה יופי, הגענו לאינטרסים...
מה שאתם כותבים חבר'ה - חתך לי את האצבע בסרגל, שם עלי 3 איקסים, הכל טוב ו(לא) יפה.
חושבני שכולנו תמימי דעים שלא לזה הכוונה בדברינו, מחנך שעושה כאלה דברים לא מפגין בכך את כוחו אלא את חולשתו, בכך שהוא שם תנאי גדול על קבלת דבריו, רק כשהוא עושה מבצעים, רק כשהוא מנסר אצבעות הוא 'מחנך', דבר שהוא ממש לא עושה, כן, הבנו?
אך דבר דק יש כאן,
נכון הילד עבר ילדות קשה, מחנך לא 'משהו', אבל מה הוא עשה עם זה לאחר מכן? האם הוא לקח את זה למחוזות של 'אני מסכן' 'התעללו בי', כלומר האם הוא בחר, להישאר 'שם' במסכנות, או שהוא בחר לצאת משם.
הלא כל יסוד היהדות בנוי על דבר אחד - בחירה, ובאם 'סיכמו המטפלים' על נקודה בה אין בחירה לאדם, ו'צריך לת לו את הכלים'... שמטנו את הקרקע מתחת כל יסוד היהדות, נכון! אדם יכול באמצעות מעשיו המזידים לגרום לכך שתלקח ממנו זכות הבחירה, אך לא כאלו דברינו, ה' שם אותנו עם הנסיונות, וגם שם את הילדים בנסיונות בשביל שנבחר בטוב (ולילדים יש בחירה, יצה"ט שבא בגיל י"ג איננו 'הבחירה' המדוברת. אלא האחריות למעשיהם כלפי שמיא. "אחרת לא היינו יכולים לעבוד איתם" עפ"ל של ת"ח עצום), ובמקרה שלנו 'לבחור בטוב' זה להביט קדימה. 'אין לו את הכלים'? ע"ז כבר דיברו רבות: 'אין אדם שם את האדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו'. כל נסיון לפמפם על מקום של 'נפש הילד', ועוד כאלה דברים ו'הוא לא יכול', באו בכדי לחפות על המצפון של המבוגר שהוא עושה די בשביל הצלחתו של הילד.
וא"כ, תעודה רעה בשביל הילד אין בה אלא כתוצאה טבעית לבחירתו, ולמה לנו להרוס את התוצאה הטבעית שהוא כ"כ יכול ללמוד ממנה.
תענו על תשובות, מעניין לדעת מה דעתכם!
הדברים נכתבו אחרי שנים של לימוד התופעה, והיה זה צפוי שאתחבר לתוכן המאמר דלעיל, שאמנם סגנונו פרוע אך תוכנו כ"כ משקף את דעתי.

יש לכל אחד בחירה. ולכל מלמד יש בחירה לתרץ מעשיו בהסברים כאלו ואחרים....

 

[chana ab]

ממליצה לקרוא את הספר של רוחמה שיין