לא הכי עדין, אבל צודק! לתשומת לב המחנכים שבינינו...

[רבנים]

יש לכל אחד בחירה. ולכל מלמד יש בחירה לתרץ מעשיו בהסברים כאלו ואחרים....

אשמח להסבר, ולא לסיסמאות,

 

[y&m]

הלכתם רחוק.
עד להתעללות פיזית, הלבנת פנים, הטחת מילים לא ראויות,
פגיעה והעלבה.

אם נשאר בטווח של האמת הישירה.
בצורה הנכונה.
יש בה הרבה תועלת.

כן מותר לומר לתלמיד: "צורת הדיבור הזו היא חסרת דרך ארץ"
או "חוסר היחס שלך למקצוע הוביל לכישלון במבחן"
בלי למרוח את זה לפני ואחרי בדבש.

אם זה מורה טוב, ומדברים כאן על כאלו. הוא ידע לומר את זה במנגינה הנכונה, בזמן הנכון לילד המתאים. והוא ידע גם להחמיא ולומר מילים אמיתיות וכנות בזמן המתאים.

כיום הורה שמגיע לאסיפת הורים ושומע מילים טובות על הילד/ה אפ' לא מקשיב, הוא רק מחכה ל"אבל", ומודע בהחלט שכל החלק הזה שייך "לפוליטיקלי קורקט" אלא אם כן המורה התלהב/ה ויצא/ה מגדרו/ה בעת אמירת השבחים.
וכנ"ל ליהפך, כמו שאין ביקורת, גם אין מחמאה. הכל הפך להיות לא רציני, לא מהותי.

מכבסת מילים.

 

[אסטרונאוטית]

זה נשמע קצת מוזר כל התאורים של הכותב על ההערות המעורפלות, כי אני לא ממש רואה שמורות/ רבעס אצלנו כותבים כאלו הערות מעורפלות ודו משמעותיות לא ברמה של "טיפש, "או "עצלן", אבל בהחלט אפפשר למצוא:" לא משתתף מספיק", "מרבה לאחר ולחסר" וכו'

בכל מקרה, שום ילד לא יתחנך מזה שיקראו לו עצלן, ואם זה באמת המצב- צריך ליידע את ההורים בזה, בטלפון או מעטפה סגורה ולא להטיח לילד דברים כאלו בפרצוף!!
או לדבר עם הילד בשיחה פנים אל פנים, אבל לכתוב דבר כזה בתעודה?? אותה תעודה שמראים לסבא וסבתא, ולכל האחים?? שום חינוך לא יוצא מזה- רק הלבנת פנים!

 

[פדואלה]

לא מוזר שום דבר...
הוא מקבל "מידידים" מאמרים על געגועים לעבר הכביכול טוב יותר מהיום
ומשתף אותנו זה הכל!!
ראו כאן:
http://www.prog.co.il/forum/כתיבה-|עריכה-ספרותית-|-עריכה-תורנית-|דקדוק-ועברית/282580-איך-שרדנו

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

איזה יופי, הגענו לאינטרסים...
מה שאתם כותבים חבר'ה - חתך לי את האצבע בסרגל, שם עלי 3 איקסים, הכל טוב ו(לא) יפה.
חושבני שכולנו תמימי דעים שלא לזה הכוונה בדברינו, מחנך שעושה כאלה דברים לא מפגין בכך את כוחו אלא את חולשתו, בכך שהוא שם תנאי גדול על קבלת דבריו, רק כשהוא עושה מבצעים, רק כשהוא מנסר אצבעות הוא 'מחנך', דבר שהוא ממש לא עושה, כן, הבנו?

הבנו. אמת ויציב.

אך דבר דק יש כאן,
נכון הילד עבר ילדות קשה, מחנך לא 'משהו', אבל מה הוא עשה עם זה לאחר מכן? האם הוא לקח את זה למחוזות של 'אני מסכן' 'התעללו בי', כלומר האם הוא בחר, להישאר 'שם' במסכנות, או שהוא בחר לצאת משם.

גם זה מדויק.
ועל זה אני עובד עם תלמידי/מטופלי/מתאמני.

הלא כל יסוד היהדות בנוי על דבר אחד - בחירה, ובאם 'סיכמו המטפלים' על נקודה בה אין בחירה לאדם, ו'צריך לתת לו את הכלים'... שמטנו את הקרקע מתחת כל יסוד היהדות, נכון! אדם יכול באמצעות מעשיו המזידים לגרום לכך שתלקח ממנו זכות הבחירה, אך לא כאלו דברינו, ה' שם אותנו עם הנסיונות, וגם שם את הילדים בנסיונות בשביל שנבחר בטוב (ולילדים יש בחירה, יצה"ט שבא בגיל י"ג איננו 'הבחירה' המדוברת. אלא האחריות למעשיהם כלפי שמיא. "אחרת לא היינו יכולים לעבוד איתם" עפ"ל של ת"ח עצום), ובמקרה שלנו 'לבחור בטוב' זה להביט קדימה. 'אין לו את הכלים'? ע"ז כבר דיברו רבות: 'אין ה' שם את האדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו'. כל נסיון לפמפם על מקום של 'נפש הילד', ועוד כאלה דברים ו'הוא לא יכול', באו בכדי לחפות על המצפון של המבוגר שהוא עושה די בשביל הצלחתו של הילד.

דפח"ח.
ברור שיש בחירה לילד ויש תוצאה טבעית.
אם חשבת לרגע שאני בא לשלול נקודה כה בסיסית, עיין שוב בהודעותי הקודמות.

וא"כ, תעודה רעה בשביל הילד אין בה אלא כתוצאה טבעית לבחירתו, ולמה לנו להרוס את התוצאה הטבעית שהוא כ"כ יכול ללמוד ממנה.

כמו שכתבתו קודמי - תלוי בניגון שאומרים את זה.
מקובלני ממו"ר הרב יעקובסון שליט"א מפי אביו, שאפשר , צריך וחובה להעיר לילד על מה שצריך, שלא יהא עושה מלאכת ה' רמיה, אבל רק אחרי פירגונים וקשר בסיסי חם וטוב.
את זה לא ראיתי במדובר לעיל.

תרשה לי לצטט וורט מהעלון 'באורח מישור' של השבוע (בהעלותך):

כיצד מענישין?

סוגיא מסובכת... אבל הנה לנו בפרשתנו שלושה עקרונות ברזל בפרשיה אחת!
הבה ונראה.

שוו בנפשכם את המראה נורא ההוד -
משה אהרון ומרים נקראים 'פתאום' ע"י הקב"ה לצאת מיד אל אהל מועד. רעדה.
הם יוצאים יחד, ואז מופרדים. ה' מצווה על אהרן ומרים להתקרב לבדם אל הדיבור. משה - נשאר מאחור.
ואז פונה אליהם מלכו של עולם בלשון מ-ב-ק-ש-ת 'שמעו נא דברי'. אין נא אלא לשון בקשה, מביא רש"י בפירושו.
במילים הבאות הוא מבאר להם את גודל מעלת משה אחיהם, עדות על רבו של העם הישר מפי הקב"ה, והיאך לא יראו לדבר בעבדו נאמן ביתו?!
לאחר דברי התוכחה מענישם ה' בנידוי - וַיִּחַר אַף יי בָּם וַיֵּלַךְ:
רבותי - מה למדנו כאן? הבטחנו שלושה עקרונות, ונעמוד בהבטחה.

העקרון הראשון - שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי:
כבר הבאנו מרש"י ש'נא' זו לשון בקשה. נמשיך לרא"ם שמביא ספרי: "אין נא אלא לשון בקשה, והלא דברים ק"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם אמר דבריו בתחנונים, קל וחומר לבשר ודם".
ומסביר הרא"ם את הדברים - בכוונה פתח הקב"ה את תוכחתו בנחת ובדברי פיוס, שאם לא כן, לא היו דבריו נשמעים.
שמענו?! לא היו דבריו נשמעים!!
ולמה?
מפרש 'פי הבאר' (הובא בחומש הרא"ם כאן, הערה 7), שלולי דברי הפיוס בנחת, היו אהרן ומרים נבהלים ולא היה נותר בהם כח להבין תוכחתו של הקב"ה.

נורא נוראות.
מדובר כאן על שני ענקי עולם שאין לנו שמץ של תפיסה מה היו ומה היה גדלם. והם, העצומים הללו צריכים דברי פיוס כדי לשמוע תוכחה!
כלפינו - אין קל וחומר גדול מזה.

העקרון השני - וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:
לאחר שקרא השי"ת לשלושתם, ממשיך הקב"ה וקורא לאהרן ומרים ומפרידם ממשה.
למה? שלא ישמע בנזיפתו של אהרן.
צריך להעניש, נכון. אבל - - - צריך גם לשמור על כבודו של הנענש! את נזיפתו של אהרן משה לא צריך לשמוע.

לכאורה היינו אומרים, הלא גם כך עוד רגע או שנים ידעו הכל שאהרן ומרים נענשו. קיבלו נידוי. כולם ימתינו שבעה ימים עד האסף מרים. על מה דיקדוקי העניות הללו? בדיוק את הנזיפה עצמה צריך למנוע ממשה? מה זה כבר יתן לאהרן?
חוץ מזה, מדובר הרי באהרן, מרים ומשה. גדולי האומה לדורותיה. זה באמת יפריע להם כ"כ שמשה ישמע את גוף הנזיפה?

סברות סברות, אך לא עוזרות.
הקב"ה מראה לנו חד משמעית שהשמירה על כבוד הנענש יורדת עד לפרטי פרטים.
מה שמגיע לו - מגיע. ומה שלא - לא!

והעקרון השלישי - וַיִּחַר אַף יי בָּם וַיֵּלַךְ:
תזמון.
הדבר מבואר היטב ברש"י: מאחר שהודיעם סרחונם, גזר עליהם נדוי, קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו:

תגיד, חשבת פעם איך בכלל מותר לנו להעניש?
חינוך - הולך על העתיד.
אין מה לחנך לשעבר.
כל מה שמותר להעניש ילד הוא רק כדי שלהבא ינהג באופן היותר טוב. יוצא, שאם הילד הבין למה הוא נענש - קיימת מצווה דאורייתא של חינוך.
אך אם לא הסברת - עברת אל לאו של 'לא תונו'...
בקיצור, מגיע עונש? תן. אבל לפני כן ודא שהנענש י-ו-ד-ע על מה הוא נענש.

אז למדנו איך מענישים?
פיוס, שמירה על כבוד הנענש, והבהרת הסיבה לעונש.

 

[גדי ישראלי]

אישית לא הסכמתי עם הכותב אבל יש בדבריו משהו.
זה ברור שהוא הקצין והגזים כדרכם של כותבי מאמרים, ומשום מה האנשים כאן תפסו כל מילה שלו בקיצוניות יתרה.
העיקרון בדבריו מובן – לפעמים כל אדם ילד/מבוגר צריך לעמוד מול מראה בשביל להתאפס. טיוחים ומילים מתקתקות לא תמיד מבהירות את המצב אלא נותנות אפשרות לאדם לפרשן לגיטימציה למעשיו. ולפעמים צריכים לדבר ב'רחל בתך הקטנה מאד' כדי להחדיר את התוכחה כדבעי.
כאמור, עדיין אני סבור שילדים רכים מדי בשביל להעמיד אותם מול ביקורת נוקבת.
עיקרון נוסף שעולה מהמאמר – שהחינוך הבוטה של פעם יותר טוב מהיום. אז כמה מילים בנושא כפי שאני רואה אותו.
באופן כללי, החיים פעם היו הרבה יותר פשוטים ורגועים. המצב והאוירה היום הרבה יותר דינמית, מאתגרת ומורכבת. מהרבה בחינות. אז נכון שהרבעס לא היו מלומדים גדולים, אבל אל תשכחו שגם מצב הילדים לא לגמרי הצריך זאת. הקידמה של היום יצרה שלל בעיות חדשות שלא היו פעם, ועל כן ההשכלה מחוייבת המציאות של המורים היום, עשויה לשמש כתעודת עניות מבחינה מסויימת. הרווח הוא, שפעם היה מיעוט של ילדים עם קשיים שהתפספסו, ואילו היום יש מגמה להגיע לכל תלמיד ובדרך המתאימה כך שבסופו של יום זה משתלם.
בנוסף, מקרה אינו מאפיין. כך שאין משמעות לספר סיפור ספציפי ולהקיש ממנו כמאפיין לסגנון החינוך של פעם. באותה מידה אני יכול לספר על מחנך דגול וכו' וכו'. אני לא מאמין שכל אנשי הדור הקודם סוחבים איתם משקעי זוועות כאלו.
עוד דבר, כולנו מסכימים לעקרונות בסיס חינוכיים כגון: אין ילד רע יש ילד שרע לו, אין ילד מחוצף יש ילד שחצוף לו, אין ילד שובב יש ילד ששבוב לו... וכן כל הציטטות מהמקורות שהביאו עד כה. הדברים ברורים ופשוטים. רק צריך לשים לב כשאתה מדבר על עקרונות החינוך האידאלי או כשהנושא הוא המציאות בשטח. צריך שיקול דעת נכון איפה לצעוק את מימראות חז"ל ומתי, מה שנקרא בלשוננו "דעת תורה".

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

שפתיים חן יוצק.

 

[vhsvchch]

זה נשמע קצת מוזר כל התאורים של הכותב על ההערות המעורפלות, כי אני לא ממש רואה שמורות/ רבעס אצלנו כותבים כאלו הערות מעורפלות ודו משמעותיות לא ברמה של "טיפש, "או "עצלן", אבל בהחלט אפפשר למצוא:" לא משתתף מספיק", "מרבה לאחר ולחסר" וכו'

בכל מקרה, שום ילד לא יתחנך מזה שיקראו לו עצלן, ואם זה באמת המצב- צריך ליידע את ההורים בזה, בטלפון או מעטפה סגורה ולא להטיח לילד דברים כאלו בפרצוף!!
או לדבר עם הילד בשיחה פנים אל פנים, אבל לכתוב דבר כזה בתעודה?? אותה תעודה שמראים לסבא וסבתא, ולכל האחים?? שום חינוך לא יוצא מזה- רק הלבנת פנים!

אצלי בתלמוד תורה היה ילד עם קשיי לימוד והרב'ה הדביק לו כינוי תלתל והרבה הסביר לכולם שתלתל זה ראשי תבות תנו לי תשומת לב
לאורך כל השנה הרב'ה קרא לו ככה ואגב היום הוא לא מלמד כבר אבל לאחרונה דיברתי איתו והוא משוכנע עד עמקי נשמתו שהוא הציל את הילד לא פחות... חחח

 

[השמח בחלקו]

כיון שכולם אומרים אותו הדבר (וגם אני מסכים לכל מילה),
הרשו לי לומר דבר טיפ טיפה שונה,
הילדים של פעם, היו שונים, היום הדור הרבה הרבה יותר חלוש מפעם, (גם הילדים וגם המבוגרים), אך פעם הילדים היו הרבה יותר חזקים, והיו מסוגלים לסבול ולקבל הרבה יותר.

לכן אף שלהרבה מהמלמדים של פעם היה חוסר גדול בידע, ובתרבות חינוך, ורבים מהם לא היו מתאימים כלל לחינוך.
מכל מקום כשמדברים על פעם צריך להסתכל על זה בפרופורציות של פעם, והנפש של ילד מפעם היתה הרבה יותר חזקה.
אומרים שהחזון איש אמר שהיום צריך לתת לכל תלמיד כפית של כבוד, ועל זה אמר אחד מגדולי הדור האחרונים, שהיום צריך לתת לכל תלמיד דליים של כבוד...

ובדורינו...

 

[השמח בחלקו]

הנפק''מ, שאומנם אי אפשר לחנך כמו פעם (לא הכוונה לחינוך השלילי, אלא לתפוס יותר קצר, וחזק).
אבל ניתן לשאוף שלא להיות מדי רכים.

לדעתי גם תינוק בן שנתיים, כבר ניתן לתפוס קצת קצת קצר...
אני לא רוצה להאריך בדוגמאות, בגלל שזה אינדיבידואלי, אך בעיקר כדי שלא יסקלוני, ויתקיים בי '' ורגמוהו כל העם במקלדותיהם''

 

[ציפורים]

השל"ה הקדוש כותב בספרו,
שעד גיל בר/בת מצוה, יש לחנך את הילד בקשיחות, כמאמר הכתוב "חוסך שבטו, שונא בנו"
מאז והלאה צריך לחנך אותם בכבוד ככתוב "חנוך לנער על פי דרכו"


והמתבונן יראה, שאכן זהו השיטה הנכונה,
כן, גם היום!
בגיל הילדות הילד צריך גבולות, הוא רוצה לדעת שיש לו "אבא", על מי לסמוך ולהשען,
אבא שנותן את הטון בבית ומי שחורג זה קצת יכאב...
בגיל ההתבגרות צריכים לכבד את הילדים ולא להכנס בהם ראש בראש,
הדברים הללו של הפעלת כוח בגיל ההתבגרות הביאו לאובדן נשמות יקרות.

(במאמר המוסגר, התורה לא ניסתה להתאים את עצמה לכל השיטות של היום...
חנק, סקילה, הרג, שריפה, מלקות וכרת זה חלק מהתורה הק'..
לפעמים צריך לדעת שמעשים שונים יובילו לעונש חריף, ולא משנה הסיבה למעשה,
ועכשיו, אני מחכה לסקילה הוירטואלית שלי...)