כתוב יפהפה, דימויים מביעים ותוכן עמוק שנוגע בלב. עוד צריכה להתעמק בו, אבל בינתיים - תודה!
מצטרפת לגבי סימני הקריאה. לטעמי בבית המקורי הם היו עדינים יותר ופחות זועקים, והעדינות הזו דווקא תרמה. אם בים עסקינן, הרי אומרים שמים שקטים חודרים עמוק
אישית, אני חושבת שהקצב מהודק יותר והחרוזים זורמים יותר בגרסה האחרונה שהעלית, אבל משהו בבית האחרון בה מפריע לי. בשני הבתים שלפניו כל שתי שורות השלימו זו את זו, אבל בבית השלישי פתאום הדינמיקה הזו משתנה:
שלוש השורות הראשונות מרכיבות משפט, אבל השורה הרביעית נפרדת מזו שלפניה, והשורה השישית כבר לגמרי לבדה.
לדעתי זה טיפה מפר את האיזון והקצב שכבר התבסס אצל הקורא, ואולי אפשר לנסות שהשורה הרביעית תמשיך לתאר את השלישית, ושתי האחרונות יהוו יחידת משפט אחד.
מה דעתך?
תודה על הביקורת הממוקדת.
גילוי נאות. סימני הקריאה היו הצעה של מישהי בפרטי. ובאמת לא משקפים את סיגנון הכתיבה שלי, שמעדיף להיות מעודן ומרחף יותר. ופחות חד.
ההערה שלך לגבי הפרק האחרון. נכונה. ומשאירה אותי בצריך עיון...
אני לא מדבר על משקלים חרוזים והשוואות, ומי בכלל סופר שורות.
השיר כולו עדין, נוגע לא נוגע, ופתאום "פיתוח שרירים איתנים"
קצת הרגיש לי שיטחי אחרי השיר העמוק.
ואני לא מסוגל לקרא תיקונים של שירים, זה מרגיש לי כאילו משחקים לי בנשמה.
איש מוזר, מה לעשות.
לעניות דעתי אם היא כזו, המילים "וטו" "אדרנלין" ומושגים כמו "פיתוח שרירים" אינם שייכים לסגנון של השירה העולה כאן, ישנו פער גדול מידי בין הסגנון הכללי שהינו בכיוון מליצי וגבוה לבין מילים עכשוויות ופשוטות אלו.
ראשית, תודה על התגובות המפורטות.
ניסיתי להבין מהיכן נוצר השינוי. או איך שאומרים למה התכוון המשורר.
אם נתבונן בתוכנו של השיר. יש כאן מעבר חד וכאילו בלתי צפוי, בין מצב חוסר האונים לחוזק שנוצר, עקב כך.
מאמינה שלכן, השתנה הסיגנון. שינוי שמבטא את התוכן הפנימי.
אבל,
אם השינוי מהווה צרימה, לא נעימה לאוזן. לא זו היתה הכוונה והוא לא מתאים.
אחשוב על צורת ביטוי שונה.