והפעם מהצד של המורות:
לאחרונה חוויתי אובדן פתאומי בפטירתה של חבירה קרובה מאוד ובתקופה הסמוכה לכך הייתי במצב של חולשה רגשית מסוימת, והדבר הקשה עלי את ההתמודדות מול תלמידותי המקסימות והסוערות. לאחר מאורע מסעיר ומקומם שארע בכיתתי ירדתי למנהלת והודעתי לה שאני יוצאת לחופשה זמנית, כרגע אין לי את הכוחות להכיל את הנתונים...ולריב על משמעת, וכו...
וכך ענתה לי המנהלת היקרה שלנו והחכמה: "אני מציעה לך לפעול בכלים של נצח..." בהיתי בה כתרנגול בבני אדם, וכי מה היא מתכוונת, שאם תלמידות מפרות את התקנון ההתנהגותי הבלתי כתוב אני אמורה נניח, להתחיל לקרוא איתן תהילים וכד'??? והיא המשיכה,'אני אסביר את כוונתי, סליחה עם אני נוגעת בנקודה רגישה. אך יש לי שאלה אלייך, כמה בעלה של חברתך ע"ה היה נותן כדי להתווכח איתה עכשיו, כדי להיות חלוק איתה בדעותיו ואפילו להגרר למריבה קלה, הא?? כמה???' ברור שהכל! הכל!, עניתי והיא המשיכה: "אז נכון שההתמודדות בשטח הייתה לא פשוטה אך דמייני שח"ו התלמידה המאתגרת לא נמצאת איתנו מחר, מה היית עושה היום בשבילה?
קחי לך כלי לחיים והסתכלי על תלמידותייך בהתבוננות נצחית, מה הן יקבלו כצידה להמשך, ככלים התנהגותיים, אישותיים, עם איזה מטענים הן יצאו בזכותך, תחשבי על הרובד הנצחי שילווה אותן לעד בעז"ה, תמנעי מלהגרר לתגובות, יחס וכו' שתוכלי אי פעם להצטער עליהן"
עד כאן.
השתדלתי לנסח את עיקרי השיחה הארוכה באופן הכי ברור, אני התחזקתי מאוד וזה נתן לי המון. מקוה שגם לכן.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
