מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
בדיוק השבוע קראתי את שומרת השערים של דבורי רנד, וראיתי שגם היא עושה את זה הרבה.אני
אני עשיתי את רעיון בסיפור בהמשכים שלי פה בפרוג (קרב (לא) אבוד)
פרקים י"ב -י"ג
כתבתי כל הזמן הזקן במקום לכתוב לו שם, פעם הראשונה שהסתכלתי על זה אחרי שכתבתי זה באמת הפריע, אבל באיזה שהוא שלב החלטתי שאני הופך את זה לשם שלו (לא שאין לו שם, יש לו שם, שלבינתיים אני לא רוצה לגלות)
פשוט צריך להשלים עם זה שזה השם שלו ואז זה מסתדר .
אומנם במטרה אחרת - לא על מנת לשמור על הדמויות נעלמות, אבל אותה טקטיקה:
היא קוראת לגיבורים שלה בשמות כינוי.
למשל:
הגיבורה בורחת לבית החולים, מתיישבת על כיסא ליד זקנה זעעורית.
מעכשיו והלאה, דבורי קוראת לגיבורה הזו "זערורית".
זערורית מחייכת, זערורית מלטפת, זערורית נעה. אין "הזקנה", אלא זה פשוט הופך להיות השם שלה.
לא יודעת אם אהבתי, אבל זאת בהחלט טקטיקה. להפוך את התואר לכינוי.