אבל סוגריים וסימני שאלה, כשהם באים בחלק מדיבור של הגיבור, או הגיבור המספר - מה הבעיה איתם?
לסימן שאלה וקריאה, ברור יש מקום כחלק מציטוט. אבל לסוגריים אין מקום אף פעם, בדיוק כמו ש
@כנפיים כתבה כאן:
עכשיו אני רואה שהוא כן כתב רק על אלו שלא כחלק מציטוט. וחשוב מאד ההבדל הזה. סוגריים לדעתי אף פעם לא עוברים בסיפורת. סימני שאלה וקריאה בציטוט- עוברים ודאי, ואפילו מתבקשים.
כשאוטומטית נכתב לכם סוגריים, נסו להוריד את הסוגריים, ולהשאיר את התוכן בפנים, תבדקו האם זה נבלע. מה שנבלע תשאירו, מה שלא, נסו להוציא. תבדקו, זה עובד. (אני עושה את זה גם במיילים סתם של תכתובת, כאני מוצאת את עצמי עם סוגריים עמוסות עמוסות, ומגלה שבהוצאת הסוגריים, והשארת התוכן, לא קורה כלום ולהפך, למרות ששם זה מתקבל, והגיוני. והנה דוגמא, נסו לקרוא בלי הסוגריים, איך זה?)
כמו לדוגמא: 'עכשיו נראה מה קרה בינתיים עם שיינדי מיודעתינו'.
תחרות מי מוצאת מאיפה הדוגמא.
סתם אגב, צריך להתחיל לכתוב כאן בלשון נקבה? כל עזרת ישראל ברחו לפורום סגור?
והוספה קלה בקשר לזה:
תיאורי פעולה
תיאורי פעולה זה שוב פעם התערבות של הקורא בסיפור.
הכותב דואג שלא נבין את המשפט כמו שהוא תכנן שנבין, אז הוא מספר לנו מה הוא התכוון.
וכן, זהו גם שבירה של הקיר הרביעי, לדעתי. אמנם בצורה הכי עדינה שיש. אבל זו התערבות הכותב.
הרי הכותב רואה תמונה ומפרשן לנו אותה:
"היא הלכה במהירות".
"היא דיברה בקול זועק".
ולמה לא להשתמש בהם? כי תראה לנו, אל תגיד.
אל תספר לקוראים שלך מה קורה. תראה להם מה קורה.
המשפט : "יעלי בכתה בכי עצוב". בעצם אומר שהכותב רואה את הבכי שלה, ומפרשן שהוא עצוב.
והנה שבירת קיר רביעי עדין עדין עדין. כי הראת, מי הכותב. שיודע שהבכי- עצוב.
במקום זאת, אפשר לומר, בכי קטוע, לדוגמא. כי זאת עובדה.
'היא לחשה' - במקום: 'היא אמרה בלחש'.
'היא מיהרה' - 'במקום היא הלכה במהירות'.
'היא העיפה את המחבת, האדימה. המחבת נפל, הכיור - רעד'. - במקום: 'היא העיפה את המחבת לכיור בזעם'.
'הוא התקרב, נטה קדימה ואמר בשקט, בלי לעצור'. במקום: 'הוא התקרב, שפת גופו שידרה חוזק'.
איך למצוא אותם בתוך הטקסט שלכם, ומתי כן להשתמש בהם בכל אופן?
אם יצא לכם להיתקל בספר\סיפור, שנוגע בראש, שכואב בשכל, לא בלב.
כתבתם תיאור, ואתם מבינים ומרגישים אותו בשכל, אבל ללב הוא לא מצליח לחדור? תבדקו אם יש שם תיאורי פעולה.
לי עולה ברגע זה סופרת מסוימת שכותבת מדהים, בקנה מידה, אבל הספרים שלה נוגעים בראש, ולא צורחים כמו שיכלו לצרוח, והיא באמת משתמשת המון המון בתיאורי פעולה.
סביב המשפט האחרון היה סוגריים, והורדתי, אגב, עוד דוגמא.
ולכן, זה הדרך לשבור את הכלל הזה, התיאור הזה נוגע למרות שהוא תיאור? אז לכו על זה.
לדוגמא: "אמרה בשקט",
לדעתי, תיאור ולמרות זאת חודר. אז אני משתמשת בו. "הנהן בעצב", מתחבר לי יותר שכלית, אבל יושב על הגדר, אבל "אמר בקול זועם", נרשם לי רק בראש, לא בלב.
זה דוגמאות פרטיות שלי, וזה עניין של הרגשה אישית ותחושה. כל אחד עם שלו.