הנושאים החמים
הנושאים החמים
ב"ה
הזיגזוג בין הזירה המדינית לבין הזירה הלוחמת של חמאס, מבטאת את העקרונות שלה יותר מכל.
הניסיון להשיג כמה שיותר ולפגוע כמה שיותר בו זמנית.
מצד אחד להתבכיין לארצות העולם על מצבם הקשה ולדרוש עזרה הומניטרית, מה שמביא את ארצות הברית לעמוד לימין החמאס ברגע ההכרעה.
הלא היא "רפיח", מה שלא סיימת, לא התחלת, אתה חוזר לנקודת המוצא.
מה יותר גרוע מלהפסיד? להפסיד ולצבור אבדות כואבות ללא שתהיה הכרעה כלשהי.
ומצד שני לנהוג באיוולת הידועה לשמצה עליה אין צורך להרחיב.
ובנוסף מלחמה ללא שמירת הקודים הבסיסים של חוקי המלחמה בעולם, לוחמה עם שקר, לוחמה עם זדון, לוחמה על ידי שימוש בכלים אותם הם מקבלים כסיוע כדי לפגוע שוב ושוב.
בעיננו הדבר מתבטא כחולשה, התנהגות רופסת ומכוערת.
אבל ההתנהגות הזאת למרות היותה זוועתית בכל קנה מידה שנבחר, מצליחה להוביל את חמאס לפגוע בנו, משמע הם מצליחים להגיע לעליונות שוב ושוב ביכולת הפגיעה שלהם וביכולת להתמסכן מול העולם במקביל.
האבסורד הגדול הינו בכך ששימוש של חמאס בזוועות ובמקביל שימוש בתמיכה מהעולם מונעות מישראל את היכולת לעצור את ההתנהלות המזוויעה הזאת.
במקום שמנהיגי העולם יכירו בחמאס ובארגון הטרור הרצחני ובפעולות המזעזעות שלהם ויבחרו להילחם בהם עד חורמה, מה שקורה הוא שנוצר מצב שבתקשורת העולמית ישנה הפרדה בין החלק הרעיל ביותר של חמאס לבין החלק שדורש התייחסות הומניטרית.
כבר זמן רב שחמאס משתמש בלגיטימציה הזאת, ובשם ההומניטריות מגיע להישגים נוראים.
אם היינו מגדירים לעצמנו את הדרך לחסל את חמאס, ללא ניהול משא ומתן שמנוצל שוב פעם לצורך של פגיעה.
ככלל הדינמיקה מול חמאס צריכה להבין את היסוד כי כל פעולה של ישראל בכל מישור תהיה מנוצלת כדי לפגוע בנו שוב.
האירוניה של השימוש הכפול של חמאס בלגיטימציה עולמית, מספרת את סיפורו של עמנו, סיפור של חלשים מול חזקים, חלשים במובן של וותרנים, בעלי רצון לנתינה, בעלי צורך להקשיב למנהיגים המכתיבים לנו איך ועד כמה להגן על עצמנו.
מול חזקים במובן של שימוש בכוח הזרוע, שימוש עלוב במידת הרחמים של ישראל.
כשנבין את היסודות הללו, נוכל לשקם את התפיסה שלנו.
שיקום התפיסה זו דרך של תיקון.
הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי (תהילים קמ"ב, ז')
הזיגזוג בין הזירה המדינית לבין הזירה הלוחמת של חמאס, מבטאת את העקרונות שלה יותר מכל.
הניסיון להשיג כמה שיותר ולפגוע כמה שיותר בו זמנית.
מצד אחד להתבכיין לארצות העולם על מצבם הקשה ולדרוש עזרה הומניטרית, מה שמביא את ארצות הברית לעמוד לימין החמאס ברגע ההכרעה.
הלא היא "רפיח", מה שלא סיימת, לא התחלת, אתה חוזר לנקודת המוצא.
מה יותר גרוע מלהפסיד? להפסיד ולצבור אבדות כואבות ללא שתהיה הכרעה כלשהי.
ומצד שני לנהוג באיוולת הידועה לשמצה עליה אין צורך להרחיב.
ובנוסף מלחמה ללא שמירת הקודים הבסיסים של חוקי המלחמה בעולם, לוחמה עם שקר, לוחמה עם זדון, לוחמה על ידי שימוש בכלים אותם הם מקבלים כסיוע כדי לפגוע שוב ושוב.
בעיננו הדבר מתבטא כחולשה, התנהגות רופסת ומכוערת.
אבל ההתנהגות הזאת למרות היותה זוועתית בכל קנה מידה שנבחר, מצליחה להוביל את חמאס לפגוע בנו, משמע הם מצליחים להגיע לעליונות שוב ושוב ביכולת הפגיעה שלהם וביכולת להתמסכן מול העולם במקביל.
האבסורד הגדול הינו בכך ששימוש של חמאס בזוועות ובמקביל שימוש בתמיכה מהעולם מונעות מישראל את היכולת לעצור את ההתנהלות המזוויעה הזאת.
במקום שמנהיגי העולם יכירו בחמאס ובארגון הטרור הרצחני ובפעולות המזעזעות שלהם ויבחרו להילחם בהם עד חורמה, מה שקורה הוא שנוצר מצב שבתקשורת העולמית ישנה הפרדה בין החלק הרעיל ביותר של חמאס לבין החלק שדורש התייחסות הומניטרית.
כבר זמן רב שחמאס משתמש בלגיטימציה הזאת, ובשם ההומניטריות מגיע להישגים נוראים.
אם היינו מגדירים לעצמנו את הדרך לחסל את חמאס, ללא ניהול משא ומתן שמנוצל שוב פעם לצורך של פגיעה.
ככלל הדינמיקה מול חמאס צריכה להבין את היסוד כי כל פעולה של ישראל בכל מישור תהיה מנוצלת כדי לפגוע בנו שוב.
האירוניה של השימוש הכפול של חמאס בלגיטימציה עולמית, מספרת את סיפורו של עמנו, סיפור של חלשים מול חזקים, חלשים במובן של וותרנים, בעלי רצון לנתינה, בעלי צורך להקשיב למנהיגים המכתיבים לנו איך ועד כמה להגן על עצמנו.
מול חזקים במובן של שימוש בכוח הזרוע, שימוש עלוב במידת הרחמים של ישראל.
כשנבין את היסודות הללו, נוכל לשקם את התפיסה שלנו.
שיקום התפיסה זו דרך של תיקון.
הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי (תהילים קמ"ב, ז')
