דיון כתיבה על נעלם

[מ. י. פרצמן]

אני

אני עשיתי את רעיון בסיפור בהמשכים שלי פה בפרוג (קרב (לא) אבוד)
פרקים י"ב -י"ג
כתבתי כל הזמן הזקן במקום לכתוב לו שם, פעם הראשונה שהסתכלתי על זה אחרי שכתבתי זה באמת הפריע, אבל באיזה שהוא שלב החלטתי שאני הופך את זה לשם שלו (לא שאין לו שם, יש לו שם, שלבינתיים אני לא רוצה לגלות)
פשוט צריך להשלים עם זה שזה השם שלו ואז זה מסתדר .

בדיוק השבוע קראתי את שומרת השערים של דבורי רנד, וראיתי שגם היא עושה את זה הרבה.
אומנם במטרה אחרת - לא על מנת לשמור על הדמויות נעלמות, אבל אותה טקטיקה:
היא קוראת לגיבורים שלה בשמות כינוי.

למשל:
הגיבורה בורחת לבית החולים, מתיישבת על כיסא ליד זקנה זעעורית.
מעכשיו והלאה, דבורי קוראת לגיבורה הזו "זערורית".
זערורית מחייכת, זערורית מלטפת, זערורית נעה. אין "הזקנה", אלא זה פשוט הופך להיות השם שלה.

לא יודעת אם אהבתי, אבל זאת בהחלט טקטיקה. להפוך את התואר לכינוי.

 

[תהילה בצלאל]

בדיוק השבוע קראתי את שומרת השערים של דבורי רנד, וראיתי שגם היא עושה את זה הרבה.
אומנם במטרה אחרת - לא על מנת לשמור על הדמויות נעלמות, אבל אותה טקטיקה:
היא קוראת לגיבורים שלה בשמות כינוי.

למשל:
הגיבורה בורחת לבית החולים, מתיישבת על כיסא ליד זקנה זעעורית.
מעכשיו והלאה, דבורי קוראת לגיבורה הזו "זערורית".
זערורית מחייכת, זערורית מלטפת, זערורית נעה. אין "הזקנה", אלא זה פשוט הופך להיות השם שלה.

לא יודעת אם אהבתי, אבל זאת בהחלט טקטיקה. להפוך את התואר לכינוי.

זה בעצם לא אותו הדבר? הרי במקום הוא אני יכולה לכתוב את השם, את התיאור המקוצר או סתם דבר אחר שעלה לי בראש. מספר הפעמים בהם הוא ייזכר יהיה עדין זהה.
לגבי הוא בהטיה - אכן פתרון מעולה, במיוחד אם הוא חושב על ההוא שהזיק לו אתמול וצריך לדבר עם החבר השני שרצה לתאם איתו שיחה בקשר לכמה פעולות שהוא רוצה לנקוט בענין (סתם קשקשתי משפט, אבל כזה מסובך שלכי תשייכי את ההוא למי שכיוונתי אליו, נדמה לי אני בעצמי התבלבלתי ).
השאלה עד כמה זה נכון לדחוף הטיה לספר?