כל דיני הירושה שבהן הבנות לא יורשות הגיע מכך שהן ירשו את חלקן דרך הבעלים- כלומר שלא תצאנה מופסדות. הראשונות שתבעו את זכותן לרשת את אביהן היו בנות צלופחד.
צו ירושה בביה"ד הרבני: מבחינה פרקטית, בכדי שלביה"ד הרבני תהיה סמכות להוציא צו ירושה, חייבים כל היורשים לחתום על הסכמתם לסמכות שפוט ביה"ד. ישנו דיון הלכתי אם הבת רשאית להתנות את חתימתה, בהסדר ירושה השונה מדין תורה. למעשה יכולה הבת לסמוך על הפוסקים אשר מתירים לה להתנות את חתימתה וביה"ד יפסוק לתת לה חלק מהירושה, וכ"כ הרב שלמה דיכובסקי חבר בית הדין הגדול לשעבר: "… נער הייתי ועדיין לא זקנתי, ומתוך אלפי תיקי ירושה שבהם דנתי לא היה גם תיק אחד שחילקנו את העזבון בין הבנים תוך נישול הבת והאשה, מדובר גם בתיקי ירושה של משפחות חרדיות ומדקדקות בקלה כבחמורה, כולל משפחות של גדולי תורה. בכל אותם צווי ירושה, שהם לכאורה בניגוד להלכה ביצענו בהסכמת הצדדים, הקנאות מתאימות, ע"מ לחלק את העזבון לפי ההלכה – מדיני הקניינים גם אם לא מדיני הירושה…" (תחומין כרך יח)
מבחינה פרקטית, צו ירושה שינתן ע"י ביה"ד הרבני, יחלק את הרכוש בין היורשים באופן הדומה לירושה עפ"י חוק הירושה, אולם לא מכוחו של החוק, אלא עפ"י דיני הקניינים בהלכה ובהסכמת כל היורשים. ( הרב עו"ד יעקב דיכובסקי).