בחתונה של אחי, "נגמרו" העופות והשניצלים. בעלי שמכיר היטב את המטבחים נכנס למטבח. ופשוט חיפש את העופות ה"אבודים". הם טענו שזה הרזרבה, עד שהודו שהם שמו בצד כי חשבו שלא כולם ירצו, כך שישאר להם.
למתי? ה' יודע.
לא רק ה' יודע, גם אני יודעת.
לברית של מחר.
אפשר לכתוב אשכולות שלמים על סיפורי האולמות.
בפועל, מתוך היכרות עם מחלקות הכספים בכמה אולמות, אפשר להגיד דבר אחד:
אולם ברמה פשוטה, זה דבר שלא מכסה את עצמו. שלא יכול לכסות את עצמו. אין מצב שב-70 ש"ח למנה, יהיה אפשר גם להזמין מנות טריות ברמה סבירה, גם לממן כלים ושטיפתם, גם מלצרים, גם אחזקת אולם, גם משכורות, גם שכירות וארנונה, גם הוצאות הנהלה ומשרד.
אלא אם מקצצים במספרי המנות, ומגישים עוף במרקם סנדל, סלטים מאתמול, מלצרים מחברת כוח אדם עם אפס תודעת שירות, ועשרים מנות גלידה במקום 400.
אולמות כמו 'גוטניק', הם חידה בעיניי.
הם מצליחים, יחסית, לשמור על רמה סבירה מאד, במקביל למחיר הזול. אולי הפתרון הוא שאין להם עלויות שכירות.