דיון כתיבה בהווה - בעד או נגד?

[קוביד]

כשמדובר בלשון עבר/הווה/עתיד זה פשוט מאד
אבל נראה לי שיש כאן שאלה עם גוון מעט שונה, כמו שנכנסים למנהרת זמן העבר, כלומר מדמיינים כאילו נמצאים 1000 שנים אחורה, כך יש מצב להכנס למנהרה שתוביל אותנו כמה שנים קדימה, אבל חייב להיות איזה טריק חזק כדי שהציבור יסתקרן במיוחד. למה? כי קריאה על העבר מכניסה למן הרפיה, נינוחות, הייתי אומרת אפילו נגיעה של עצלות, הכל כבר קרה אין מה להילחץ, כל הבעיות כבר הגיעו לפתרונן צריך רק להמתין לעמוד האחרון... אבל התחושה העתידית נותנת יותר משמעות לחוסר הידע, ללחץ ולמתחים, בתת ההכרה הבעיות עוד לא הגיעו לפתרונן, לכן הקורא צריך להתנער מהעצלות המחשבתית 'ולטכס עצות' גם אם הוא מצליח לצחוק ע"ע שזה סה"כ סיפור דימיוני, לכן אני שוב חוזרת על מה שכבר כתבתי למעלה

הנושא הוא לשון עתידית ולא עלילה עתידית.

 

[RACHELIZ]

לפעמים מסיימים סיפורים בלשון עתיד...

*

כהרגלי בקודש, אני עדיין באמצע לקרוא את מוסף הסיפורים של עיתון משפחה. בעקבות הדיון, שמתי לב לכתיבה המעניינת של שפרה גליק. מצטטת כמה משפטים מתוך סיפורה שם "מצית בי את האש":

"הודתה יפי, רוכנת ללקט אבנים לצד אחותה."

"חני הזדקפה, מניחה את הקופסה המלאה על השולחן, מנערת אבק מהחצאית שלה."

"התרוממה באיטיות, מדביקה חיוך רחב על פניה, מאחלת, מתעניינת."

נשמע שהסיפור מספר על העבר אבל תוך כדי הפעולות, מנסחים אותן בלשון הווה.

מוזר? הגיוני? אומנותי?
מה אומרים?

 

[קוביד]

לפעמים מסיימים סיפורים בלשון עתיד...

*

כהרגלי בקודש, אני עדיין באמצע לקרוא את מוסף הסיפורים של עיתון משפחה. בעקבות הדיון, שמתי לב לכתיבה המעניינת של שפרה גליק. מצטטת כמה משפטים מתוך סיפורה שם "מצית בי את האש":

"הודתה יפי, רוכנת ללקט אבנים לצד אחותה."

"חני הזדקפה, מניחה את הקופסה המלאה על השולחן, מנערת אבק מהחצאית שלה."

"התרוממה באיטיות, מדביקה חיוך רחב על פניה, מאחלת, מתעניינת."

נשמע שהסיפור מספר על העבר אבל תוך כדי הפעולות, מנסחים אותן בלשון הווה.

מוזר? הגיוני? אומנותי?
מה אומרים?

מאד יפה. היא חוסכת את 'בהיותה' רוכנת/מניחה/מדביקה.

 

[RACHELIZ]

מאד יפה. היא חוסכת את 'בהיותה' רוכנת/מניחה/מדביקה.

לא חשבתי על זה, גאוני אפילו.
אם כי כן קצת צורם לי הניסוח.

 

[סיפור8]

נשמע שהסיפור מספר על העבר אבל תוך כדי הפעולות, מנסחים אותן בלשון הווה.

מוזר? הגיוני?

זה פשוט פרזנט פרוגרסיב, הווה ממושך.

חני הזדקפה, מניחה את הקופסה המלאה על השולחן, מנערת אבק מהחצאית שלה

תוך כדי שהיא הזדקפה, היא הניחה את הקופסא וניערה אבק מבגדיה.

 

[נ. גל]

"הודתה יפי, רוכנת ללקט אבנים לצד אחותה."

"חני הזדקפה, מניחה את הקופסה המלאה על השולחן, מנערת אבק מהחצאית שלה."

"התרוממה באיטיות, מדביקה חיוך רחב על פניה, מאחלת, מתעניינת."

נשמע שהסיפור מספר על העבר אבל תוך כדי הפעולות, מנסחים אותן בלשון הווה.

במחשבה שניה אני מגלה שאני משתמשת הרבה בטכניקה הזו. מעניין לשים לב לכך. כאשר הפעולה הראשונה מסבירה שזה אכן קרה בעבר, והאחרות - שקורות במקביל אליה - מנוסחות בלשון הווה.
תודה על הגילוי.

 

[RACHELIZ]

פרזנט פרוגרסיב, הווה ממושך

זהו שאני מכירה את זה מאנגלית

 

[בובה בובה]

"הודתה יפי, רוכנת ללקט אבנים לצד אחותה."

"חני הזדקפה, מניחה את הקופסה המלאה על השולחן, מנערת אבק מהחצאית שלה."

"התרוממה באיטיות, מדביקה חיוך רחב על פניה, מאחלת, מתעניינת."

הדגמה יפה, אבל אין כאן קשר לכתיבה בזמן הווה.

זה פשוט פרזנט פרוגרסיב, הווה ממושך.

פאסט פרוגרסיב, עבר ממושך. 'הזדקפה תוך שהיא מניחה...'

 

[RACHELIZ]

הדגמה יפה, אבל אין כאן קשר לכתיבה בזמן הווה.

רק באתי להראות שילוב מעניין של זמנים.

 

[בובה בובה]

רק באתי להראות שילוב מעניין של זמנים.

תודה!
שילוב מעולה! למדתי משהו

 

[ifatrosh]

לדעתי, כתיבה בזמן הווה או בזמן עבר, תלויה בכותב. יש מי שנוח לו בהווה וזו הצורה הטובה והנכונה בעבורו. וכן בעבר.
בדרך כלל, בזמן שנוח לכותב לכתוב זו הצורה הנכונה בעבורו. (אם משנים צריך לשים לב שלא לטעות).
חשוב מאוד, לא לגלוש בסיפור בין הזמנים שאז גורם לבילבול אצל הקורא.
בכל מקרה, מי שרגיל לכתוב בזמן עבר וינסה לשנות להווה, זו חוויה, וגם כותבי ההווה יהנו משינוי הזמן.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

כתיבה בזמן הווה מכניסה את הקורא אל תוך הסצנה, גורמת לו לעקוב כביכול אחרי המתרחש בזמן אמת.
הקורא דרוך יותר וכאילו צופה בדברים כשהם מתרחשים.
בכתיבה בזמן עבר, המקצב של הקריאה איטי יותר, ומתאר בדרך יותר תיאורית את המתרחש, כך שהקורא יותר נינוח, והחוויה פחות אינטנסיבית.