במשך שנים רבות התלבטתי, כמו הרבה יהודים טובים, האם אני בעד דמי כיס לילדים, או נגד. בשנים האחרונות התגבשה דעתי ואני 'בעד דמי כיס'. ומדוע?
1 - 'קצת גשמיות'
המושגים הגשמיים של הילדים גדלים והולכים. לכן רוב הילדים (וכל שכן המתבגרים) זקוקים לקצת כסף לבזבוזים, עבור בריאותם הרגשית.
אחת ההוכחות לכך היא מגפת הגנבות מההורים (כן, לא רק אצלכם...), שמעידה לדעתי על צורך בעוד קצת 'גשמיות'.
הצורך הזה קיים עוד יותר אצל ילדי הפרעת קשב וריכוז (ADHD) אשר מטבעם זקוקים לקצת יותר הנאות מהממוצע, או ילדים כוחניים ועקשנים (ODD), שזקוקים ליותר שליטה מהממוצע.
2 - הסדרת הנתינה הקיימת
בהרבה מקרים, לא מדובר על נתינה חדשה אלא הסדרת הנתינה הקיימת.
ההורים ממילא נותנים כסף לבזבוז כשהילד מבקש (למשל לילדים קטנים – לאוסף מדבקות. למתבגרים – לצ'ולנט בליל שישי).
אך אז זה לא נעים לילד שהוא נאלץ לבקש, וגם עצם הבקשה גורמת לו להרגיש שהוא מקבל מעט מדי.
הבקשות והתחנונים פשוט מורידות את ערך הכסף.
הילד נאלץ לבקש? ירד 25 אחוז מערך הכסף.
התמקחתם עמו? ירד עוד 25 אחוז מהערך.
נתתם אך לא בלב שלם? עכשיו ירד עוד 25 אחוז.
אז נתתם 100 ₪, שמבחינה רגשית הם שוים לילד 25 ₪ בלבד!...
ממש חבל על הכסף...
ומאידך גיסא - זה גם לא נעים להורים, שמרגישים 'נסחטים', וגם העובדה שהם צריכים להחליט כל פעם מחדש, גורמת להם להרגיש שהם נותנים יותר ממה שרצו.
אז הם נתנו 100 ₪, אבל הלחץ הרגשי סביב הנתינה גורם להם להרגיש שהם נתנו לפחות 200 ₪.
לכן חשובה ההסדרה - מחליטים על סכום קבוע, ואז ההורים נותנים בשמחה, והילדים מקבלים בכבוד.
3 - דרך להשפעה רגשית ורוחנית
המהר"ל אומר שהסיבה שאסתר הזמינה את המן למשתה, היא משום שכשאני נותן למישהו מאכלים, אני בעצם מכניס אותו בכך תחת רשותי ודרכי (אור חדש).
הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל אמר כי כשהורים נותנים דמי כיס לילד לפני טיול וכדומה, זהו ביטוי מורגש של אהבה כלפיו, ואז גם כשהם מטיפים לו מוסר הוא יודע שהם עדיין אוהבים אותו (חיי יעקב). (הוא דיבר בזמנו על נתינה 'לפני טיול', בזמננו לדעתי כדאי לתת באופן קבוע. התכוונתי לעיקרון שבדבריו).
4 - הבעת אֵמוּן
יחד עם דמי הכיס, הילדים מקבלים את המסר החשוב של אחריות אישית על הכסף, ואת התחושה שהוריהם סומכים עליהם שישתמשו בכסף בצורה נכונה.
זהו אמצעי מיוחד עבור הורים הזקוקים לתרגול עצמי כיצד לתת אמון בילד.
5 - אִימּוּן ותרגול כישורי חיים שונים
בעבר רווחה הדעה שלא כדאי שילדים יתעסקו עם כסף. אולם כיום רבים מאנשי המקצוע סבורים להיפך, שדוקא דמי הכיס הם הזדמנות להורים להנחות את הילד איך להתנהל עם כסף בצורה מושכלת.
כשמדובר בילדים קטנים, זו ההזדמנות שלנו להסביר להם מושגים בסיסיים ביותר לגבי כסף: להסביר להם שאנחנו נותנים להם סכום קבוע ביום מסוים, ויהיה עליהם 'להסתדר' עם הסכום הזה עד לשבוע הבא.
כמו כן יש להסביר להם (עם דוגמאות) שכאשר הם בוחרים לקנות עמו דבר מסוים, יתכן שלא יישאר להם כסף לקנות עמו דבר אחר.
כך לראשונה הילד לומד שהכסף (גם של ההורים) 'לא גדל על העצים', אלא הוא משאב מתכלה...
בנוסף: דמי הכיס מהווים הזדמנות ללמד את הילד (וגם את המתבגר) מה ההבדל בין 'צריך' לבין 'רוצה'. מה שאתה 'צריך', אתה הרי מקבל מההורים ממילא. אתה 'רוצה' הרבה דברים, וזה מובן, אבל כעת אתה לומד שלא כל מה שאתה רוצה אתה מקבל.
יתכן שבפעמים הראשונות הילד יתלהב ויבזבז את הכסף מהר. בשלב זה יתכן שלא נכון 'לבגר' אותו במהירות, וכדאי להבין לרוחו שכעת הוא רוצה לבזבז.
אם הילד גמר את הכסף מהר, ורוצה מקדמה/הלואה על חשבון השבוע הבא? זו הזדמנות מצוינת ללמד אותו לימוד חשוב לחיים, שיש לצרוך רק כסף שקיים אצלנו עכשיו, ולא לחיות על חשבון מקדמות והלואות! יתכן שהוא לא יאהב את זה, ואולי אף ישתמש בדמעות או בהתרסות, אבל כך בדיוק הוא לומד את הלקח שהלואי שכל המבוגרים ידעו...
לאחר תקופה מסוימת, כדאי לעודד את הילד לחסוך עבור מטרה, ולהסביר לו שאם הוא מעוניין במשהו שעולה הרבה כסף (יחסית), יהיה עליו לחסוך במשך תקופה כדי להגיע לאותה מטרה.
כשילד חוסך, הוא לומד מכך משהו על אחריות ותכנון. וגם לומד דחיית סיפוקים, ואף ירגיש סיפוק כשיגיע למטרה.
ניתן אף לשוחח עמו על כך שיחה חינוכית: כאשר מתחשק לי לבזבז כסף מיד, אני מקבל תגמול מיד. כאשר אני מתגבר על יצר הבזבוז פעם אחרי פעם, זה קשה לי, אבל אני רוצה להרוויח משהו גדול. אז מה עדיף, לעשות מה שמתחשק עכשיו, או לחשוב קדימה?
כמו כן זו יכולה להיות הזדמנות ללמד אותו קצת חשבון, והפעם 'על אמת'. אם את רוצה לקנות לעצמך בובה שעולה 40 ₪, ודמי הכיס שלך הם 5 ₪, במשך כמה שבועות תצטרכי לחסוך כדי להגיע ליעד?...
יש גם ילדים שבשלב זה ייכנסו ל'קמצנות', ויחסכו לעצמם כל שקל כשהם מוסיפים ומבקשים מההורים כסף עבור בזבוזים כי הם צריכים 'לחסוך את הכסף'... מה יש לומר, זהו בסיס לתכונה חיובית למדי. אולם כאן תהיה הזדמנות ללמדם שמותר גם קצת לבזבז, ועל כל פנים שאם ברצונם לבזבז, זה יהיה מהכסף שלהם ולא משלכם...
דמי הכיס יכולים להוות כר נח לשיחות אימון חינוכיות על ערכו של הכסף. הכסף הוא לא מטרה, הוא אמצעי. אמצעי למה? או לדברים נחוצים. או לקצת מותרות, שגם הם צורך בעבודת ה', כאשר המטרה היא לעבוד את ה' מתוך ישוב הדעת.
אפשר גם לפתח שיחה בנושא הכסף והשפעת החברה. אם אתה בוחר להוציא את הכסף שלך על משהו שחשוב לחברה, יתכן שבזה אתה מפסיד את מה שאתה רצית לעשות עם הכסף. מצד שני, החברה מאד חשובה לילד/למתבגר, ויתכן ששווה לו להוציא כסף על צרכים חברתיים, כי זה נחשב למטרה חשובה עבורו. מכל מקום חשובה המודעות: 'על מה הוצאתי את זה, ועבור מה'.
אם ילד חסך דמי כיס, או שקיבל סכום ליום-הולדת מסבתא וכד', והוא מתלבט מה לקנות עם זה, עדיף לא להחליט במקומו, אלא לעזור לו לחשוב.
ההורה יחשוב יחד עם הילד על היתרונות והחסרונות של כל חפץ שהוא מתלבט לגביו, וכך יתן לילד כלים כיצד להחליט. ואם בכל זאת הילד לא מצליח להחליט ורוצה את עזרתכם? זה בסדר שתחליטו עבורו.
הילד קנה חפץ ואחר כך מתחרט עליו? אל תתפתו 'לקנות ממנו' את החפץ... (כלומר לשלם לו על חפץ נוסף). למרות הרחמים המובנים על ילד שאיבד את כל הונו בהשקעה כושלת...
זו הזדמנות פז נפלאה ללמד את הילד שכשהוא בוחר, הוא נדרש לקחת אחריות על הבחירה, כשהאחריות כוללת לפעמים גם חרטה על החלטה לא נכונה. כך הוא ילמד לפעם הבאה, לחשוב עוד יותר טוב ובאחריות, על מה הוא רוצה להוציא את כספו. ובכלל, הוא ילמד מכך על תהליכי קבלת החלטות בחיים הרבה מעבר לכסף.
ואם בכל זאת אנחנו בוחרים שלא לתת דמי כיס?
הורים שבוחרים לא לתת דמי כיס, ומרגישים נכון עם זה – כנראה שזהו הדבר הנכון עבורם. אין כמו האינטואיציה ההורית הבריאה. אך להורים שמסופקים או שואלים, הנני ממליץ כן לתת. מהסיבות שנתבארו.
בכל מקרה, מסתבר שיש לילד שלכם כסף מיום הולדת מסבא וסבתא, או מדמי חנוכה, וכד'. ולכן טוב שקראתם את המאמר, ובזאת רכשתם כלים חינוכיים איך לנווט את הילד לשימוש נכון בכספו.
בשבוע הבא בעז"ה – חלק ב' של המאמר: פרטים מעשיים לגבי דמי כיס |
דרוש מידע כמה כסף אתם נותנים לבחור שלכם כל חודש?).
