מרכז שטרן להורות קלה
משתמש מקצוען
תקרא עד הסוף - ואז תגיב.
"מאמר נפלא לאחר שינויים כלשהם" כך נראה לי.
האמת, התרגזתי מאד.
בחרת שלא שהעלות את שם הכותב, וטוב שכך. כך אני יכול 'להכנס' בשיא הכיף במלל המרוח לי על המסך.
מה שברור לי הוא 4 דברים:
1. הכותב לא היה ואינו מלמד/מורה.
2. כנראה שהוא לא נוהג להתקשר למורים/ות מידי פעם להתעדכן.
3. כפי שהוא כותב, יש לו חוויות ילדות שבהחלט משפיעות על כושר השיפוט שלו.
4. הוא לא מכיר הורים מסוג אחר. או מכיר, ושם עליהם פס.
ועכשיו לגופו של עניין:
איזה היתר יש לומר לילד שהוא טיפש???? גיהנום יש על זה. זה מה שיש.
מה המטרה בכל ההערות הללו? לקדם או לא לקדם?
אז נכון שהערות נוסח הכתבה לא מקדמות ואולי אפילו מרחיקות, אבל כ---ל ההערות הן כאלו?
תבקשו מהתלמידים שלי לראות את ההערות שאני כותב להם. ארוכות, מרוממות, ולא מחפות בזיוף על הקושי הקיים.
והעיקר אצלי - - שאחרי הילד קורא את ההערה, הוא יוצא שמח למרות שהוא מבין שיש לו עוד מה לתקן.
אצלי אין נכשל! אבל הם יודעים שמ-50 ומטה אני לא כותב ציון. רק מילה טובה ועידוד.
וכן, הם מבינים את זה יופי. אני רואה על הפנים שלהם.
[אגב הציטוט, אני בטוח באין סוף אחוזים שחוץ מההגדרה 'היפראקטיבי' אין שום הגדרה נכונה בציטוט.
כן! אין ילד חצוף, מופרע, ובטח ובטח שאין חסר מצפון.]
הערות כמו אלו המצוטטות לעיל הם כמו ה'מן', טעמם משתנה.
הורה מתעניין - יודע לקרוא את הרמוז ולעבוד עם הילד שלו על זה.
אבל הורה שלא - מגיע לו.
מה, אתה רוצה שנכתוב במפורש ונקבל שפכטל מההורים ונצא אנחנו עם "פלופ" על המצח?!
זה עוזר לילדים מאד שלאורך כל השנה הם לומדים שיעור חי ומעשי ב'זהירות בכבוד הזולת', ובונה אותם היטב לעתיד.
זו, ורק זו הסיבה שקבלת ממנו.
אבל אולי אתה באמת שונה, עובדה שהשינוי נעשה רק אחרי שבאמת קבלת 4. לא יודע מה איתך, אבל התלמידים שלי משתנים בקטע הזה ובעוד הרבה קטעים ב"ה, גם בלי ה-4, וגם די סמוך לשיחות שלנו - ולא רק אחרי התעודה.
נתת לו (כן -אתה!) כלים להתמודד עם כזה דבר?
אבל מאיפה ההכללה?
ושוב, לא ההערות יגרמו לזה. יש לזה סיבות הרבה יותר מוצלחות.
=======
ושלא תחשבו -
אני גם לא בעד מריחה.
יש לך משהו לומר לו? תגיד לו.
אבל, למען ה', תעשה את בחכמה, בכבוד, תחמיא אלף פעם ותעיר רק מאה.
ומכיוון שיש לי עין טובה על אחד מישראל, אני באמת חושב שמסקנותיך נובעות מחוויות אלו ואחרות, או שגדלת בקרב מבוגרים שסיבנו אותך כל היום.
לפי זה, אתה הורה דואג ומסור. אשריך.
"מאמר נפלא לאחר שינויים כלשהם" כך נראה לי.
האמת, התרגזתי מאד.
בחרת שלא שהעלות את שם הכותב, וטוב שכך. כך אני יכול 'להכנס' בשיא הכיף במלל המרוח לי על המסך.
מה שברור לי הוא 4 דברים:
1. הכותב לא היה ואינו מלמד/מורה.
2. כנראה שהוא לא נוהג להתקשר למורים/ות מידי פעם להתעדכן.
3. כפי שהוא כותב, יש לו חוויות ילדות שבהחלט משפיעות על כושר השיפוט שלו.
4. הוא לא מכיר הורים מסוג אחר. או מכיר, ושם עליהם פס.
ועכשיו לגופו של עניין:
איזה היתר יש לומר לילד שהוא טיפש???? גיהנום יש על זה. זה מה שיש.
מה המטרה בכל ההערות הללו? לקדם או לא לקדם?
אז נכון שהערות נוסח הכתבה לא מקדמות ואולי אפילו מרחיקות, אבל כ---ל ההערות הן כאלו?
תבקשו מהתלמידים שלי לראות את ההערות שאני כותב להם. ארוכות, מרוממות, ולא מחפות בזיוף על הקושי הקיים.
והעיקר אצלי - - שאחרי הילד קורא את ההערה, הוא יוצא שמח למרות שהוא מבין שיש לו עוד מה לתקן.
לכל מורה יש את הניגון שלו. התלמידים והוריהם קולטים את זה (ההורים המתעניינים...).פעם אם ילד היה מתפרע בשיעורים, לא מקשיב, מציק לתלמידים ונכשל במבחנים, היו כותבים לו בתעודה בפשטות: "נכשל".
אצלי אין נכשל! אבל הם יודעים שמ-50 ומטה אני לא כותב ציון. רק מילה טובה ועידוד.
וכן, הם מבינים את זה יופי. אני רואה על הפנים שלהם.
ואני כהורה, ועוד רבים כמוני - יודעים את זה מצוין, כי לנו אכפת מהילדים שלנו ואנחנו מתעניינים בהם. (ולא ששלנו הם כאלה...)אני כהורה הייתי רוצה לדעת אם הילד שלי מופרע, היפראקטיבי, חצוף או חסר מצפון.
[אגב הציטוט, אני בטוח באין סוף אחוזים שחוץ מההגדרה 'היפראקטיבי' אין שום הגדרה נכונה בציטוט.
כן! אין ילד חצוף, מופרע, ובטח ובטח שאין חסר מצפון.]
רוצח בשוגג (וסליחה על הביטוי)וילד טיפש (כן. יש כאלה, סליחה על הביטוי)
נכון, הם לא מטומטמים (כולל ההוא הטיפש שלך), והם מבינים היטב - שמכבדים אותם!הם הרי לא מטומטמים הילדים שלנו, והם מבינים כשמסבנים אותם.
סברא יפה, אך טעמה קצת כמוס. בא ואגלה לך סודות מחדר ההנהלה...כדי לא להוציא לחופש הגדול ילדים שכתוב להם "פלופ" על המצח.
הערות כמו אלו המצוטטות לעיל הם כמו ה'מן', טעמם משתנה.
הורה מתעניין - יודע לקרוא את הרמוז ולעבוד עם הילד שלו על זה.
אבל הורה שלא - מגיע לו.
מה, אתה רוצה שנכתוב במפורש ונקבל שפכטל מההורים ונצא אנחנו עם "פלופ" על המצח?!
נכשלת! דברת שטויות. (אתה אוהב שכותבים לך ככה, נכון כיף?)זה פוגע בילדים שלומדים שיעור מעשי בצביעות ודו-פרצופיות, ומונע מהם כל תיקון לעתיד.
זה עוזר לילדים מאד שלאורך כל השנה הם לומדים שיעור חי ומעשי ב'זהירות בכבוד הזולת', ובונה אותם היטב לעתיד.
אני חותם לך שהמורה ההוא נתן לך יחס אוהב ומכבד לאורך כל הדרך.כשהייתי בכיתה י' העתקתי פעם באחד המבחנים. המורה תפס אותי במקום (אני גרוע בהעתקות. סליחה: "מעתיק מצוין כשלא תופסים אותי"), והודיע שבגלל ההעתקה הציון שלי במחצית יהיה 4. כשהגיעה התעודה, התנוססה בה הספרה '4' עם הכיתוב בכתב ידו של המורה "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". הבנתי את זה מיד, ולא העתקתי יותר בחיים.
זו, ורק זו הסיבה שקבלת ממנו.
אבל אולי אתה באמת שונה, עובדה שהשינוי נעשה רק אחרי שבאמת קבלת 4. לא יודע מה איתך, אבל התלמידים שלי משתנים בקטע הזה ובעוד הרבה קטעים ב"ה, גם בלי ה-4, וגם די סמוך לשיחות שלנו - ולא רק אחרי התעודה.
הוא גם מעדיף להיות כזה?אני מעדיף לקבל ילד בוכה ומתוסכל שמתמודד עם הגילוי הראשון של תוצאות מעשיו
נתת לו (כן -אתה!) כלים להתמודד עם כזה דבר?
בגדול, גם אני לא רוצה שילדי/תלמידי יגדלו ככה.מאשר ילדים יהירים וערמומיים שיודעים שכל מה שהמבוגרים מלמדים אותם הוא בלוף אחד גדול
אבל מאיפה ההכללה?
ושוב, לא ההערות יגרמו לזה. יש לזה סיבות הרבה יותר מוצלחות.
=======
ושלא תחשבו -
אני גם לא בעד מריחה.
יש לך משהו לומר לו? תגיד לו.
אבל, למען ה', תעשה את בחכמה, בכבוד, תחמיא אלף פעם ותעיר רק מאה.
ומכיוון שיש לי עין טובה על אחד מישראל, אני באמת חושב שמסקנותיך נובעות מחוויות אלו ואחרות, או שגדלת בקרב מבוגרים שסיבנו אותך כל היום.
לפי זה, אתה הורה דואג ומסור. אשריך.