שיתוף - לביקורת כשאבא מרביץ---

[ציורי לשון]

כשאבא מרביץ לי, כואב לי.
כואבת לי הסטירה.
כואב לי שאבא היה צריך לעשות את זה.
כואב לי בשבילו, הוא הרי כל כך מצטער.
ו...גם לא נעים לי.
וכשאבא שם למעלה, סוטר לי בחוזקה -
כואב לי, נכון, כואבת לי הסטירה.
....

 

[מימיי]

איי
נוקב וכואב.

 

[מֶנַחֵם]

כשאבא מרביץ לי, כואב לי.
כואבת לי הסטירה.
כואב לי שאבא היה צריך לעשות את זה.
כואב לי בשבילו, הוא הרי כל כך מצטער.
ו...גם לא נעים לי.
וכשאבא שם למעלה, סוטר לי בחוזקה -
כואב לי, נכון, כואבת לי הסטירה.
....

ההבדל היחיד הוא,
שאבא בשמים לא מרביץ. הוא מעיר מהשינה, קורא לנו בחיבה.
רק לנו זה נראה קשוח ורע.

"מעשה באחד שהתלונן על כאבי עיניים אצל אחד הצדיקים,
והפטיר: כנראה השם מעניש אותי על שהסתכלתי איפה שלא צריך...
אמר לו הצדיק: אם זה היה עונש - היית אמור להיות היום בלי עיניים בכלל.
זוהי רק קריאת השכמה!"

 

[ציורי לשון]

ההבדל היחיד הוא,
שאבא בשמים לא מרביץ. הוא מעיר מהשינה, קורא לנו בחיבה.
רק לנו זה נראה קשוח ורע.

"מעשה באחד שהתלונן על כאבי עיניים אצל אחד הצדיקים,
והפטיר: כנראה השם מעניש אותי על שהסתכלתי איפה שלא צריך...
אמר לו הצדיק: אם זה היה עונש - היית אמור להיות היום בלי עיניים בכלל.
זוהי רק קריאת השכמה!"

תודה על ההערה הנכונה -
אבל אם תשים לב;
במשל אמנם האבא מרביץ, אבל בנמשל לא השתמשתי במונח הזה, בדיוק מהסיבה שזו מילה בוטה מדי ואפילו כמו שאמרת, לא נכונה.
אבל אבא כן סוטר לנו, ולפעמים הסטירות חזקות ולפעמים פחות - (ששם דווקא עוד יותר קשה להבחין בקריאת ההתעוררות, ושם זה גם עוד יותר מצוי ביום יום) ובוודאי שהן רק מאהבה, ובאות בשביל לנענע אותנו, שנתעורר.

רק לנו זה נראה קשוח ורע.

בדיוק זה גם מה שהקטעון הנ"ל מעביר בין השאר.
רק לנו זה נראה קשוח ורע, אנחנו בכלל לא מסתכלים מעבר, מי מה ומאיפה.
לא שמים לב מי נתן אותה, מתעסקים בסטירה יותר מדי, כואבים אותה, חושבים שהיא מטרה, שוכחים את התכלית.

 

[מֶנַחֵם]

אבא לא מרביץ.
אבא נותן טפיחות של כוונון -
"היי, ילד שלי, אל תמשיך לכאן, זה מסוכן לך!"