אז רק עכשיו קראתי את הסיפור מתחילתו.
קודם כל, מפעים, מרענן, מטלטל, חידוש בעולמנו. משהו שעוד לא היה.
הסגנון קליט, סוג של שילוב מושלם בין ספר מדע בדיוני, משו שבד"כ אין מתחתיו מאומה, לבין מסר עז וחד. באשכול אחר כאן, הגבתי על קטע שלדעתי הוא מתאים לספר מוסר. וכאן יש את מה שחסר שם.
להערותיי:
1. הקטע השלישי, הוא מדהים במידה ואתה מסיים כאן את הכל. כי הפאנץ' כבר נתת, המסר כבר מובן.
מכאן - אני מנחש - הכל הולך לחזור על עצמו, משהו דרמטי בדיוני, היכשלות או הצלחה את האובייקט, ואחרי זה תביעה לנהוג כך או אחרת.
יתכן שעדיף לא לתת את הקטע של "למה לא הצלת את הילד" בכלל, רק בסיומו של הסיפור.
2. תיסחף, תיסחף אחי, בכיף. זה נראה כמו שמשהו עוצר אותך מלהינשא לגמרי על כנפי הדמיון - הפורה, יש לומר... - וסוחב אותך כל הזמן חזרה למציאות. תן בראש, תן משהו בדיוני אמיתי, יהיה לך זמן לחזור למציאות בסיום, כשתיתן את המסר ככה בבום.
3 תן תיאורים יותר ארוכים ומפורטים, תכניס אותנו להוויה, שכנע אותי. בעצם, אמרת שזה לא טקסט סופי וערוך.
ו-כן, יש פה משהו שעוד לא ראינו.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
