כלוב הפחד - הקדמה

[גדי ישראלי]

אז רק עכשיו קראתי את הסיפור מתחילתו.
קודם כל, מפעים, מרענן, מטלטל, חידוש בעולמנו. משהו שעוד לא היה.
הסגנון קליט, סוג של שילוב מושלם בין ספר מדע בדיוני, משו שבד"כ אין מתחתיו מאומה, לבין מסר עז וחד. באשכול אחר כאן, הגבתי על קטע שלדעתי הוא מתאים לספר מוסר. וכאן יש את מה שחסר שם.

להערותיי:
1. הקטע השלישי, הוא מדהים במידה ואתה מסיים כאן את הכל. כי הפאנץ' כבר נתת, המסר כבר מובן.
מכאן - אני מנחש - הכל הולך לחזור על עצמו, משהו דרמטי בדיוני, היכשלות או הצלחה את האובייקט, ואחרי זה תביעה לנהוג כך או אחרת.
יתכן שעדיף לא לתת את הקטע של "למה לא הצלת את הילד" בכלל, רק בסיומו של הסיפור.

2. תיסחף, תיסחף אחי, בכיף. זה נראה כמו שמשהו עוצר אותך מלהינשא לגמרי על כנפי הדמיון - הפורה, יש לומר... - וסוחב אותך כל הזמן חזרה למציאות. תן בראש, תן משהו בדיוני אמיתי, יהיה לך זמן לחזור למציאות בסיום, כשתיתן את המסר ככה בבום.

3 תן תיאורים יותר ארוכים ומפורטים, תכניס אותנו להוויה, שכנע אותי. בעצם, אמרת שזה לא טקסט סופי וערוך.

ו-כן, יש פה משהו שעוד לא ראינו.

יישר כח על הביקורת המושקעת.
1. בבסיס הרעיון, הקטע השלישי לא מסיים אלא אמור לקבל תפנית דרמטית עם עוד כמה גיבורים, אבל הפרקים הקודמים מילאו את מטרתם אז נסתפק בזה.
2. זו באמת בעיה. כי ללכת על כיוון של דמיון מוגזם, אני לא מחבב בלשון המעטה. וקו התפר ביניהם די דק, אז ניווטתי את זה איכשהו בעדינות. אשמח שתיתן לי דוגמא ל"להינשא לגמרי על כנפי הדמיון".
3. הן הטקסט והן העלילה לא מעובדים.

 

[Tweenset]

אכן, בסוף זה יצא שחדר הפחד הוא לא בקטע של אימה, אלא בהתמודדות מול פחדים. הפרק שהיה אמור לעסוק בפחדים, קוצץ. ויותר מזה, שונה לזה שיש עוד הרבה חדרי התמודדות ולא רק פחד, מה שגרם לכותרת כלוב הפחד להיות פחות רלוונטית.
כתבתי בלי לעבד הרבה, רק בשביל לשמוע ביקורת על סגנון סיפורת בדיוני רך. (ולא תלוש מהמציאות).

הסגנון מקסים
זה משהו שאפשר להסביר דרכו תהליכים ולהבין אותם בפשטות רבה הרבה יותר מלתת דוגמאות מציאותיות

 

[ציפה דריפה]

אחד הסגנונות שאני פשוט מתמכרת אליהם!!!
הכתיבה מעולה, מרתקת ומסתורית.
עוד קצת תיאורים על המסביב וזה מושלם!
(אגב, בספונטני שלך אתה לא נופל מהמעובדים- תעשה את זה הרבה, בסגנונות חדשים. תודה!)

 

[עדיאל]

אשמח שתיתן לי דוגמא ל"להינשא לגמרי על כנפי הדמיון".

"הגעת לגיל ההתבגרות, נערי" [קטע 2]

החל מהשורה הזאת ואילך, הקורא הנבון המתבגר כבר קלט שאתה עובד עליו...
הייתי נותן פה טקסט יותר מורכב, יותר מופשט. לא משהו שקורה במציאות. אתה צריך לבוא אל הקורא הממוצע בהפוכה.

"חדר פחדת, שמעת על זה? פחדת!"

 

[אסטרונאוטית]

מחנה הקיץ של אדון הו. לא הוא.

אגב, גם זה גיור של מחנה הקיץ של אדון X

 

[גדי ישראלי]

תודה רבה לכל המגיבים. שמחתי לראות שרובם ככולם התחברו לסגנון.
אם יש מישהו/מישהי שלא אהב, אשמח שיציין זאת אפילו בלי הסברים ונימוקים.

 

[שרינה]

מפחיד וממש מכניס לאווירה של פחד!!!! אם היה אפשר לצלם חלקים במוחי הייתי מוציאה ממש תמונות של קרחת יער בתוך ואדי אפלולי וקר ועליו תלויים חדרי הזכוכית הנ"ל,
אוי, ואיש הקרח היו לו כמה שיני זהב ועיניים כחולות עמוקות
וזהו,הילד בן ה4 כבר ממש מטושטש בדמיוני כי הייתי עסוקה בלהגן על הנער במחשבתי...
בקיצור ממש הצלחת להשיא את דמיוני על כנפי הסיפור...