דיון כנות

[לאונרד כהן]

הדיון סטה מעט מנתיבו המקורי (או שפותח האשכול בעצמו לוקה מעט בחוסר כנות, כי הוא רצה לדון בפתיחות ופתח דיון על כנות).

הכנות היא חשובה, כי שיר או פרוזה (מחזה ציור או תמונה וכן הלאה) שאינם כנים – משקרים, ואף אחד לא אוהב שמשקרים לו למרות שכולנו משקרים לפעמים. אבל האם כנות משמעה לפתוח בפני קהל עם ועדה את מפת הנפש הפנימית שלי על כל דרכיה?

עברה עלי תקופה לא קלה, וההתמודדות ספקה לי הרבה חומר למחשבה והמון רגש לעיבוד. חלק מהתובנות כתבתי ופרסמתי – והן כנות לחלוטין בלי שום ניסיון לייפות אותם כדי שיתאימו למה שכדאי לי לכתוב או למה שכדאי שאנשים אחרים יחשבו עלי. חלק אחר מהן – כתבתי ולא פרסמתי, אין שום חובה לתת לעולם לדעת מה אכלתי לארוחת בוקר, יש בכך אפילו חוסר צניעות.

חלק נוסף ואחרון אפילו לא העליתי על גבי הכתב – כי כתיבה היא סוג של פרסום גם אם הדבר הנכתב סגור במגירה סודית, או בתיקייה שכוחה במחשב. לא כל דבר ראוי לפרסום גם אם הוא אמת לאמיתה. אף אחד לא רוצה לעקור את דלת ביתו למרות שהוא מתנהג בכל אורחותיו לפי החוק וההלכה.

אין הכי נמי באמת לא צריך לשתף כל דבר ובאמת יש בכך חוסר צניעות. הנקודה שדוברה הייתה שאם אי אפשר לכתוב אין סיבה לכתוב חומר גרוע.

 

[מתן מאור]

אין זה מתפקידי לסנגר על השירה והספרות החרדית.

אבל השאלה שצריכה להישאל היא – מה זה חומר גרוע?

כפי שכתבתי, חומר שנגוע בחוסר כנות הוא משקר ומעורר חוסר נוחות.
אבל כתיבה על ערכים נעלים, על רגשות נאצלים, על מחשבות מרוממות – לא תמיד נגועה בחוסר כנות.

נכון שהספרות החרדית מביאה רק צד מסוים של הסקאלה, אבל כשנרצה לאזן את המאזניים האם לא נכביד בטעות את הכף השנייה? האם לא נהרוס את התום?

יהיו כאלו שיגידו שכל התום, הטוהר והצדקות הם רק מסכה ומבפנים הכל רקוב. אני חושב שכל אלו שטוענים כך הם פשוט האנשים שחשופים יותר מדי לצד השני. אני רוצה לראות את הבן אדם שנותנים לו שנאה, זעם, קנאה, תאווה וכבוד, והוא מעדיף לבכר את התקווה, האמונה, ההתגברות והטוהר. הרצון לטוב הוא עבודה של שנים והחלפת מדף הספרים עלולה לגרום לו לרדת לטמיון.

הצורך במודעות הוא צורך אמתי, קיים וקריטי, חייבים למצוא לכך פתרון אבל לא במסגרת הזאת – זה עלול להיות מסוכן מדי.

 

[עליבאבא]

אני חושב שהנקודה הובהרה. אם זה מרגיש מזויף - פשוט לא לכתוב. וזהו. מבלי קשר לשאלה מה כן לכתוב.

 

[ליליאן]

אני אגיד את האמת הרבה פעמים אפשר לקרוא פה שיר שהוא אחלה מבחינת החרוזים והמשקלים אבל אתה קורא אותו והדבר היחידי שעובר לי בראש זה מישהו שמשקר לעצמו מנסה לשקר עלי, למה הוא מנסה לשקר עלי?

ההודעה מנוסחת בלשון זכר מטעמי נוחות אך פונה בשווה לשני המינים.

לא יודעת אם מנסה לשקר עלי. לפעמים מדקלם. לפעמים כותב סתום, על משהו שרק הוא עבר ולא הבין שככה אי אפשר להוציא חומר החוצה. לפעמים נראה תחרות צמצום הברות - שוב, בלי שהקורא הממוצע עובר תהליך.

 

[ליליאן]

שירה זה לתת לרגשות מלא מלא מקום ואך ורק לרגשות(לכן קיים פחות משוררים בעולם החרדי)

וואו כל כך לא מסכימה. אולי לשיר שכל אחד כותב למגירה. לא בשירה מקצועית. ממש לא רק לרגשות.

.
בכלאופן אנחנו צריכים לכתוב את עצמנו.
לגשת לכתיבה שאנחנו סופר מרגישים את עצמנו.
ואז מה שאנחנו מרגישים כבר ישפך על הדף/ על המקלדת
ואם אנחנו יכולים ליפות אותו אז הוא ראוי לפלטפורמה ציבורית

זה נכון.